תורת משה - אלשיך, ויקרא ד:א

1וידבר ה' . דבר אל בנ"י פי'. ראוי לשום לב. (א) אל אומרו לאמר פעם שנית. באו' דבר אל בנ"י לאמר. ומה גם כי אינו לאמר לזולת. (ב) כי אומרו ועשה מאחת מהנה הוא מיותר. אחר אומר מכל מצות ה' כו' יובן ששגג בא' מכל מצות. (ג) אומר ועשה מאחת מהנה כי מהראוי ואומר ועשה אחת מהנה. (ד) כי אמר שהתחיל בשגגה א' מעם הארץ. היה לו לגמור עניינו ולומר הקרבן שיביא. ולא שיניח הענין ויאמר דין אם הכהן המשיח יחטא וכל משפטי קרבנו. ואחרי כן ענין אם כל עדת ישראל ישגו בכל משפטי קרבנם. ואח"כ אשר נשיא יחטא וכל משפטו. ואח"כ חוזר אל ענין ראשון מחדש כאלו לא דבר בו עד כה. ואומר ואם נפש אחת תחטא וכו'. והוא הדבר הראשון אשר בו היחל ואומר דבר אל ישראל כו' נפש כי תחטא וכו'. ויותר היה ראוי לבלתי הזכירו מתחילה עד מקומו שאחר הכל: (ה) אומר הכהן המשיח יחטא לאשמת כו'. מה לעם כי יבכו על הכהן המשיח שחטא. והן אמת כי ע"ז ארז"ל (שם פ' ו') כשכ"ג חוטא אשמת העם הוא. שזה שהעם תלויים בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם נעשה מקולקל ע"כ. ועוד נאמר דרך עפ"י דרכנו ביתר ההערות. (ו) אומרו על חטאתו אשר חטא. כי אומרו אשר חטא הוא מיותר. (ז) למה על שוגג יביא זכר. כן כאשר כל עדת ישראל ישגו וכן אשר נשיא יחטא. משא"כ על שגגת א' מעם הארץ. כי אם קרבן נקבה. (ח) אומר בסוף ענין קרבן כל עדת ישראל. חטאת הקהל הוא. כי מי לא ידע כי מה שעדת ישראל ישגו שחטאת הקהל הוא. (ט) אומר אשר נשיא יחטא. שמהראוי יאמר ואם נשיא יחטא מאי אשר. והנה על זה ארז"ל (הוריות י') שאשר הוא מלשון מאושר. שאמרו אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו ק"ו שמתחרט על זדונותיו ע"כ.

2ולפי דרכנו נשיב. גם בהיות אומר אשר כמשמעו. (י) מה נשתנה קרבן נשיא מקרבן כהן משיח. שזה מביא פר וזה מביא שעיר. (יא) מה נשתנה הנשיא שנאמר ונסלח לו. וכן בנפש אחת מעם הארץ. משא"כ בכל הקודמים. (יב) אומר ואם נפש א' תחטא כו' ואשם. כי נכנס בלשון נקבה ויצא בלשון זכר באומרו ואשם. וגם נכנס בשגגה ויצא באשמה שהוא מזיד. (יג) או' בעשותה כו' שיראה מיותר. כי מאומר תחטא יובן. (יד) אומר או הודע כו' והראוי יאמר אם הודע או והודע ולא יאמר מלת או שהוא כמספק:

3אמנם הנה כונתו יתברך להעיר אזן עם בני ישראל הקטנים עם הגדולים. ישמרו פן ואל יאמרו ללבבם. אם המצא תמצא בידם חטא שוגג. ברוך ה' ואעשיר. כי לא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה. ולא אתעצב אל לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי ואנכי לא ידעתי. ואנכי אדם ולא אל שלא אוכל להתעלם או לשכוח כי דרך אנשים לי. וכל עדת ישראל ישגו כי השגגה מצויה בכל אדם. והנה יהיו הדברים האלה שומה בפיהם ובלבם להקל מעליהם אשמת דבר כל עון שוגג. ולא מזער הוא. כי קו לקו הולך ילך ופושט ידו בכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם. ע"כ למען ולבעבור הסיר תועה זו מלבנו בא האלהים ויאמר. דבר אל בני ישראל לאמר נפש כו'. לומר הנה ידעתי דרך אנשים. שהוא לדבר ולומר כי יחטאו שוגג מה עשיתי ובמה נחשב הוא. כי לא לבי הלך במעשה הרע ואם נעשה ולא מלבי. מהבל ימעט חטאתי זה. ע"כ וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר. כלומר דבר אל בני ישראל. כי מה שראוי להם לאמר. אינו כדרך אנשים. כי אם מה שראוי להם לאמר. נפש כי תחטא בשגגה. והוא כי אין זה לו. כי אם שגם בלא דעת נפש לא טוב. שאם יחטא איש שוגג. אין זה כי אם שנפשו לא טובה היא מאיזה עון שעשה תחלה ואותה עבירה גרמה לו זאת. והוא כי אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו. כי הוא ית' אפילו בהמתם של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן והוא מאמר הכתוב רגלי חסידיו ישמור. והוא מאמר ר' מאיר (אבות פ"ה) על העוסק בתורה לשמה ומרחקתו מן החטא. וזהו מה שראוי לאמר. הוא נפש כי תחטא בשגגה מהיכן נמשכה לו תקנה זו הלא הוא מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה. כי אשר כבר עשה אחת מהנה גרם לו תבא תקלת שגגה זו מתחת ידו:

4או שעור הכתוב בשום לב אל החילו בנפש שהיא נקבה וסיים בלשון זכר. ואומר ועשה מאחת מהנה ולא אמר ועשתה:

5אך יאמר דבר אל בני ישראל לאמר כו'. מה שראוי לאמר הוא נפש כי תחטא. לו' הלא תאמר בלבבך הנה נפשי לא מטומאה. כי הנה המחשבה שיש לה שייכות עם הנפש לא היה לה חלק ונחלה בדבר הרע הזה. כי אם הגוף בלי מחשבה. כי חשבתי על החלב שהיה שומן ואכלתי. חטאת הגוף היא אך הנפש לא נטמאת. ע"כ אמר מה שראוי לאמר. אינו איש כי יחטא אלא נפש כי תחטא בשגגה. כי גם שעתה הנפש לא חטאת הנה נמשך לה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה. כלומר שאחת מהנה עשתה הנפש תחלה שהוא בזדון. כי גם שעתה הגוף עשה ולא היא. מה שעשה הגוף נמשך לו מאחת מהנה שהוא מאחד מהמצות אשר לא תעשינה שעשתה הנפש. וממנה נמשך גם לגוף. כי גם בלא דעת נפש לא טוב. כי מתחלה חטאו גוף ונפש כי זדון היה. וז"א מאחת. שהוא מפאת אחת מהנה שהזכרתי נמשך לו זה. וזהו שהיחל בנפש ואח"כ אמר ועשה לא אמר ועשתה אם היה חוזר אל הנפש:

6כלל הדברים כי אם לא נטמאה נפשו בפעם הזאת נטמאה בראשונה. ואותה הטומאה גרמה לו כי עבירה גוררת עבירה. ובכן כאלו גם עתה היא החוטאת תחשב. והנה טרם יאמר הגזירה שהיא להביא שעירת עזים. ראה והנה נפלא לאמר לאחרי כן. על הכהן המשיח שיביא פר בן בקר זכר תמים. מה נשתנה זה מזה אחר שזה שוגג וזה שוגג. על כן סמך ואמר טרם יגלה קרבן היחיד. מה בין עבירה הגורמת עון היחיד לגורמת עון המשיח. וזה גם היא יחס סמיכות גם הוא. והוא לומר הלא אמרתי לך כי מה שעשה כבר איש עבירה אחת גרמה לו שגגה זו. עוד אודיעך כי לפעמים עבירת זולתו גורמת לאדם גרמת נזק גדול ורב מזה ומצריכו להביא כפרה גדולה מזו. והוא אם הכהן המשיח יחטא כי זה ימשך לו בשביל אשמת העם. והוא כי לא קיים הוא מקרא שכתוב (מלאכי א') כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. שהוא להוכיח במישור. לא היתה תקלה יוצאת מתחת ידו עתה. אך מאשר לא הזהיר ועל העדר הזהרתו. חטאו זה גדול ממזיד של עצמו כי חטא הרבים תלוי בו. כמאמרו יתברך אל יחזקאל הנביא (יחזקאל ג׳:י״ח) ואתה כי לא הזהרת רשע וכו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש. וע"ד זה הוא אומר ואם הכהן המשיח יחטא. זה נמשך לו בשביל אשמת העם שלא הזהירם. ואשמו. וע"כ שגרמתו רבה יביא פר בן בקר זכר תמים ולא נקבה. כי חזקה שגגתו כמדובר. ואמר על חטאתו אשר חטא. לומר חטאתו אשר חטא. שהוא בשביל חטאתו שלא מיחה גרם לו אשר חטא עתה:

7או יאמר דבר אל בני ישראל לאמר נפש כו'. והוא כי רצה הקב"ה להביא בהדרגה. תחלת שגגת כהן משיח. וכל עדת ישראל. ששניהם מביאים פר בן בקר. ואחרי כן קרבן נשיא שמביא שעיר שגם היא זכר. ואח"כ של כל האדם שהיא של עזים נקבה. אך ראה יתברך שאם יתחיל לו' ענין כהן המשיח. שמביא פר על חטאתו שוגג על אשמת העם שלא מיחה בהם. ולכן עון העם על כהן המשיח. הלא יצא עתק מפי איש לאמר א"כ איפה אכן סר מר חטאתי ממני. כי לא עלי תלונתו ית' כי אם על הכהן המשיח שלא למדני להועיל. ע"כ עשה הקדמה. וכדי לאמר אח"כ ענין קרבן כהן משיח. הקדים ואמר דעו איפה. כי נפש אדם כי תחטא בשגגה. ממה נמשך לו זה. הלא הוא מכל מצות ה' וכו'. ועשה מאחת מהנה. ואחר הקדמה זו שאמר ששגגת כל אחת מהנה מהעם. נמשך לו מעון של עצמו. אחרי כן אמר אם הכהן המשיח יחטא. הוא משך לו לאשמת אשר לא מיחה בעם. באופן שעל ידי מה שהקדים. נבין כי גם שאשמת העם על הבלתי מוחה. לא יבצר שעון בל א' מהעם עונו חקוק על עצמו שהוא בעל הדבר. כאשר הקדים לו' שעון עצמו גרם לו שגגתו. אלא שג"כ מי שלא מיחה בו נכשל גם הוא וגורם לו גם הוא שגגת חטאתו. נמצא כי הקדים ענין היחיד להיות הכנה אל מה שהיה בא לומר אח"כ מענין כהן משיח. וז"א דבר אל בני ישראל לאמר. לומר שכדי לאמר מה שאחר זה אמר תחלה נפש כי תחטא כו'. אך עיקר קרבן היחיד הוא לפניו. אחר קרבן הנשיא. שהיא הסדר כאשר כתבנו. ואחר אומר ענין כהן משיח. אמר ואם כל עדת ישראל ישגו. שהוא טעות הסנהדרין בדין. ואם הדבר תלוי במה שתחלה הזידו. והזדון הגורם והקודם גרם זה להם. הלא זה לא יצדק בסנהדרין שחטאו שבעים סנהדרין במזיד. לז"א ואם כל עדת ישראל ישגו. אלא טעם אחר יש להם. והוא כי הלא ואשמו הקהל הנזכר. והוא מחז"ל (הוריות ב) כי אין הסנהדרין מביאין פר אא"כ עשו ישראל מעשה ע"פ הוראת טעות הב"ד. וזהו ואשמו באופן כי ע"כ שעל ידם חטאו כל ישראל. שהם חטא רבים נשאו. ע"כ ראוי יביאו פר בן בקר זכר תמים גם הם. וזהו אומרם ונודעה החטאת אשר חטאו עליה שהוא החטא של הסנהדרין. אשר חטאו הקהל הנז' עליה כו'. והנה גם שלא ראי זה כראי זה. הצד השוה שבהבאת הקרבן של כהן משיח ושל הסנהדרין. הוא שנגרר בסיב' גרמ' העם. זה על שלא מיחה ולא נודע מה שחטאו העם על העדר תוכחתו. והסנהדרין על שגגת הוראתם שחטאו בה העם. ונודעה החטא' עצמו של העם שחטאו על שגגת הב"ד. וע"ד זה היה אפשר לומר שגם כאשר נשיא יחטא היה ג"כ על אשר לא מיחה בעם. והיתה גרמתו גם היא לאשמת העם. וא"כ איפה היה ראוי יביא גם הוא פר בן בקר. לז"א אשר נשיא יחטא. לומר אשר נשיא יחטא לא תתייחס אותו לאשמת העם כ"א שודאי יחטא. כי למה שהוא נשיא והשררה מביאה לידי עבירה א"צ לתלות שגגתו על אשמת העם. כי אם על של עצמו שודאי הוא כי מקודם זה עשה אחת מכל מצות ה' כו' ואשם בה מזיד וגרם לו את זאת:

8או שעור הכתוב אשר נשיא יחטא עתה. הוא בגרמת מה שעשה תחלה אחת מכל מצות ה'. ועתה ואשם בעצמו. שהכיר עתה שגגתי זאת ובא לשוב ממנה. או שלא הכיר אשמתו מאליו. כ"א הודע אליו ע"י אחרים. וקבל מהם ושב. ע"כ שאין ענין חטאתו לאשמ' העם. כ"א לאשמת עצמו. והוא יחיד ע"כ לא יביא פר כראשונים רק שעיר עזים. וגם לא יהיה נקבה כיתר העם. יען כי גרמת שגגה זה היא גדולה. כי למה שנשיא הוא ורמה ידו. לא יבצר ממנו קדימת עון עצום מעון כל אדם. ע"כ יהיה שעיר זכר. וז"א ונסלח לו בסוף הענין לומר כי הכל תלוי בו. משא"כ בקוד' שאמר תטאת הקהל היא: