תורת משה - אלשיך, ויקרא א:טו

1והסיר את מוראתו בנוצתה כו' . ארז"ל (ויק"ר פ' ג') שעל שהעוף אוכל גזלות מאשר ימצא משא"כ הבקר וצאן. ע"כ זפק העוף לא היה עולה על המזבח להקטיר. משא"כ קרבן הבהמה שמתמלא מאבוס בעליו. ע"כ הי' נרחץ במים ונקטר ע"ג המזבח. ואפשר לפי דרכם שהוא לרמוז לדל אל יפותה בדלותו לפשוט ידו במה שאינו שלו. שע"כ זפק מקרבנו על שבו מן הגזל נדחה מעל המזבח:

2עוד אחשוב רמז לו. יעשה כל יכלתו ליזון ולהתפרנס מיגיעו. וע"כ זפק מקרבנו. וכסותו הוא נוצתו. יוסר חוץ למזבח. לרמוז לו. לא יקח לחם לאכול ובגד ללבוש רק משלו. כי ע"כ לפי שדרך העני לאכול וללבוש מאחרים. ע"כ קרבנו זפק. מאכלו ולבושו ידחה מעל המזבח. ולרמוז לדל אל יתן עיניו במאכלי העשיר ולבושו הטוב. משא"כ בהיות הדל נהנה מיגיעו. כי לא יאכל לשבעה ולא יכסה עתק. ע"כ רמז לו יתב'. כי ישית לבו כי הנאה זו הבאה לו מן העשיר הוא דבר עובר. ומדי עברו יהיה כלא היה. ואך יהיה בריא אחרי אכלו ארוחת ירק משלו. כאשר אכלו תרנגולת פטומה ויין ישן מהעשיר. כי יהיה כדבר נשכח ונבלע כל השבע ההוא. ע"כ לרמוז לו זה צוה ית' להשליך מוראת ונוצת קרבנו. שהם רמז אל מאכל וכסות. אצל המזבח אל מקום הדשן. הוא מקום אשר ינתן שם תרומת הדשן. ויבלע במקומו והיה כלא היה:

3ובאומרו ושסע אותו כו'. ארז"ל (שם) שנוצת הכנפים היתה נשארת על המזבח להקטיר אע"פ שריחו קשה. כדי שיהי' המזבח מהודר בקרבנו של עני:

4ולנו אפשר ירמוז. כי אינו כעשיר. שבהסתלקו מן העולם יכבד עליו לעלות מהרה השמימה אל המזבח העליון. אך העני שתי כנפים אשר בהם יכסה פניו בם מבושת דלותו והכנעתו. השמים יעלה אשר לו כנפים כנשר יעוף השמים. וגם ישסע אותו. להורות כי בעיניו יהיה תוכו כברו שיגלה תוכו ולבו. אך לא יבדיל חלק מחלק. כי אינו כעשיר שאם יעשה מצוה באחד מאבריו לא יהיה בכל עצמו. ע"כ יהיה קרבנו מנותח. אך העני כי דל חלקו. כל מצוה אשר יעשה תהיה בהכנעת גופו ונפשו. באופן יהיו כל אבריו לאחדים ע"כ לא יבדיל:

5עוד ירמוז. כי השתי כנפים הם נפש ורוח. כי הדל יראה בהם באחדות ה'. ע"כ להורות זה לא ישסע לגמרי. בל ישאר כל כנף בפ"ע. וזהו ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל. והוא כי לו רוח נשברה ותקנתו קלקלתו. להתאחד עם נפשו יותר מאיש עשיר. וע"כ קל מהרה יעלה המזבחה אשר בעולם העליון להיות עולה ריח ניחוח לה':

6והנה עד כה דבר על העני שמקריב עוף. ויש אשר לו דלי דלות ולא תשיג ידו לתור או גוזל. ויביא סולת אומר הוא ית' אל זה אביט יותר. כי איש זה נפשו הוא מקריב וז"א ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'. ושיעור הכתוב לומר הנפש כי תקריב קרבן מנחה לה'. תדע מי היא הנפש ההיא הלא היא אשר סלת יהיה קרבנו. כי אין זה רק מרוב דלותו. כי איש כזה שסלת בלבד הוא קרבנו ונפשו. ודאי היא המקרבת עצמה. ובזה אבחר. כי הוא סלת נקי מקמח וסובין ומורסן. שהוא משל אל שלילת הפניות. יהיה קרבנו כי דל הוא. וע"י היות קרבנו משולל מפניות יהיה סבה שעי"כ ויצק עליו שמן. שמן שהוא משל אל אור השופע. שיערה עליו על הנפש הנז'. רוח מלמעלה לקדשו לטהרו. לכהנו לו ית'. אז יותר ע"י הרוח. ואז עי"כ יזכה שיעלה עליו נשמה על הרוח. שהיא תתייחס אל לבונה. שהיא הנשמה בעלת לבנות זכה ורוחניות ספיריי עד מאד. ואיש זה כאשר והביאה במותו לא יביאנו ע"י מלאך המות. רק אל א' מהכהנים שיהם משל אל מלאכי החסד. כסילוק חסידי עליון. וקמץ הכהן הוא מיכאל בב"ה של מעלה. מלא קומצו שהם ג' אצבעות. מסלתה ומשמנה שהם הרוח והנפש. ומשני אלו ישאיר מהם בחינה שפלה מהם למטה עם הגוף. ומה גם אשר צדיק יהיה. שמבחינת הרוח הדבקה וסמוכה אל מדרגת הנפש. תשאר למטה עם בחי' הנפש השפלה. יותר תשאר עליו. אך הנשמה תעלה כולה לגמרי. וזהו ואת כל הלבונה. ואת שלשתן יקטיר הכהן הנז' במזבח העליון. והנותרת מן המנחה בקבר גם הוא קדושה תהיה בו. כי לצדקתו קדש קדשים. שהוא מן הנפש. וקצת מן הרוח. יהיו בה בכח. מעין אשר עליו במזבח העליון באשה ה':

7והנה עד כה דבר על העני כי אין צרה זולת עניותו. ועליו אמר ונפש כי תקריב. כי עני חשוב כמת והנפש היא המקרבת עצמה. ועדיין דבר בה שלא לנוכח. כי לא תבצר ממנו אשמת דבר קודם הקריב עצמו לה' כנז' במנחה. אך יש עני שגם נאפה נפשו בגופו בצרות כסלת תוך התנור. ואיש כזה ראוי לנוכח ידבר. כי זך מכל חלאת הוא כי יסורין מירקוהו. ואיש זה מנחה מאפה תנור יביא מעין עניינו. ועד כה דבר על אשר בייסורין. ואינו מוסיף מעש"ט על הנהוג מקודם. שהוא נמשל אל הנאפה בתנור יבש. אך למעלה הימנו הוא אשר ידמה לסלת מטוגן במחבת בשמן. שהוא נאפה בייסורין בלחות רב של שמן. שהוא נמשל אל רבוי שמן טוב מעש"ט שמרבה בהם. והנה יש מרבה בינו לבינו בחשאי. כטיגון שבמחבת שהיא עמוקה והשמן הרבה בלתי נרגש. שהוא בבחינה א' טוב שהוא בחשאי. ובחינה אחרת לא ישתלם כי לא ילמדו ממנו. אך נהפוך הוא הדומה לנעשה במרחשת. שמעשיה רוחשין ומתפשטין. שהכלי רחב ונרגש כרוחש בעת הטיגון. שהוא משל אל המרבה בגלוי נרגש לכל ולמדין ממנו. ואל שתי אלה ידבר יותר לנוכח אתו הוא ית'. ואומר לו ואם מנחה וכו' קרבנך ואם מנחת מרחשת קרבנך כו':