תורת משה - אלשיך, בראשית מו:ג

1ויאמר אנכי וכו'. אמר הנה לענין הזרע אינך צריך לבקש מפאת אביך. כי אנכי האל אשר אמרתי לך אני אל שדי פרה ורבה וכו' בבואך לארץ ועל היות הגרות במצרים ולא בארץ אמר אלהי אביך אשר אמרתי לו גור בארץ הזאת ולך אני אומר שתרד מצרימה עם שהיה אפשר גרותך בארץ כמוהו עד אחר תאסף. וישתעבדו בניך מצרימה אחר רבויים בארץ. כי גם שם אני אלקיך. אך על הראשונה אל תירא ממנין רד"ה. שרמז לך יוסף באומר רדה אלי כמפורש למעלה שיהיה מוראך כי שם לא תזכה לרבוי הזרע כאשר בארץ. ומה גם במה שכתבנו שהיה אפשר לו להרהר ולומר כי למען יזכה אברהם לבנים נאמר לו לך לך אל הארץ וכו' ואעשך לגוי גדול. אמר לו אל תירא מזה כי הלא לגוי גדול אשימך שם לומר כי מה שאמרתי לאברהם ואעשך לגוי גדול אינו שהגוי גדול יולדו בארץ כי אם ששם יעשנו מוכן לצאת ממנו גוי גדול כי שם יתן לו את יצחק המוכן להתקיים בזרעו ברכת אברהם. אך מציאות הגוי גדול אשימך שם:

2וטעם הדבר אחשוב רמזו ז"ל (ב"ר פ' ל"ד) באומרם ואעשך לגוי גדול. אותו גוי שנא' עליו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו אוציא ממך והוא מאמרנו בטעם גלות מצרים כי הוצרכו ישראל לרדת מצרימה אשר היה כור הברזל למען כהתוך כסף בתוך כור יותכו בעינוי ההוא ויצרפו ויתלבנו כי יהיה כח טומאת מצרימה קולט את הזוהמא הם סיגים מכסף אשר בם עיקר זוהמת נחש והזדכם במירוק עד גדר שמאז עד מתן תורה תספיק לפסוק זוהמתן יתדבקו במלכם היא שכינה אשר עמהם וע"כ לא יצאו כי אם א' מה' או מנ' או מת"ק אשר הם גוי גדול האיכות. ויצדק בהם גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ועל כן הוצרך יהיו שם כי שם תהיה הכנת היותם גוי גדול כמדובר:

3ועל הב' למה לא השלים יעקב הגרות בארץ כיצחק ויונח שקט על שמריו ובגולה לא ילך כי אם זרעו אחרי מות אביהם אמר אליו אנכי ארד עמך כו' לו' אם אינך הולך עם זרעך הלא תאבד תקות גאולת בניך חלילה כי ישקעו בטומאת מצרים ואין מקומם ע"כ צריך שכינה עמהם מחופפת עליהם כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף בל תשלוט בם טומאת מצרים והוא מאמר חז"ל כי ארבעה דברים שנמצאו בהם אשר אין כל העולם כדאי להם שלא שינו את שמם שלא שינו את לשונם. שלא נחשדו על לשון הרע ולא נחשדו על העריות כי אחת היתה ופרסמה הכ'. וכמאמרם ז"ל (ויקרא רבה פ' ל"ב) כי זה מאמר הכ' גן נעול אלו הזכרים גל נעול אלו הנקבות שכלם גדרו עצמם מן הזמה וארז"ל שאמרה שכינה כל עוד שאני עמהם אין קונים שם רע כי מהיות השכינה מרחפת עליהם עצרו כח לבלתי הטמא בד' דברים הללו. ולבלתי הדבק לגמרי בטומאת מצרים. וזאת תהיה כונת הכתוב באומרו כנשר יעיר קנו כו'. והוא כי הנה ארז"ל כי דרך הנשר בבואו אל בניו כי לבל יבעתם אם יבא פתאום ואולי הם ישנים כי יעוררם תחלה ואח"כ ירחף עליהם. ואח"כ ישאהו על אברתו: ואחשבה כי בנועם משלם כוונו כי כן עשה ית' עם ישראל במצרים כי מתחלה נתנה בם שכינה התעוררות יקיצו מתרדמוחם להיות דבקים בה' בל ידבקו בטומאת מצרים כמשז"ל שאמרה שכינה כל עוד שאני עמהם אין קונים שם רע ועי"כ על גוזליו ירחף הם בכורי ישראל שעבר לנגוף את מצרים ואותם הציל ובעת צאתם יפרוש כנפיו ויקחהו מתוך טומאתם כד"א לקחת לו גוי מקרב גוי ואח"כ ישאהו על אברתו הם מלאכי שכינה אשר נשאום ממצרים מרממסס סכותה שהם מלאכי השרת כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ') על פ' ואשא אתכם על כנפי נשרים:

4הנה כי לולי היתה שכינתו ית' עם ישראל במצרים היו אבודים. ובזה נבא אל הענין והוא כי אין שכינה שורה בעיר אם אין שם מי שיהיה מרכבה אליה ע"כ אמר הוא ית' ליעקב הנה הוכרח תבא עם בניך מצרימה כי הלא אנכי ארד עמך מצרימה ובלעדיך אין איש ראוי תשרה שכינה עליו לרדת מצרימה וש"ת א"כ מה הועלתי להם אם בהעלות אותי תעלה שכינה עמה וישארו משוללי שכינה. לז"א ואנכי אעלך וכו' לו' עם שאנכי אעלך לא ישארו בניך בלעדי כי הנה גם עלה שהוא גם עלה את בניך. וש"ת למה הורידני בשביל שכינתך והלא היה יוסף במצרים מרכבה אליה כאמור בס' הזוהר כמדובר למעלה ואם נאמר שלא היה כדאי לכך מי נשאר במקום יעקב בסלוקו להיות מרכבה אל השכינה. לז"א ויוסף ישית ידו על עיניך בטעם זק"ף גדול כמרים קול ואו' ויוסף כלו' ויוסף אשר הוא מרכבה אל השכינה מאז ומה צורך אל ירידתי למען אהיה מרכבה אל השכינה הלא הוא כי ישית ידו על עיניך כלומר ימלא מקומך להיות מרכבה אל מדרגתך כלו' כי אינו דומה גדר השרת שכינה השורה עליך לגדר השראה שהיתה על יוסף כי הנה גדר אשר על יוסף לפי ערכו הוא אשר קדמה לבא עמו מאז ירד למצרים שעליה אמר שמני אלהים כו'. אמנם גדר גדול מזה הוא אשר עליך המגין נגד הבחינה על הד' דברים ויוסף ישית ידו כו' להיות מרכבה בהשתלשלותם אל המדרגה אשר עליך כי רבה היא על אשר היתה עליו. ועליה אמר גם עלה את בניך ע"י יוסף כמדובר והיא הבחינה שעליה אמר אנכי האל וכו' והיא אנכי ה' וכו' אשר הוצאתיך כו' שהיא למעלה מבחינת יוסף: