תורת משה - אלשיך, ויקרא כא:ח

1וקדשתו וכו' : ראוי לשים לב כי אחר שהוא ית' מקדשו ואומר קדשים יהיו וכו' כי קדוש הוא לאלהיו איך יצוה את העם יקדישוהו ולא עוד אלא שחוזר ואומר קדוש יהיה לך פעם שנית:

2ועוד אומרו כי קדוש אני ה' מי לא ידע בכל זה. ומה גם כי נאמר כמה פעמים אפילו בישראל ועוד אומרו מקדשכם שהראוי יאמר מקדשם. ועוד סמיכות אומרו ובת איש כהן וכו' אל הקודם ומכ"ש אל המאוחר

3אמנם הנה אין ספק מהמון עם בני ישראל מלהרהר ולומר הלא כלנו בני איש א' נחנו כנים אנחנו ולמה ירד ירדנו מערך בני אהרן כמרום רקיע עד תהומה מארעא. שכל כך מפליג בקדושתם ומזהירם על הטומאה משא"כ לישראל לז"א וקדשתו וכו' לומר הנה שתי בחינות יש בקדושה. (א) מאיכות עצמם שהם בעלי כתר כהונה שנית מחמת העבודה שלחם אלהיהם המה מקריבים. וע"כ אתה ישראל אל תקנא כי מה שתעשה עיקר הוא מהבחינה השנית כי וקדשתו שתחשיבהו לקדוש יהיה על כי את לחם אלהיך הוא מקריב. אך אל הבחינה הא' שהיא על קדושתו מצד עצמו. אין ההפרש כ"כ כי הלא לכם אמרתי קדשים תהיו חסר וא"ו. ואלו אותם הייתי מייחס לקדושים או לקדוש במילוי היתה המדרגה גדולה. אך לא כן הוא קדש יהיה לך בלי מלוי כי קדוש מלא איננו כ"א אני ה' מקדשכם ככם כהם. ואין לכם להרהר חלילה בי כי אני נושא פנים לאהרן כי הנה ובת אש כהן כי תחל לזנות אני מחמיר עליה העונש מאלו היתה בת ישראל כי באש תשרף. ומה גם למ"ד כי אין מיתה זו לבועל (בסנהדרין פ"ט) ואם היה הענין לחלוק כבוד להם יותר היה ראוי להקל בעונשם. אלא ודאי שאינו רק על היות במציאות בחינת יתרון ולכן תשרף על חללה את אביה:

4והנה ארז"ל (נדרים דף ס"ב) וקדשתו לכל דבר שבקדושה לברך ראשון לפתוח ראשון ליטול מנה יפה ראשון וכו'. ועל פי דרכם זה יתכן אשר הערנו באומרו אני ה' מקדשכם ולא אמר מקדשו שהוא מעין ענין מאמרם ז"ל בתנחומא (בפרשת בראשית) על פסוק כי מכבדי אכבד ת"ח כי לה' המה ומשרתיו יקראו ככהנים בעבודתם. ובזה יאמר וקדשתו אתה ישראל את הכהן לכל דבר שבקדושה לברך ראשון וכו'. ולא תעשה כן על היותך נהנה על ידו שתתכפר בעבודתו כ"א על בחינת כבודי כי את לחם אלהיך הוא מקריב כי ע"כ קדש הוא לאלהיו באופן שאותי אתה מכבד בכבדך אותו תרויח בזה כי גם אני אכבדך עמו כי מכבדי אכבד. וזהו אני ה' מקדשכם כאחד כי כמוהו כמוך תהיו שוים לקבל כבוד ממני. כי אומרו מקדשכם הוא ענין כבוד. כאמרו וקדשתו שפירשו ז"ל לברך ראשון וכו' ואין מוציאין המשמעות מפשוטו לגמרי כ"א יהיה בעיניך כקדוש להיות ראוי לכבוד. ועד"ז אני מקדשכם שתהיו קדושים בעיני וחשובים לכבדכם. והנה עדיין ראוי לשום לב מי הגיד לרז"ל במדרש תנחומא שאומרו מכבדי אכבד מדבר בתלמידי חכמים:

5אמנם יתבאר זה לפי דרכנו. במשנת בן זומא האומר איזה מכובד המכבד את הבריות שנאמר כי מכבדי אכבד וכו'. ולבא אל ביאורו נעמיק כל המשנה ונבאר אותה בס"ד וז"ל בן זומא אומר איזה חכם הלומד מכל אדם. שנאמר מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. איזה גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר איזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד המכבד את הבריות שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ע"כ:

6וראוי לשים לב. (א) מה היא כונת התנא בד' דברים אשר בא לגדור גדרן מזולתן. שאם הוא על התנאים הצריכים להשגת נבואה. א"כ במקום איזה מכובד היה ראוי לומר איזהו עניו ויגדור גדרו. (ב) אומרו הלומד מכל אדם כי הלא זה יותר יצדק בו תואר תלמיד מתואר חכם. (ג) כי מה ראה במאמר התנא האומר איזה חכם הרואה את הנולד שדחה אותו. או אם מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. (ד) הראיה שמביא מפסוק מכל מלמדי השכלתי כי הלא אינו אומר שם שעל לומדו מכל אדם נקרא חכם. (ה) אומרו איזה גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור. כי הלא תראה ראיה הפכית כי מאומרו טוב ארך אפים מגבור יורה שהארך אפים אינו הגבור ואיך יאמר שהוא תואר וגדר הגבור. (ו) אומרו איזה עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך וכו'. מי אמר לו שמי שנאמר בו יגיע כפיך וכו' נקרא עשיר. (ז) מי אמר לו כי האוכל יגיע כפיו האמור שם הוא שמת בחלקו ולא שב עצבון יאכלנו. (ח) למה מביא פי' אומרו בכתוב אשריך וטוב לך אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב כי הלא אין זה רק לתת טעם אל כפל הסיבות. כי מי שהוא מאושר ידוע הוא שטוב לו על כן פירש אשריך בעה"ז וטוב לך לע"ה. וצריך לתת טוב טעם מה ראה על ככה ומה הגיע אליו פה להטפל בהתכת תיבות הכתוב ויראה שלא כענין. (ט) אומרו איזה מכובד המכבד את הבריות. כי אדרבה הוא מכבד ולא תואר מכובד. (י) אומרו שנאמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו כי הלא המה דברי ה' האומר כי מכבדיו יכבד. ואיך ילמוד משם למכבד את הבריות. כי כבוד ה' שאני. (יא) אומרו ובוזי יקלו כי הלא לא ילמד רק מאו' מכבדי אכבד. ולמה יביא ובוזי יקלו לבלי צורך והוא דבר הפך הענין. האם לגמור הפסוק לבד לא יחשד התנא ירבה דברים לבלי צורך. ומה גם במצות כאלה:

7אמנם יתכן בכללות הענין בא לתאר תוארי הראויים אל הדברים האפשריים לטעות בהם בני האדם. וירא והנה ארבעה המה התוארים אשר יתארם האדם הפך אמיתתם. ובא להסיר מלבם. והוא כי הלא אם יאמרו לכל אשר הוא חכם בעיניו אמור נא מה הוא גדר החכם. הלא יענה המלמד לכל אדם. ואם יאמרו אליו ומה תואר הגבור. הלא יאמר אשר יאבק איש עמו ויגבר עליו ויפילהו ארצה. ובאמור אליו אמור נא תואר העשיר וגדרו הלא יאמר אשר רב חילו. ואם יאמרו לו איזהו מכובד. הנה יאמר אשר יכבדוהו אנשים. ע"כ כנגד ד' דברים אלו דבר בן זומא ויגלה עפר מעיני כל אשר טח מראות עיניו מהביט אל האמת. ואמר אשר יאמר כי חכם יקרא המלמד לזולת. אין זה תוארו האמתי כ"א אדרבה הלמד מכל אדם כאשר נבאר בס"ד. וכן אשר יאמר כי גבור הוא גבור הכח באבריו לא כן הוא כ"א הכובש את יצרו. אף אם חלש שבחלשים יהיה. וכן אשר בלב כל איש כי עשיר הוא אשר כביר מצאה ידו. נהפוך הוא כי אדרבה רש הוא כי מרבה נכסים מרבה דאגה. אך לא יקרא עשיר כ"א השמח בחלקו המועט וכן אשר אמר איזהו מכובד לא אשר יכבדוהו כ"א אדרבה המכבד את הבריות כאשר נבאר בס"ד:

8עוד יתכן דרך שני והוא מחלוקת אחרונים במאמר הידוע מרז"ל (שבת פ' המצניע ובנדרים) בגדרי תוארים המיוחדים לנבואה הלא המה חכם גבור עשיר ועניו כי יש מהאחרונים אומרים דברים כפרטן. אך הלא על זה הפי' קושיא גדולה נופלת עליו. והיא כי היתכן יהיה איש צדיק חסיד ישר ונאמן והוא חלש. או איש רש היאב' ה' למנוע ממנו שפע נבואתו על שטבעו או מזלו גרמו לו שיהיה חלש. או על שחשכו כוכבי נפשו מלהעשיר. נמצאת הנבואה תלויה ונתונה תחת הטבע או תחת המזל והלא כמו זר נחשב. ע"כ יש מחכמי המחקרים האחרונים הסכימה דעתם לומר כי גם מאמרם ז"ל באו' חכם גבור ועשיר. מעמד שלשתן על הכשרון התלוי בבחירה הוא כרביעית היא הענוה. ולפ"ז אשר הביאו בגמרא ראיה אל הגבורה משיבור הלוחות יהיה כי לולא היות משה כובש את יצרו עד היות חומר וזך וכמעט רוחני ע"כ עצר כח לשבר הלוחות מה שאין באיש גבור כח גופני יכול לעשות. וכן מה שהביאו ראיה על העושר (במסכת נדרים דף ל"ח) מפסוק פסל לך הפסולת יהיה לך. והנה בשום לב כי הלא יקשה שא"כ כל אשר התנבא עד אשר פסל לוחות שניות איך השיג הנבואה הגדולה מבלי היותו עשיר עד לוחות שניות אך הוא כי היה שמח בחלקו וה' עשה שגם עושר בפועל יהיה לו. וכן זאת יתכן היה בלב בן זומא כי התעורר על זה ואיך יעלה על לב תהיה השגת דבקותו ית' תלויה במזל ולא בחסידות וכשרון המעשה ע"כ גזר אומר כי מעמד שלשתן תלוים בשלמות הכשרון כרביעית שהיא היות עניו. וזהו איזה חכם וכו'. איזהו גבור וכו'. איזהו עשיר וכו'. ואחרי אומרו איזהו עשיר השמח בחלקו ראה והנה משנה שלמה שנינו (בקדושין דף פ"ט) המקדש את האשה ואמר על מנת שאני עשיר וכו' אלא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו. הרי כי גדר העשיר הוא היותו מכובד. וא"כ איפה ג"כ יתהפך שאיזהו מכובד מי שהוא עשיר. ע"כ מה עשה אחרי אומרו גדר העשיר. אמר איזהו מכובד המכבד את הבריות כלומר ולא היותו עשיר. זהו דרך כלל כוונת בן זומא אשר הניעו לדבר דבריו אלה. ונבא אל התכת מאמריו קו לקו. והנה כי הנה היחל ואמר איזה חכם ולא כיון על הענין האומר הרואה את הנולד כי שם ידבר על חכמת ההנהגה והמדות. כ"א איזהו האיש אשר ישיג גדר היותו חכם באמת ולא ימוט גדר זה ממנו הלא הוא הלמד מכל האדם והוא כלל נפלא. והענין כי אין אדם שם לבו ונפשו להשיג חכמת התורה עד הכירו אין ערכה כי רב ועצום הוא. כי אז ימית עצמו עליה והיא גם היא תמציא עצמה להחכימו כי כח ואל לה כי חיות ורוחניות הנה. ובמה יודע מי זה ואיזהו המכיר ערכה. הלא הוא אם ילמוד מכל אדם אם אין אחר. והוא כי אם יאמרו לאיש התחפוץ לשמוע חדוש אחד בתורה אשר לא ידעתו. אך היא מפי נער קטן שקבלו מרבו אם אמור יאמר הלא איש אנכי גדול רב בשנים ואם אקשיב אשמע מנער קטן איה כבוד וימנע מלשמוע מפי. הנה איש כזה לא יחכם כי מפני כבוד בעלמא ישליך מרגליות דלית לה טימי אחרי גוו כי ככה יעשה כל הימים ויאבד הונה של תורה. וכמקרה ר' אלעזר בן ערך שמפני הכבוד שרצה שיבאו חבריו אליו ולא הוא אליהם הגיע עד קרוא מקרא החרש הזה לבם במקום החדש הזה לכם. אך אם אמור יאמר איה הנער הלז קראו לי. או ארדוף אשיג ואקשיב ואשמע מפיו תורה כי לא אל זה אביט כ"א אל זאת התורה אשר תצא מפיו כי לא הנער הוא המדבר כ"א התורה עצמה. אעלה על לבי כי היא המדברת אתי כי רוחנית היא כאשר נודע לאשר לו חלק בה. הנה האיש הלז נכון לבו בטוח יהיה שהשג ישיג חכמת התורה כי בא עד הכיר ערכה ולא ישקיט האיש עד חכם יהיה בלי ספק. ומה מתקו (מדרש ש"ט בס"ו) אמרי רז"ל כי נעמו במדרש משלי האומרים למה נמשלה תורה למים מה מים אין הגדול מתבייש מלומר לקטן השקיני מים. כך התורה אין הגדול מתבייש מלומר לקטן למדני פרק או הלכה:

9וזה מאמר התנא איזה חכם הלומד וכו' מכל מלמדי השכלתי:

10והוא כי הוקשה לו כי מהראוי היה יאמר מכל מלמדי למדתי. וגם מה ענין כי עדותיך וכו'. אך אמר מכל מלמדי שלא געלתי בשום מלמד אם גדול או קטן יהיה נעשתי משכיל שהוא שהתחכם הטעם הוא כי לא חשבתי בלבי שהמלמד הוא הי' הדובר בי ולא היה כבודי כי מלך וגדול הסנהדרין אני כ"א העולה על רוחי היה כי עדותיך עצמן שיחה לי הם היוצאים מפי המלמד הן עצמן היו שיחה לי כי הם היו משיחין עמי. וא"כ מה לי אם יצאו מפי קטן או גדול:

11איזה הוא גבור כלומר תכלית הגבורה הנקרא גבור שאין למעלה הימנו. הוא הכובש את יצרו. והביא ראיה מאומרו ומושל ברוחו מלוכד עיר כי מושל ברוחו הוא הכובש את יצרו ולא הביא מארך אפים האמור בכתוב. וביאור הכתוב לדעתי הוא טוב ארך אפים ועובר על פשע מגבור המתנקם מאשר עשה לו רעהו. אך לא הגיע לגדר לוכד עיר שאינו מושל ביצרו ורוחו בשאר דברים. אמנם המושל ברוחו שכובש את יצרו תמיד הוא טוב מלוכד עיר. והוא כי יש הדמות בצד מה להכובש את יצרו ומושל ברוחו עם לוכד עיר. כאשר הבא ללכוד עיר יהי' לו עיכוב מצד היות בני העיר רבים והוא יחיד. עוד שנית כי הם תושבי העיר והיא מקום תולדותם ובקיאין במוצאיה ומובאיה יותר מזה הלוכד שבא מחוץ לעיר. עוד שלישית שאינו רוצה להורג' רק ללכוד את העיר כאשר היא למשול בהם ויעבדוהו באופן שהוא יחוס עליהם והם לא יחוסו עליו שהוא חפץ בקיומם והם חפצים במיתתו ויהיה קל להסתכן בידם. כן שלש אלה ימצאו באדם הכובש את יצרו. כי כל האיברים הם חומריים נמשכים אחר היצה"ר ועוזרים אותו ורבים המה לעומת היצה"ט שהוא יחיד בערכה. וגם השנית הנמצא בלוכד עיר שהוא היות בני העיר מושרשים בה כן במושל ברוחו הוא מושל ביצה"ר וכלל האיברים שהם מיום הולד האדם מה שאין כן ביצה"ט שאינו בא עד י"ג שנה. וגם השלישית ימצא בו שאין היצה"ט חפץ בביטולו. כי הוא צריך אליהם לעבודתי ית' והמה חפצים בביטולו ויקרא הכובש את יצרו גבור מהלוכד עיר מצד שהלוכד עיר מנגדיו חוץ מעצמותו וזה מנגדיו בו בעצמו והוא הנקרא גבור באמת:

12איזה הוא עשיר השמח בחלקו הביא ראיה מפסוק יגיע כפיך וכו'. אע"פ שאינו מפורש בכתוב שעל שמח בחלקו ידבר ולא על הנקרא עשיר הנה על פי' כפל כונת הכתוב באומרו אשריך וטוב לך. ואמר אשריך בעה"ז שיראה לבלי צורך. אך אין ספק כיון להודיענו מאין לו שעל שמח בחלקו ידבר והוא כי מהכרח הכפל צריך לומר אשריך בעה"ז וכו'. וא"כ אם הוא יגיע לאכול ואינו שמח בחלקו כי אם קץ על יגיעו הנה זה לא יקרא מאושר בעה"ז וא"כ מוכרח הוא שהוא שמח בחלקו ואין לו דאגה. ויצא לו שיקרא עשיר מפני כי אומרו יגיע כפיך וכו' הוא מתן שכר לירא את ה' הנזכר למעלה כי כן יורה פשט הכתובים כאשר ביארנו במקומו. שכיון אל שלשת מיני אושר שבעה"ז שהם בני חיי ומזוני. והתחיל במזוני באומרו יגיע כפיך כי תאכל וכו'. ובבני באומרו אשתך כגפן וכו'. ובחיי באומרו וראה בנים לבניך וכו' כמפורש במקומו. ואמר איזהו מכובד וכו'. כלומר אל תחשוב למכובד אשר יכבדוהו הבריות באופן שהעשיר יקרא מכובד שהכל יכבדוהו. אך איזהו מכובד המכבד את הבריות שהוא מדה טובה שהוא קנין בעצמות האדם ולא עושר תלוי בזולתו. וכן בעשיר אמר השמח בחלקו שהוא קנין בעצמו. ולא תלה ברבוי הממון שהוא דבר חוץ ממנו ודבר אבד. וגם מפני שמרבה נכסים מרבה דאגה ואיך יקרא אושר. וגם דעתו שלא יקרא מכובד המקבל כבוד מבני אדם כי אם ממלך הכבוד יתברך והביא ראיה מפסוק כי מכבדי אכבד אע"פ שלא ידבר רק במכבד את המקום אך הוא מקל וחומר והוא כאשר נשים לב אל הביאו סוף פסוק ובוזי יקלו לבלי צורך אך הוא מאמרם בספר הזוהר חס הקב"ה על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו. כי הנה ירבעם היה מקטי' על המזבח לע"ג ולא נגפו ה' ובשלוח ידו לתפוש הנביא מיד ותיבש ידו. וכן ארז"ל בב"ר (פ' לד) החמיר הקב"ה בכבוד הצדיק מכבודו שעל כבוד צדיק אמר מקלליך אאור שהוא בקום עשה ובכבוד עצמו אמר ובוזי יקלו מעצמם ע"כ:

13ובזה נבא אל הענין כי אחר שמפסוק ובוזי יקלו נלמד כי גדול כבוד הצדיק לפניו ית' מכבוד עצמו. והנה מזה ראיה אל האמור כי המכבד את הבריות שהוא את הצדיקים ודאי יכבדהו יתברך יותר מהמכבד את עצמו. וא"כ באומרו שמכבדיו יכבד כל שכן שיכבד את מכבד הצדיקים. שידוע שלא אמר המכבד את הבריות רק על מכבד את הצדיק ולא את אשר לא נאה לו כבוד. ולפי זה יתיישב מה שהביא התנא סוף הפסוק ובוזי יקלו שיראה דברי מותר:

14אך כיון אל הנדרש בב"ר כמו שכתבנו כלו' מי הכריחני לומר שאת המכבד את הצדיק יכבד הקב"ה. הלא הוא אומרו ובוזי יקלו כי משם הוא הקל וחומר כמדובר. ובתנחומא אמרו (בפ' בראשי') וז"ל מכבד אכבד המכבד בני תורה. והוא מעין מאמרנו. והוא שהוקשה למו כי כמה מכבדים את ה' ויצר להם בעה"ז כי זו היא קושיית צדיק ורע לו לז"א המכבד בני תורה כי ברית כרותה הוא שייטב לו ויכובד בודאי מאתו ית'. וזהו איזו מכובד שהוא בודאי מכובד המכבד את הבריות: