תורת משה - אלשיך, בראשית מב:לה

1ויהי הם מריקים כו'. ראוי להבין. (א) מה היה שבהמצא כסף לוי בפי אמתחתו יצא לבם ויחרדו חרדה גדולה ועתה שמצאו צרורות כספיה' של כלם נאמר כ"א וייראו. (ב) במאמר יעקב אותי שכלתם יוסף ושמעון איננו כו' כי הלא מאז באו ראה כי יוסף ושמעון אינם ושאת בנימין יקחו ולא אמר דבר. (ג) אומרו עלי היו כלנה שאם הוא שיתעתד מעתה לצרות אחרות ראוי יאמר יהי ולא יהיו לשון עבר. (ד) מה עלה על לב ראובן לומר את שני בני תמית. וכי הורג נפשות נקיים היה אביו ולא עוד כי אם שגם בניו של יעקב הם כמשז"ל (בראשית רבה פרשה צ"א) שעל כן קראו בכור שוטה. (ה) שאחר אומר אם לא אביאנו אליך למה חזר ואמר תנה אותו וכו' שהיל"ל תנה אותו לי או כמאמר יהודה אחרי כן שלחה הנער אתי ולא תנה אותו ע"י וזולת הייתור באו' ואני אשיבנו אליך אחרי אומ' אם לא אביאנו. (ו) גם ראוי לשים לב אל השינו מהבא' להשב'. (ז) באו' לאמר כי לא לשיאמ' אביו לזולת אמר לו ראובן את ב' בני כו'. (ח) או' לא ירד וכו' אם הכונה שירא מהאסון מה ענין או' עמכם. וגם מה יעשה משמעון הממושכן בעדו ומה יעשה הוא וכל ביתו בלא לחם אם לא יתן את בנימין. (ט) אומרו והוא לבדו נשאר שיראה מיותר:

2אמנם הנה ידוע משל רז"ל האומרים כי מלפא תכלא לא בהתא כי הרע מועט מבעית והמרובה משקיט כן יתכן כי בהמצא הכסף באמתחת הא' בלבד נחרדו חרדה גדולה ויצא לבם ועתה שראו איש צרור כספו בשקו יראו ושקטו מהפלגה. וז"א וייראו בלבד:

3עוד יתכן כי מתחלה בראותם הכסף באמתחת לוי אשר היה עיקר בצרת יוסף אמרו בלבם אין זה כ"א חרב עון יוסף שנמכר בגנבתנו ודמו הנה נדרש כי עתה על דבר הכסף המושב נהרג כגנבים תחת כ' הכסף שלקחנו במכירתו וילקו האשמים ולא ראובן אשר לא חטא. אך בראותם איש צרור כספו גם ראובן אשר לא חטא בו. אז אמרו בלבם אין זה על דבר יוסף וא"כ איפה לא תהיה רק צרה קלה כי זולת עון יוסף אין בנו זולתו בעצם על כן היקל מוראם. והנה עד כה האמין להם לכל אשר סיפרו לו מענין שמעון ובנימין אך בראותו את צרורת כספיהם נהפך לבו בקרבו ויתמרמר כי אמר היעלה על לב כי בהיות הרעב גדול מאד יותן למו משא עשרה חמורים אוכל כאשר יוכלון שאת בלא כסף ובלא מחיר כי הושב כספיהם אחור. אך אין זה כי אם שהחליפו את שמעון בשבר אשר שוברים וחלוף שמעון הוא כל נשואותם עמוסות ועל כן התמרמר ויאמר אותי שכלתם ומזה אדון גם על יוסף כי לא טורף כי אם שאיננו כי גם אותו מכרתם ויחדיו היו שוים כי יוסף איננו ושמעון איננו. ומזה אשפוט כי גם את בנימין תקחו מעצמכם למכרו גם הוא כאחיו ולא מאדוני הארץ יצא הדבר. וזה אומרו ואת בנימין תקחו ושמא תאמרו וכי כל אחד מאלה האם לא אחינו בשרינו הוא ולמה תחשדנו על אכזריות כזה הלא הוא כי עלי היו כלנה והוא כי אין צרת האח דומה לצרת האב. וזהו עלי היו כלומר ולא עליכם. כי על פן לא תרגישו צרת אחיכם כאשר ארגיש אני צרת בני. וזהו אומרו גם כן בפתח דבריו אותי שכלתם לומר השיכול הוא אותי ולא לכם על כן אינכם שמים אל לב כמוני. ועל כן היטיב אשר דבר אליו ראובן בצד מה באומרו את בני תמית אם לא אביאנו אליך כלומר הלא אמרת כי על כי השיכול לא לנו כי אם לבדך לא חששנו על כן הנני ממשכן את שני בני כי עתה על ידי כן גם אני אדע שיכול וכמוני כמוך נהי' ובכלל הדבר כיון לומר כי כמאמרך שאין אנו מרגישים צרת אחינו גם עתה לא תרגיש בצרת בן בנך ועם כל זה צדק אביו בתשובתו אליו כמאמרם זכרונם לברכה (שם) שאמר אליו בכור שוטה וכי בניך לא הם בני כלומר הנה טענתך זאת היתה צודקת אם הייתי בלתי קרוב אליך שבניך לא היו בני ממש היתה תשובה להיות שיכול כנגד שיכול אך בהיותך בן לי ובני בנים הרי הם כבנים לא אמרת כלום כי גם זה שיכול לנפשי. וגם ראובן לא נעלם ממנו תשוב' זו עם היות שהלך לשיטת אביו כמדובר אך אף על זה פקח עינו כי גם כיוון לראות מה ישיב לענות בו ע"פ דרכו כי אם יאמר אליו וכי ברך לא הם בני. יענה בתריה ויאמר הלא אנחנו יוצאי חלציך לזרים תחשבנו ומה גם עתה את בנינו כי הנה עלינו אינך שם על לב אם נלך ונשוב פן יקראנו אסון כי אם על בנימין וזהו אומרו ויאמר ראובן אל אביו לאמר כלומר שאמר דבר אל אביו כדי לומר אביו אליו שעם שמאמר ראובן הוא בלתי נכון אמר כן לראות מה ישיב לו אביו לענות גם הוא על פי דרכו כאמור:

4והוא על דרך מאמרם זכרונם לברכה (דברים פרשה ב') על פסוק ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שפירשו אומרו לאמר כדי שיאמר לו ה' תשובה שאמר איני זז מכאן עד שתשיב לי. ויעקב הבין דרכו ואמר לא ירד בני עמכם. כי אף שאניח אתכם ללכת לא ילך גם הוא ולא שאתם אינכם בני כמוהו רק כי אחיו מת והתחילה מדת הדין לפגוע בבני אמו והוא קרוב לאסון יותר על דרך מה שכתבו זכרונם לברכה (בבא קמא דף צ"א) מת אחד מן המשפחה תדאג כל המשפחה שהוא כנופל אבן מקיר כי הקרובה אליה קרובה ליפול גם היא. ושמא תאמרו כי גם לפי דברי קרה אסון את שמעון שאמרתי ושמעון איננו ולמה לא אחוש גם עליכם אינו דומה כי זה הוא לבדו נשאר ואינו דומה בנין של שני אבנים לבד שנפילת האחד מקרבת נפילה השניה שאין לה במה לסמוך. לגדר אבנים רבות כי אף שרועה התרועעה בנפול אחת מהנה לא יתעתדו לגלים הנותרים כי רבות הנה ונסמכות זו על זו באופן שאני מתיירא יקראנו אסון כי גם בדרך אשר תלכו בה עמו בטוחים מצרה גם כן שם אפחד בל יקראנו אסון:

5ובאומר אם לא אביאנו וחזר ואמר תנה כו' אם לא אשיבנו יהיה כי השיב על כל דברי אביו כי הנה חשדם על שמעון שהרגוהו לדעת רבינו ז"ל (ב"ר פרשה צ"א) או שהחליפוהו באוכל לפי דרכנו וגם על בנימין באומרו ואת בנימין תקחו כאשר כתבנו בסמוך לכן על האחד שהוא על שמעון אמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך. על בנימין אמר תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך ועל כן בבנימין שנוטלו בתורת פקדון אמר לשון השבה. ואם חזר הכל על בנימין יאמר אם תשלח אותו עמנו כמונו כמוהו שלא בתורת פקדון את שני בני תמית אם לא אביאנו ואם בתורת פקדון אל תמסרנו ביד איש אחד פן יסתלקו האחרים מאחריותו וגם לא את כלם כאחד פן יהיה כקדרה דבי שותפי. וגם לבל יהיו לך נתבעים רבים יחד על כן תנה אותו לכל אחיו אני ערב עליהם שהוא ערב קבלן תן לו ואני ערב כן אמר תנה אותו להם ואני אביאנו שהוא רצה מזה גובה רצה מזה גובה ועל היות החלוקה השניה דרך פקדון אמר בלשון השבה:

6ועל דרך רבותינו זכרונם לברכה (שם) שאמר לו אביו שוטה בניך לא הם בני יתכן לפי דרכנו כי כהתימו לומר את שני בני תמית אם לא אביאנו אמר לו כן ואז פנה אל דרך אחר והוא תנה אותו כו' ערבות כמדובר והשיב יעקב ואמר הנה כל זה איננו שוה. רק אם יראתי היתה מכם או מהאיש אדוני הארץ אך לא כן הוא רק על אסון הדרך וזהו לא ירד בני כו' כמפורש למעלה: