תורת משה - אלשיך, ויקרא יד:לז

1וראה את וכו' הנה כתבנו מרז"ל כי זה חסדו יתברך אשר יעשה עם האיש החוטא. כי טרם הביא עליו את הרעה יקדי' ויביא אותה בכותלי ביתו וכנגע יראה לו בבית ופקודת כל אדם אשר בו נגע צרעת יפקוד עליו. כי יבא הכהן לראות את הבית וראה את הנגע וכו'. והוא כי נגע הבית היה לשיתן אל לבו על עצמו טרם הגיע אליו הדבר. ובזה יהיה משל ורמז אל עצמו. לומר כי בהתחיל האדם להחזיק במדת לשון הרע. בא אשר לו הבית. כי הבית הוא האדם ואשר לו הבית היא הנשמה השוכנת בו. ובא והגיד לכהן הוא הקדוש ברוך הוא ואומר לו יתברך כנגע נראה לי בבית. הוא האיש אשר אנכי בקרבו היחל לינגע בעון ל"ה. ומה מצוה הכהן אל האדם בהחיל הנגע הזה. הלא הוא ופנו את הבית כי עון זה שדא תיכלא בגוף כלו ומטמאו כמ"ש בס' הזוהר. ע"כ צריך יפנו את כל הבית הוא כל האדם. מטומאתו אשר נטמא בכל אשר נטמא אבר מאבריו. בטרם יבא הכהן הוא ית' לראות את הנגע. כי יהיה המשחית הנעשה בו תמיד לפניו לתבוע דין כמ"ש בספר הזוהר. על מאמר נתן הנביא באומרו (שמואל ב י״ב:י״ג) גם ה' העביר חטאתך וכו'. כי כאשר התודה דוד ואמר חטאתי העביר ה' את הקטיגור אשר בחטא ההוא מלפניו בל יקביל עליו. כן אומרת התורה שיפנה את כל הבית מכל טומאות עון. בטרם יבא הכהן לדון ולראות את הנגע. הוא המשחית אשר לפניו ולהביט בו ולקבל דבר בהיותו קובל עליו:

2ועוד טעם שני. שהוא פן בהתעצלו מלפנות טומאת אשמתו תתפשט טומאתו בכולו. וזהו ולא יטמא כל אשר בבי'. כי מלשון הרע כל האברי' קו לקו ישתרשו בחטאי'. ואחרי כן יבא הכהן לראות את הבית וראה את הנגע. והנה לא שב ולא נטהר האיש. והנה בקירות הבית עשו רושם בנפשו פנימה. מעין מה שעשו בפני מי שהוציא הוא עליו שם רע. כי בהאמור עליו נעשים בו מראית שקערורות שוקעת בלבו. ומשתנות מראיו ירקרקות או אדמדמות ומראיהן אשר יראה הרואה בפנים. הן שפל וגרוע מן מה שבקיר לבו פנימה. וזהו שפל מן הקיר כד"א (מלכים ב') ויהפוך חזקיהו פניו אל הקיר שהוא כמ"ש ז"ל (ברכות ה') אל קירות לבו. והנה כמראה אשר הראה בפני חבירו כן עושים כתמים בנפש עצמו מטומאת העון. ואז ויצא הכהן וכו'. והיא מ"ש בתחלת פרשה זו בספר הזוהר כי השכינה ומלאכי השרת אשר באדם בהחילו בלשון הרע מסתלקים ממנו. וזה יאמר ויצא הכהן הוא יתברך מן הבית הוא האדם. ולא ירחק רק כמי שהוא עדיין קרוב אל פתח הבית לשוב ליכנס וזהו אל פתח הבית. והוא אולי יתקן. ופתח הבית הוא הפה שממתין אם יתקן הפתח ליכנס בו. ומה תקנתו הלא הוא הסגיר את הבית שיסגיר פיו. הוא הפה מלדבר דבר עם אדם זולת התורה ההכרחי. וזה יעשה שבעת ימים כנגד בריאת עולם. שזה מחריבו שנברא בשבעה ימים. ושב הכהן יתברך ביום השביעי שמאריך שבעה ימים. כאשר עשה לדור המבול כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ל"ב) על ויהי לשבעת הימים ומי המבול וכו' שהמתין להם שישובו. וגם אמרו ז"ל כי שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו שהיה מחריב בעבור האדם. ואמר כי וראה והנה וכו' כי ראה שאדרבא פשע הנגע והעון וכתמיו בקירות הבית כלו. אז וצוה הכהן וכו'. כי כל כחות הטומאה השרויי' בקרבו. כי הקטיגורי' ההם ידמו לאבנים שיחליק אותם בתשובה שלמה. כקולף אותם ממנו. ולא בלבד יעזוב אותם העונות ויסירם מעליו. כי אם גם ירחיק את כל הכחות הטמאים ההם עד ישליכם במצולות ים אשר לא יזכרו ולא יפקדו וזהו והשליכו אותם וכו' אל מקום טמא שהוא מצולות ים. ואחר הסיר אותם יראה כל הדברים הקרובים אל העונות ההם ומביאים וגורמים אות'. כשיחה בטלה וכיוצא. וגם אותם יקלוף וזהו ואת הבית יקציע וכו'. שהוא הסיר העפר הקרוב וסמך אל האבנים אשר חילץ. וגם אותם יקציע וירחיק אל מקום טמא כאמור. ולא עוד אלא כי ולקחו אבנים אחרים והביאו אל תחת האבנים. הוא כי הזדונות יעשה ויהפך לזכיות והוא כי ישוב מאהבה כמסקנת הגמרא (יומא פ"ו) השב מאהבה אמר רשב"ל שגדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות. ותחת קטיגורי' מביא פרקליטין ככתוב אצלנו המאמר. ואחר שהתיר עונות אלו ועשאן זכיות. והסיר הדברים הקרובים אליהם צריך לעומת כל עון אשר עשה בכל אבר מגופו יעשה זכות וקדושה בו כל עצמו. וזהו ועפר אחר יקח וטח את הבית. ואם אחר כל שלשה תיקונ' אלו ישוב הנגע. כי ישוב לכסלה אחר חלץ והקצות והטוח. שהם הג' תיקונים. אז ובא הכהן יתברך וראה והנה פשה וכו' צרעת ממארת היא. ואין תקנה עד ימות. כי יתוץ את אבנים הם האברים. ואת עציו הם גידים המקשרים את האברים. ואת כל עפר הבית אל מחוץ לעיר היא כי לקברות יובל. כי ייסורי איבריו וגידיו במכאוב וצער ימרקו תחלה. ואח"כ ואת כל עפר וכו' כי ימות. ויוציאוהו מחוץ לעיר אל מקום טמא הוא בית הקברות. ואוי לו למי שלא יתקן מעשיו עודנו חי. וזהו ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית אחר הטוח שהוא אחר התיקון השלישי. אז וטיהר הכהן את הבית כי גם הגוף יהיה טהור. כגוף ר"א ב"ר שמעון וגוף רבי וכיוצא. כי נרפא הנגע כי אפילו כח הטומאה שנעשה בעון נרפא. כי העון נהפך לזכות כמדובר. והוא מאמר רבי שמעון בן לקיש באומרו גדולה תשובה שזדונו' נעשים כזכיות. כמפורש עניינו במקומו בספר חבצלת השרון בס"ד ובמדרש בויקרא רבה (פ' י"ז) אומרו רמז שהוא בית ארץ אחוזתכם בית המקדש. ובא אשר לו הבית זה הקב"ה והגיד לכהן זה ירמיה הכהן. לאמר כנגע נראה לי בבית. הוא סמל הקנאה המקנה בבואה:

3וע"פ הדברים האלה. נמשך יתר הכתובים כי יאמר וצוה כהן הוא ירמיה. ופנו את הבית מע"ג שנכנס בו בטרם יבא הכהן גדול האמיתי הוא הקב"ה לראות ולפקוד. כד"א (בראשית י"ח) לראות את העיר ואת המגדל. ואם לא יפנו יהיה סיבה שיטמא כל אשר בבית. שיבואו בו זרים ויחללוהו ואחרי כן שיפנו הע"ג. יבא הכהן לראות את הבית. וטוב הדבר שישגיח לראות ולשפוט אחרי הפנותו. וגרם העון כי לא כן עשו. רק וראה הכהן את הנגע בקירו' הבית. שטומאת הסמל לא בלבד היה במקומ'. כי אם מתפשטת בקירות הבית שוקעות שקערורות. ובתחילה היו ירקרקות שלא היה הדין והרוגז קשה. ואח"כ או אדמדמת שהיו מהלכים ומכבידים העון. וש"ת למה תייחס ראיית אליו ית' ולא אל ישראל עצמן. הלא הוא כי ומראיהן של העם הוא שפל וגורע מראות מה שבקיר. כי לא ישלוט ראותם רק אל מקום שבת הרשע והסמל הטמא. אך לא אל הטומאה השוקעת בקיר. ולא יראנו כי אם הוא ית' לבדו. ואז קצר המצע מהשתרע ונסעה שכינה מהבית. וזהו ויצא הכהן מן הבית ולא בבת א'. רק אל פתח הבית כי עשר מסעות נסעה שכינה וכו' כנודע (ר"ה כ"ב) וז"א ז"ל המפתן. ואח"כ והסגיר את הבית שבעת ימים הם שבעים שנה לחרבות ירושלים. ואח"כ בבית שני ושב הכהן ביום השביעי בגמר השבעים שנה אל מקדשו. אמנם אחרי כן בימי יון ראה והנה פשה הנגע בקירות הבית. וצוה הכהן ית' ויתן כח ליונים וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע. הם החוטאים או הבלתי מוחים והרגום וישליכו אותה אל מחוץ לעיר וכו'. וגם שלטו בבית ופרצו פרצות בהיכל. וזהו את הבית יקציע מבית סביב וכו'. ואחר כן תיקון הוא יתברך ע"י בית חשמונאי וירפאו את בדק הבית אשר פרצו יונים. וזהו ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים כו' ואם ישוב הנגע ופרח בבית. מכהני בית שני שהיו קצתם בלתי טובים ועל יתר עונו'. אז ובא הכהן בימי טיטוס ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו שהם משל אל מטלטלי בית המקדש. והוציא אל מחוץ לעיר ירושלים עד רומי אל מקום בית אוצרות אלהיו. ואם אחר כך בא יבא הכהן וכו'. וטהר את הבית הוא השלישי שננחל במהרה בימינו. ואמר ואם בא יבא. לרמוז שאם בא ישראל בתשובה שיהיה דור שכלו זכאי שהוא ענין זכו אחישנה. אז מיד יבא הכהן יתברך. והנה לא פשה הנגע הוא הכח טומאה בבית. הוא כתם עון שנשאר בבית המקדש שעליו נחרב. שלא שבו על קיאם כאשר בתחלה שהשפיעו טומאה במקום ההוא: וגם הוא אחרי הטוח שטח השפעת קדושה על הבית משער השמים שעליו בתשובה ומעשים טובים. אז וטהר הכהן את הבית שיהיה טהור וזך ריחני אשר מן השמים ?כ ודו. ומתי יהיה זה כאשר כבר נרפא הנגע. הוא כח טומאת עון שנאת חנם או הנודע. שאין גאולה אחרונה כראשונות כי איננה עד תפס עון:

4במסורה וידיו ארבעה במקרא: (א) וידיו לא שטף במים: (ב) וידיו תבצענה. (ג) וידיו תרפנה: (ד) וידיו תשבנה אונו. ויהיה הענין. כי המזלזל בנטילת ידים שידיו לא שטף במים ובלי נטילה ידיו תבצענה הפת. צריך שידיו תרפנה. שיחזור ויהיה זהיר לרפאות המחלה הבאה מחמת מה שזלזל בנטילה ומה היא ענין תרופתו הלא היא כי ידיו שיהיה זהיר לנוטלן כראוי תשבנה אונו הוא ממונו. אשר הלך ממונו ע"י מה שזלזל בנטילה. כנודע מרז"ל (שבת פרק ז') כי המזלזל בנטילה בא לידי עניות. ומבטיחו יתברך שאם ישוב ויתקן ישוב לו הונו: