תורת משה - אלשיך, ויקרא טז:כט

1והיתה לכם לחוקת עולם וכו' . ראוי לשית לב. כי איך יתכן תהיה כל העבודה הנזכר לחוקת עולם ואינה רק בפני הבית. ואם חוזר אל אומרו תענו את נפשותיכם. למה קראה חוקה ואינה דבר משולל טעם וסברא. כי לכפר צריך תשובה גמורה והיא ע"י צום. ועוד אומרו כי ביום הזה יכפר עליכם כו' ולמה כפל לכפר ולטהר. ועוד כי באומרו לטהר אתכם יורה כי ה' הוא המטהר אותנו. ומאומרו לפני ה' תטהרו יורה כי הן הם המטהרים את עצמם. ועוד למה חזר ואמר ועניתם את נפשותיכם הרי נא' בעשור לחודש תענו את נפשיתיכם. וגם למה חזר ואמר חקת עולם. ועוד אומרו וכפר הכהן וכו' וכפר את הקדש וכו'. כי הנה אחר אומרו למעלה ענין הכפרה ע"י אהרן היה לו לסמוך ולומר שגם אשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו גם יכפר כאהרן. ולא אחר שסיים ענין העבודה ונעתק לדבר בענין העינוי והשביתה ממלאכה. ועוד מה שחזר ואמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בנ"י. כי כל זה נאמר למעלה זה פעמים ועוד אומרו מכל חטאתם אחת בשנה למה השמיט עונות ופשעים שהזכיר למעלה. ועוד אומרו אחת בשנה מי לא ידע כי אחת בשנה היא ולא שתים. מלבד דרשת הגמרא:

2אמנם בא ית' ללמד דעת את העם בל יעלה על לבם. שחפץ ה' הוא לענות אדם נפשו וחפץ צומות הוא. ולא כן הוא. כמאמר הנביא (ישעיה נ"ו) הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע. כי מי יתן והיה האדם פותח חרצובות רשע. כי יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' בתשובה שלמה ולא יצום. כי אין חפץ לה' רק בתשובה שלמה ולא יצטרך לענות נפשו. כי הלא אין העינוי טוב מצד עצמו במקום תשובה ראויה כ"א למען הכניע לב הקשה לשוב. טוב להתענות להכין דרך התשובה. והוא במה שידענו מרז"ל (יומא פ"ז) כי שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד מהם. עבר אדם על מ"ע ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו. עבר על מצות ל"ת שאין בהם כרת או מיתת ב"ד תשובה תולה ויום הכפורים מכפר כו'. הנה כי תשובה ויום הכפורים הם המכפרים:

3ונבא אל הענין. אמר הלא צויתי על סדר העבודה שדברתי עד כה שהיא קרבנות מבעלי חיים. והנה יש גם קרבן האדם עצמו לענות נפשו ולמעט חלבו ודמו. אל יעלה על רוחך שבעינוי נפשך אני חפץ. כי מי יתן והיתה זאת לכם לחקת עולם מה שתענו את נפשותיכם. שלא תצטרכו אל העינוי ולא תעשו אותו רק דרך חוק בעלמא בלי כעס. כי בלעדו תבטחו בכפרה. שע"כ וכל מלאכה לא תעשו וכו' כי יום טוב הוא לכם. כי תבטחו כי ביום הזה מבלי הצום יכפר עליכם לטהר אתכם. ובמה תכפרו בלעדי העינוי הלא הוא במה שלפני ה' תטהרו. שהוא שתטהרו אתם מעצמכם מחרצובות ואגודות מוטה כי יעזוב רשע דרכו וכו'. ולא בלבד בנגלה כ"א לטהר הלבב בפנים. אשר הוא בלתי נגלה רק לה' לבדו הרואה ללבב. וזהו לפני ה' תטהרו. לומר כי מה שהוא לפני ה'. שהוא הלבב הבלתי נגלה רק לפני ה' כד"א וה' יראה ללבב אותו תטהרו כי מה בצע בעינוי אחר התשובה הזאת. רק לחוקת עולם בלי טעם. באופן כי שבת שבתון היא לכם. כלו' שבתון מצד עצמו על שמחת הכפרה. אך מה שועניתם את נפשותיכם יהיה חקת עולם בלבד:

4ועוד טענה שנית. והיא כי הנה וכפר הכהן וכו' וכפר את מקדש הקדש מטומאת מקדש וקדשיו. ואת המזבח אולי הוקרב בו דבר שלא כמצותו. ועל הכהנים ואגב ועל כל עם הקהל יכפר. כי בזה יש שני דברים. כי הכהן הוא עושה את הכל. וגם יראה לכם שאגב בלבד הוא מה שעל כל עם הקהל יכפר. וא"כ תקל בעיניכם הכפרה. כי בלי שתעשו אתם דבר מתכפר לכם. וע"כ והיתה זאת לכם לחקת עולם שתענו את נפשותיכם שלא תהיה כפרתם בלבד ע"י הכהן כי אם גם לכם. ואינו מכביד עליכם כי אינה כי אם אחת בשנה:

5או יאמר והיתה זאת וכו' לומר טעם אחר אל הענוי. והוא כי אין יום הכפורים מכפר רק על מה שאין בו כרת ומיתת ב"ד אך לא על החמורות. ע"כ מלבד כפרת יום הכפורים צריך תהיה זאת לכם לחוקת עולם להכין לכפר מכל חטאתם. שהוא לרבות גם הבלתי מכפרים ביום הכפורים. כי תשובה תולה ויום הכפורים תולה וייסורין ממרקין. ויהיה הענוי להגין מהיסורין שגם העינוי יסורין הוא. וגם הוא אחת בשנה כבקודם. והוא כי מה שאמרו שאין י"כ מכפר על כריתות ומיתות ב"ד. היינו עצומו של יום וקרבנותיו. אך העינוי נפש לא יבצר מלהועיל בהם בכל או במקצת:

6או יאמר והיתה זאת וכו'. לומר הלא אמרתי שמכפר על עונות ועל פשעים. מי יתן והיתה זאת לכם לחוקת עולם. במה שלא תהיה רק לכל חטאתם. כי לא תחטאו כי אם שוגג וזהו לכל חטאתם. כי אז אין ספק שלא יהיה הצום רק דרך חוק בעלמא:

7או יהיה ענין הכתובים והיתה זאת לכם וכו' כי ביום הזה יכפר וכו'. לומר הלא באשר אני מצוה אתכם. הלא תראו כן תתמהו בראות שני הפכים בנושא אחד כי תראו כי הוא יום עינוי נפש שמורה על יום צרה כענין הד' צומות. ומה גם שהם חמשה עינויים. ולעומת זה תראו שהוא יום שבתון כי נאסר במלאכה. יראה שהוא יום שמחה וששון כיתר חגים. ואם הוא כי הוא על בטחון הכפרה למה נענה נפשנו. ומה גם כי עצומו של יום מכפר בלבד העבודה הגדולה הנעשית בבהמ"ק. לז"א הנה אין ספק כי והיתה לכם בעיניכם. כלומר כחק בלי טעם והוא כי תראו כי תענו את נפשותיכם ולעומת זה תראו כי וכל מלאכה לא תעשו וכו'. שיורה היות יום שמחה כרגלים והוא יום שתענו בה' ענויים. אך אל תשיתו לב. כי דעו איפה כי עם השמחה של הכפרה צריך עינוי. והטעם הוא כי מה שביום הזה יכפר וכו' הוא על מנת שלפני ה' תטהרו אתם עצמכם בתשובה שלמה. כלו' וע"כ צריך עינוי להכין אותה ולסעדה:

8או שעור הכתוב. לפי זה כי הנה יש מציאות כפרה. ויש טהרה שהוא זכות ולבניית עצמיי כענין הגיע עד גדר יחשבו הזדונות כזכיות. שהוא מהיות מן אהבת הלב. כמפורש בגמרא (שם פ"ו) על מאמר רשב"ל גדולה תשובה וכו' ומסיק כאן מאהבה וכו'. וזה יאמר כי ביום הזה יכפר אתכם מציאות כפרה אך כדי לטהר אתכם שתהיה גדר הטהרה. צריך שלפני ה' תטהרו. שהוא כי במה שהוא לפני ה' שהוא הלבב. תטהרו. כי הש"י יראה ללבב שהוא דבר שמתייחס מציאותו לפני ה' ולא לפני הבריות. בו תטהרו שהוא בלבב:

9ולהמשיך דרכנו בכתובים. יאמר שעל כן להשיג גדר זה צריך העינוי. ועוד טענה שנית. והיא כי הן אמת כי שבת שבתון הוא לכם. והיות היום יום שמחה ושביתה הוא העיקר עם כל זה מה שועניתם את נפשותיכם הוא חקת עולם. למה שישאר חק לעולם. והוא כי יבא זמן שתבטל עבודת ב"ה ובמקומה צריך עינוי. כי הלא הן אמת שגדולה עבודה אך לא לעולם תהיה. כי הנה וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן שהוא בבית ראשון. וגם מרובה בבגדים שהם של בית שני. וזהו ולבש את בגדי הבד כו' וכפר כו'. הנה כל הזמן הזה שבת שבתון בלבד הוא. ולפי האמת אין צריך עינוי. אך מה שאמרתי ועניתם את נפשותיכם חקת עולם. הוא כי אחר השני בתים של שני שינויי כהנים. לא ישאר לכם תיקון רק הצום. ואז והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם. כי אז היו צריכים עינויים הרבה ועכ"ז אטריח רק אחת בשנה:

10או יאמר והיתה זאת וכו' שאומר הוא יתברך. הנה תהיה זאת היא מצות העינוי לחוקת עולם. כלומר לבלי צורך רק חקת עולם מבחי' חקה. אם יהיה לכפר על בני ישראל על כל חטאתם. כלומר אם לא יהיה לכם רק חטאת שוגגים בלבד ולא עונות ופשעים. גם שתהיה אחת בשנה. שבמה שחטאו שנה אחת תשיבו לחטא וכן בכל שנה. לא אקפיד כל עוד שהם שגגות בלבד:

11או יהיה שעור הכתובים בדרך אחרת. והיתה זאת לכם וכו' כי ביום הזה וכו'. לומר הנה ספרתי לכם סדר עבודת יום הכפורים. דעו כי זה אינו לעולם. אך מה שהיתה לכם לחוקת עולם. הוא שני דברים הצום ושביתת המלאכה. כי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וגם שכל מלאכה לא תעשו. והוא כי יבא זמן שלא תהיה עבודה עצומו של יום. וזהו כי ביום הזה כלומר ביום בלבד יכפר עליכם. וע"כ לטהר אתכם צריך עינוי. כי לטהר אתכם צריך שלפני ה' תטהרו בתשובה שלמה. באופן כי שבת שבתון לענין המלאכה. והעינוי שהוא ועניתם וכו' ישאר לחקת עולם. והיא כי העבודה לא תתמיד. רק מה שוכפר הכהן וכו'. ואשר יקום אחריו שימלא את ידו בבית שני ללבוש את הבגדים שהוא מרובה בבגדים. אך אחרי כן לא תהיה עבודה. ע"כ והיתה זאת לכם שהיא עינוי ושביתה. על הזמן ההוא שאין עבודה צריך העינוי כמדובר. ומה גם שהיה אחת בשנה כמדובר למעלה. שאדם חוטא ומביא קרבן ומתכפר ביום הכפורים. וחוזר אל רשעו הקודם והוא יתברך חוזר ומכפר. מה שאין כך דרך בשר ודם. כאשר קרה לשמואל עם הזקן (ביצה י"ו) על ששני פעמים שכח מלערב לא מחל לו בפעם השנית. אך הוא יתברך אומר אפילו תהיה ענין מחילה אחת בכל שנה ושנה מוחל פעם אחת בשנה:

12והנה הפירוש הזה בכתובים. אחשבה כוונו אותו רז"ל בפסיקתא כאשר הובא בילקוט בתהלים סימן ל"ב. וז"ל אשרי נשוי פשע אמר רבי ברכיה הכהן דהוא מנשי חובינן וסולח לעונינו בכל שנה ושנה. שנאמר והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בנ"י. את מוצא ביום הכפורים בא שטן לקטרג את ישראל והוא פורט עונותיהם ואומר רבון העולמים גנבים הם ישראל. והקב"ה פורט זכיותיהן של ישראל. מה עושה נוטל קנה מאזנים. והוא מעיין את העונות כנגד הזכיות. והן שוקלין אלו כנגד אלו ושתי כפות של מאזנים שוות. והשטן הולך להביא עונות וליתן בכף עונות ולהכריע. מה הקב"ה עושה נוטל את העונות מתוך הכף ומטמינה תחת פורפירא שלו. והשטן בא ואינו מוצא שם עון שנא' יבוקש את עון ישראל ואיננו. כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו רבון העולמים נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. לכך דוד משבחם לישראל שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ע"כ:

13וראוי לשית לב מה ענין השכחה הזאת כי אין שכחה לפניו ית'. ועוד שמורה שתחלה הוא שוכח ואחר כך סולח ואיך תפול סליחה על הדבר השכוח. ועוד כי אין ספק שהסליחה הוא העיקר יאמר שהוא סולח ולא יזכיר השכחה. ועוד שמביא ראיה מפסוק והיתה זאת וכו'. ויש זולתו רבו מספור שמזכירים כפרתו ית' את ישראל ביו"ה. ועוד איך יתקשר לזה אומרו את מוצא וכו'. ועוד אומרו בא שטן וכו' ואומרו גובים הם ישראל. האם ספו תמו כל עונות ישראל בכל שנה ולא נשאר בלתי אם היותם גנבים. ומה גם שאומר פורט עונותיהם שמורה כי רבים פשעיהם ואיך יוצא בגנבים בלבד. ועוד אומרו מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו'. מה ענין אומרו נוטל קנה של מאזנים והל"ל נוטל המאזנים. ועוד מה צורך להשמיענו נטילת המאזנים ולא אמר מעין שיהיו המאזנים שוות. ועוד היתכן שבכל שנה ישתוו הזכיות והעונות של ישראל ולא יעדיפו אלו על אלו. ועוד מה שעושה אח"כ להטמין תחת פורפיר' שלו. לא ימנע או נמחלו או לא נמחלו. אם נמחלה אין צורך להטמינה ואם לא נמחלו מה תועיל ההטמנה וכי משוא פנים יש בדבר. והא קב"ה לאו וותרן הוא. ועוד אומר נוטל וכו'. כי הנה העונות למעלה הן הנה כחות הטומאה המתהוים מחטאת בני האדם ומפשעיהם. ואיך ידיו יתברך תכלית הקדושה יטלו כחות הטומאה ולא עוד אלא שיטמינה מתחת למדיו. עוד אומרו שנאמר יבוקש וכו' שאותו הפסוק ידבר לעתיד לבא ולא על יום הכפורים של כל שנה ושנה. ועוד אומרו כיון שהשטן רואה כן אמר לפניו נשאת וכו' מה כונתו באומרו פסוק זה. ועוד באומרו לכך דוד וכו' מהו לשון לכך הל"ל וכן דוד משבחם:

14אמנם הנה הוקשה לבעל המאמר בכתוב. שאם אומרו נשוי הוא לשון סליחה היה ראוי יהיה אל"ף בסופו ולא ביו"ד כמו נושא עון. ועוד שאיך יתכן יהיה העון החמור מכופר והחטא שהוא השוגג מכוסה לבד. על כן על העון אמר דהוא מנשי וכו'. והוא כי דרך המלך עם משרתיו עושי רצונו. שבהעוותם יעבור על פשע. אך אם ישנו וישלשו בחטא אחד לא יאבה לסלוח. כי יאמר הלא מכעיסים אתם אותי פעם ושתים. ולא דעת ולא תבונה לאמר. אתמול חטאנו על הדבר הלז ויסלח לנו כרוב רחמיו ואיך נשוב ככלב שב על קיאו לחטוא לו בדבר ההוא בעצמו על דרך מה שכתבנו שקרה לההוא סמיא עם שמואל כדאיתא במסכת יום טוב (שם) על ששכח שני פעמים מלערב ערובי תבשילין כעס עליו על ששנה בחטא. ואמר לו לכולי עלמא שרי ולך אסור. כן הדבר אצלו יתברך. היה הדעת נוטה כי לא יסלח רק על העונות שלא חטאו בה בשנים שקדמו. אך אשר חטאו בהם שנה אחר שנה. פעמים שלש או יותר. היה מקום לומר כי לא יאבה ה' סלוח לו. כי הרבה לסלוח כבר בשנים הראשונים שעברו בעונות ההם עצמם. ולמה שבו לחטא בהנה. אכן ברוב רחמיו עושה עצמו כשוכח. את אשר חטאו לו בעונות האלו בעצם בשנים קדמוניות. וכאילו עתה בזו השנה חטאו בדברים אלו בלבד. וכן יעשה שנה בשנה מדי בא יום הסליחה ובכולן כן סולח לכל אשר חטאו שנה בשנה. אף אם המה חטאים הראשונים בעצם שחטאו בהם מאז. וזהו אומר דהוא מנשי חובינן. שמשכח החובות הידועים לנו. כאלו הם חדשים שלא חטאנו בהם בשנים ראשונים. ובזה סולח לעונותינו. כלומר העונות המיוחדים לנו בכל שנה ושנה. שבכל שנה סולק העונות עצמם. ולראיה שאף לאשר שנו וישלשו שנה ושתים חוזר וסולח הביא פסוק והיתה זאת כו'. שאומר בפי' אחת בשנה. שאין הלשון ההוא צודק רק בדבר אחד שמתחבר פעם אחת בכל שנה ולא בחוטא שנה א' במין א' עונות. ובשני במין זולתם. וגם יורה זה אומר לחוקת עולם שיצדק חוקת בכיוצא בזה. שהוא שאין השכל מחייבו לכפר. שהוא על שנותם בחטא. וזהו אשרי נשוי פשע. שהוא שכוח הפשע. וגם הוא סליחה. אלא שרמז היות גודל הסליחה גם אשר שנו וישלשו בהם. ובזה נסתלקה הקושיא הראשונה. ועל השנית אמר את מוצא כו'. והוא כי אין לך עון ועון שנעשה למטה שאין נעשה כח טומאה ממנו קטיגור למעלה. ואין ספק כי התשובה הנעשים למטה. ממעטת בהם. ומה גם למ"ש ז"ל (ויקרא רבה פ' ל') שעל ידי המתענים ערב ר"ה מוחל הקדוש ברוך הוא שליש. ועל ידי המתענים בעשרה ימים נמחל השליש השני וע"כ בבא השטן ביום הכפורים. פורט א' לאחת למצוא חשבון כל עונות ישראל. ואינו מוצא כ"כ שמה מן הכחות הנזכר. ככל אשר הוא פורט. כי הוא יודע כלם. וכבר קצתם נמחלו. ע"כ צועק ואומר גנבים הם ישראל. כלו' כי יראה כאלו גנבו החסרים שמה. מאשר הוא פורט. ואזי כנגד זה פורט הקדוש ב"ה זכיותיהם לשיראו רבים. ועכ"ז היו העונות הרבים עליהם. אך מה עושה נוטל קנה של מאזנים וכו'. והוא כי דרך המאזנים להיות שתי הכפות תלויות. בשני קצות קנה א'. ובאמצע הקנה יש כמו בית יד. סובב בחור שבקנה ההוא באמצעו. והמחזיק המאזנים אוחז בו והכף המכרעת יורדת למטה. אמנם אם היה אשר בידו המאזנים תופס בקנה עצמו של המאזנים. לעולם יחדיו יהיו תמים שתי הכפות. ולא היתה המכרעת יורדת מהשנית אמר שע"ד המשל הזה עושה הוא יתברך. שאינו תופס מאזני ישראל. באופן תרד כף המכרעת כאוחז בבית יד של קנה המאזנים. רק כתופס בקנה עצמה שתמיד יראו שקולים. וזהו נוטל קנה המאזנים. והם שקולים אלו כנגד אלו. ושתי כפות המאזנים שוות. שידו יתברך המעכבת כף העונות מלירד. וע"כ ממהר השטן לבא למטה לארץ להסתכל במעשה בני האדם למצא עון אשר חטא לשים בכף העונות. כי רואה אותן שקולות. ושבקל יכריענה. ובזה מסתלק השטן מלפניו יתברך. ומתבטל מלקטרג. בלכתו מלפניו יתברך. ואז יש מקום אליו ית'. ליטול העונות מתוך הכף ולהטמינם. וענין ההטמנה. היא כי אין ספק עושים ישראל תשובה ביום הכפורים. וידוע מ"ש ז"ל (יומא פ"ז) גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות. נמצא כי הכחות הטמאים הקטיגורים. אשר נעשו ע"י העונות. מתהפכים לכחות קדושה. כאשר ביארנו במקומו. ומה גם בתשובת יום הכפורים. והוא מאמרנו בחבצלת השרון. כי בכל עון מקיים האדם מצות עשה של ושבת עד ה' אלהיך. נמצא עושה זכות כמספר העונות ומהפכן לזכיות. ואם עודנו עומד השטן למעלה עוד יש רבים שלא רבו עדיין. ובעוד שמשלחו למטה לבקש עונות. ימצאו כמה וכמה שבים בתשובה על אשמותם. כי בכל עת מן היום. מתחדשים ושבים בתשובה על עונותיהם. כי תמיד מתעוררים והולכים. ומתקבלים מיד. כי עת רצון היא מאד. וזהו נוטלן הקדוש ב"ה מתוך הכף. שעודן בכף יתהפכו לקדושה. להיות ראויים לינטל בידו יתברך. כי מלאכים קדושים המה. מה שאין כן אם לא היו רק נעשים שגגות. שעדיין חלאת טומאת מה בהן. ולא ינטלו בידו ית'. ומטמינם ומעמידם תחת כנפי מלבוש רחמיו קרובים אליו. והוא להיות שלולא גודל רחמיו. לא היו כדאים לכך. כי ליעשות זכיות צריך שתהיה התשובה מאהבה. ולפעמים אינה מאהבה שלמה כראוי והם קרובים ליחשב כשגגות. על כן ייחס הדבר אל לשון הטמנה. ותחת פורפירא הוא מלבוש רחמים. אשר יתלבש בו ביום ההוא. ובעלותו אין מוצא כלום בכף העבירות ומפני כי הלא כמו זר נחשב. להיות הכף נקיה מכל וכל. עד בלתי השאיר עד אחד. לזה הביא פסוק יבוקש וכו'. אף שעל העתיד ידבר. כי ממנו נקח ראיה אל מציאות הענין. כי אפשרי הוא. ואז אומר לפניו נשאת וכו'. הוא כלומר האם נשאת העון. לפחות יחשבו כשגגות. אך לא כן עשית רק כסות גס החטא. שאף חטא לא הנחת. וגם אין הכסוי להגלות. רק סלה. להיותם בתמידות בקדושת פורפירא שלך מכוסים שמה עד עולם. ואמר לכך דוד משבחן. כלו' על דרך שפירשנו. לכך גם דוד משבחן באותו לשון עצמו. ואמר לכך כי בזה אין תימה שאומר כסוי על החטאות. אחרי אומרו סליחה. גם על העונות המזידים אשר שנו וישלשו. כי במה שאמרנו יתיישב. כמפורש שהוא כי צריך כסוי הפורפירא. לבל יחשבו הזדונות חטאות. כמ"ש בגמ' (שם) על השב מיראה ויחשיבם לזכיות:

15או יאמר על ידי פירוש זה. יתכן מה שדוד משבחן. במה שתכסה חטאת ישראל. שאם הוא כסוי בעלמא. ועדיין עתיד להגלותו. אינו נמחל רק לפי העת ההיא. עד ראות אם ישיב. אינו שבח שישבחנו דוד כי גדולה מזו נעשה לו כי נמחל לגמרי. ומה גם למ"ש ז"ל שנדר לו ית' להודיעו שמחל לו העון. כי מבת שבע יעמוד מלך תחתיו וזהו לכך דוד משבחן. שאם לא כן. לא יאות להיות דוד משבחן בדבר הזה: