תורת משה - אלשיך, ויקרא יד:לו

1וצוה הכהן וכו' . הנה ראה יתברך לגמור הוראת הלימוד אשר למד לו בכתוב הקודם. שהוא כי יתן אל לבו כי נגע הבית לא מקרה הי' ולא מרעת אשר ישבו בו לפנים. כי אם חטאת היושב בו כעת ושעל כן יסכים ויאמר כנגע נראה לי כלומר בשבילי בעוני. ואז מורה הוא יתב' כי בייסר איש את בנו ה' מייסר בהראותו את מראה הנגע בביתו. והוא כי האיש אשר לא תשיג יד שכלו כח מעשיו ית' ורוב רחמיו בהנהגותו. וישקיף וירא יצו ה' לנתוץ ולנתוש ולהאביד את ביתו על מראה נגע אשר יראה בקיר. כמאמרו יתב' ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר וכו'. הוא יפלא לאמר מריה דאברהם האם בשביל הראות בבית מראות ירקרקות או אדמדמות. יתכן יצוני הוא יתברך לנתוץ את ביתי עד היסוד בו. ומה גם אם בית גדול הוא אשר בנאו ברוב הונו. וע"כ היה אפשר כי לא יבצר ממנו מזמה והרהור לומר אין זה כי אם כי מה האדם וביתי לפני בורא עולם כי הכל הבל לפניו יתברך. וע"כ בשצף קצף הסתיר פניו ועל דבר קל צוה עליו להחריב את ביתו. על כן מה עשה הוא יתברך הורה לו טוב אחרית דבר מראשיתו. והוא בהראותו כי בבא הכהן לראות את הבית מטרם בואו יצוה ופנו את הבית בטרם יבא וכו' ולא יטמא כל אשר בבית. למען החי יתן אל לבו ואמר יאמר על מה חס הוא יתברך. אם על כלי שטף הלא אטבילם ויטהרו ואם על אוכלין ומשקין אוכלם בימי טומאתי. אך אין זה כי אם שחס הוא יתברך על פכין קטנים של חרס. וא"כ איפה איככה אוכל לדבר ואומר כי נקל בעיני ה' לצוות להקציע את ביתי או לנתוץ אותו. כי מה אני או במה נחשב ממוני לפניו. כי הלא על פכין קטנים שלי חס הוא יתברך מה יעשה על בית שלם. אך אין זה כי אם שרחמיו על מעשיו יתברך ויודע אלהים צוותו לנתוץ את הבית. כי ככה יעשה לאיש אשר לו הבית על אשר חטא על הנפש. וברוב רחמיו אשר הי' ראוי לעשות באיש עשה בביתו וכפר אדמתו עליו. באופן כי צדקה תחשב לו יתברך כי לטובת בעל הבית שפך כל ביתו חמתו וזהו אשר צוה ה'. בצותו לאמר ופנו את הבית וכו'. שלא להכשילו לעתיד לבא את אשר לו הבית. אם יבא אל גדר היות אבניו גדרה נהרסה כמדובר: