תורת משה - אלשיך, בראשית מו:א

1ויסע ישראל וכו'. ראוי לשים לב. (א) למה זה הלך בארה שבע. (ב) למה לא אמר לאלהי אברהם גם הוא. (ג) אומר זבחים ולא אמר זבח שיורה כי על ב' דברים הקריב. (ד) אומר ויאמר אלהים לישראל כי לא אמר לו דבר עד אחר אמירה שנית ואם הוא שקראו. יאמר ויקרא ולא אמירה. (ה) כי אומרו ויאמר פעם שנית הוא מיותר. כי הרי נאמר ויאמר ולא אמר לו עדין דבר. (ו) כי הלא אומר יעקב יעקב. הוא קריאה ולא אמירה. (ז) למה כפל יעקב יעקב בזה מבמקום זולתו. (ח) אומרו אנכי האל אלהי אביך ולא אמר אנכי אלהי אביך. (ט) למה הוצרך לומר מה שהוא אלהי אביו מבשאר מקומות שנראה אליו. (י) אומרו אל תירא מרדה ולא אמר מרדת מצרימה. (יא) אומרו כי לגוי גדול כו' כי אחר שהיראה היא מצרת שעבוד בודאי איך נותן טעם על כי לגוי גדול ישימנו שם. (יב) אומרו אנכי ארד כו'. כי אומר ואנכי הוא מיותר והיה די כשיאמר ואעלך וכו'. (יג) אומר גם עלה שהוא מיותר ואם הוא גם עלה על בניו. איך מתקשר לזה אומרו ויוסף ישית ידו כו'. (יד) מה ענין שית יוסף ידיו על עיניו:

2אמנם הנה ידוע כי אומרו ית' לאברהם כי גר יהיה זרעו. נתקיים מלידת יצחק ודקדקנו שם כי עודם מועטים יהיה גרות בלבד. וזהו כי גר יהיה זרעך לשון יחיד. אך בהיותם מרובים אז ועבדום וענו כו' ובין הכל הוא ד' מאות שנה ונתקיים הגרות ביצחק ויעקב והעבדות במצרים בזרע יעקב. ובזה כתבנו כי זה ענין מקרא שכתוב ביצחק גור בארץ הזאת. אחר אומרו שכון בארץ אשר אומר אליך. כי הנה אחר אומרו ית' ישכון בארץ ישראל היה יכול יצחק לומר הלא זאת הארץ לנו היא. ואיך יחשב לי גרות בהיותי על אדמתי ע"כ אמר לו הוא יח' גור בארץ הזאת לו' כי הגרות של גר יהיה זרעך יהיה לך בארץ הזאת ונמשך גם ליעקב כמאמרנו על פסוק וישב יעקב בארץ מגורי אביו:

3ונבא אל הענין. והוא כי הנה על שני דברים היה ירא יעקב מאד ויצר לו. (א) על רבוי זרעו. (ב) על היותו גולה מצרימה. אומר בלבו במה נשתנתי מאבי יצחק להעדר משתי אלה כי הלא בבאר שבע נאמר ליצחק אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי. שהיא ברכת ואעשך לגוי גדול ושם נאמר שיהיה בארץ. והנה רבוי זרע האמור בבאר שבע ליצחק הוא על יעקב. ועתה היה רואה כי במתי מעט היה יורד מצרימה. ואיך יתקיים הרבוי בלי זכות ארץ ישראל. וגם ע"י שעבוד הממעט את הזרע. (ב) על מציאות היותו גולה ח"ל אמר בלבו למה יגרע מיצחק שאמר לו הוא ית' גור בארץ הזאת ויהיה גרותו גם הוא בארץ עד יאסף אל עמיו ויתקיים גר יהיה זרעך ביעקב כאשר ביצחק. כי יעקב גם הוא זרע אברהם נקרא. כד"א כי ביצחק יקרא לך זרע וארז"ל (נדרים דף ל"א) ביצחק ולא כל יצחק שהוא ביעקב. וכאומר אנכי אלהי אברהם אביך ואחר אסיכתי ואשאיר אחרי ברכת רבוי הזרע בא"י. אז יתקיים בבניו ועבדום וענו אותם כמ"ש כי ע"כ התחיל לשון יחיד ובלשון גרות כי גר יהיה זרעך. ויצא בלשון רבים ולשון עבדות ועבדום וענו אותם כמדובר. ועל כן לרמז על הא' הלך בארה שבע כי שם נאמר ליצחק. ועל הב' ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק כלומר למי שהיה תמיד אלהי אביו שלא הניחו ללכת למצרים מקום שיהיה מתייחס למי שאין לו אלוה ואת יעקב מניח שילך למצרים מקום שהדר בו דומה למי שאין ה' אלהיו חלילה לומר שזכות אביו יעזרנו להיות כמותו. ורמז ג"כ כי הוא ית' נקרא אלהי יצחק בחייו ואמר זבחים לשון רבים ב' זבחים על ב' הדברים. וע"כ לא הזכיר את אברהם כ"א את יצחק שגם בו יתקיים בארץ גר יהיה זרעך כו'. אז השיב לו הוא ית'. ויאמר אלהים ישראל כו'. לומר האם אני איני אלהיך נקרא שמי עליך בחייך. כי תלך לבקש זכות אביך במה שאני אלהיו הלא גם אלהים לישראל אני והוא מאמרנו למעלה כי ליעקב היה יתרון זה שנקרא שמו יתב' עליו בחייו. כאשר שאל מאתו כמפורש אצלנו פרשת ויצא בס"ד. והיתה לו מעלה זו כשנקרא ישראל כדבר שנאמר ויקרא לו אל אלהי ישראל:

4ושיעור הכתוב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ויאמר אלהי יצחק הנזכר אלהים לישראל כלו' אלהים מכונה עליך מאז נקרא ישראל ומתי נאמר לו כך במראת הלילה. ובזה יצדק לשון ויאמר כי אמירת ענין הוא ולא קריאה בלבד ובזה גם אין האמירה חסרה מהכתוב ושמא תאמר א"כ איפה תכפל התלונה למה אצא מארץ הקדושה הזאת לז"א יעקב יעקב. לומר כי מי שהשיגה ידו להיות מכנה הוא יתב' שמו עליו בחייו עודנו בריא ולא סומא חשוב כמת כאביו. האיכות שיש לו פה בארץ יהיה לו גם בח"ל כי לא תעצרנו ח"ל מהשגתו. וזהו ויאמר יעקב יעקב לומר כי יעקב שהוא כאן יהיה שם ולא ישתנה. והוא אומר יתב' הנה אנכי עמך בצאתך ח"ל וז"א ויאמר ולא ויקרא יעקב כי אמירת ענין היא. ולא קריאה לבדה: