תורת משה - אלשיך, ויקרא כג:מא

1וחגותם אותו חג לה' כו' . הנה כתבנו למעלה כי חג הסוכות ה' יקרא כי הוא ית' חוגג אותו. כי בו ישמח ויגלה שפע עצום שבעולמות שהוא הנקרא שמחה אצלו יתב'. ואנו חוגגין חגו עמו כאומרו תחגו את חג ה'. ע"כ אחרי אומרו כל ענייני החג. וקחת ארבעה מינים להעזר לבא אל המכוין אמר ושמחתם וכו'. לומר הנה להיות חג ה' בעצם ככל הכתוב עד כה כי אנו חוגגים חגו. הנה לפי זה לא יאות לו יתב' צוותנו לעשות את חג הסוכות. אם לא בזמן שבית המקדש קיים. משא"כ אחרי כן כי אין שמחה מעת החרבן. כי איזו שמחה נערוך בגלות. ואדרבה אם היתה הדעת שופטת. נשב בסוכות לא לשם שמחה. כי אם לשם טלטול מדירת קבע זכר לגלות. ולפי זה לא שבעה ימים בלבד יהיה. לז"א ושמחתם וכו' וחגותם וכו'. לומר הן אמת כי השמחה האמיתות בעצם. היא בזמן הבית אשר שם אני אתכם. וזהו ושמחתם לפני ה' אלהיכם שהוא בזמן בית המקדש ששם עלו שבטים לראות את פני. אך עם כל זה וחגותם אותו וכו' לדורותיכם. עם היות כי אז אינו לפני ה'. כי גם אז חג לה' יקרא עם היות כי בגלות. אומרו וחגותם אותו חג לה' וגם לא ימים רבים רמז אל הטלטול ימים רבים. כ"א לשם חג לה' שבעת ימים בשנה כי תהיה חקת עולם לדורותיכם. כלומר גם אחר הבית:

2והענין כי כבודו ית' במקומו מונח עם שאין שמחתו בזמן הגלות כמאז. עד בא הזמן שיתקיים בו ישמח ה' במעשיו. והיה לכם שלשה טעמים בדבר. אחד על הנוגע לכם. כי הנה בחדש השביעי תחוגו אותו שהוא בחדש שנצחתם בו. כמו שאמרו ז"ל (ויקרא רבה פ' ל') כי הכל הם בדין בראש השנה. ומאן נצח מי שנוטל בידו שרביטו של מלך. שהוא ארבע מינים שבלולב כמאמרם ז"ל (שם) כי חג הסוכות הוא הוראת שנצחו ישראל ושנתכפרו. באופן שעל בחינה זו ראוי תחגו גם בזמן הגלות כי גם השראת שכינה בצד מה לא תחסר מכם. כי גם שאין בה"מ והשראת שכינה כמאז הלא לא יבצר כי ע"י מה שבסוכות תשבו ז' ימים. כי כל האזרח בישראל שהם האבות כמאמר חכמי האמת ישבו אתכם בסוכות. וידוע כי אין אבות בלא שכינה כי האבות הן הם המרכבה:

3ועוד טעם שלישי והוא למען ידעו דורותיכם כי' בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאו אותם כו'. כי בזה שני דברים. (א) כוונת הדירת עראי למעלה כי ע"כ בראשית הביא ית' את ישראל לעבודתו רמז להם יהיה העה"ז אצלם דירת עראי. (ב) למען רמז עולמם יראו בחייהם. כאשר בצאתם ממצרים על ידי ענני כבוד אלהי ישראל. ולכתו יתברך לפניהם שהוא מעין העה"ב. למען מאז יפקחו עיניהם ולבם לעבוד את ה'. וע"כ טוב לגבר כי ישא עול הגלות ולמבטח ישב בסוכה. למען זולת קבלת המוסר תהיה לו ג"כ לפתח תקוה בגלות החיל הזה. כי מבית הסורים יצא למלוך ואם יתמהמה יחכה לו. וזהו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות כו'. כי גם עתה אני ה' אלהיכם ולא געלתי בכם על כל חטאתכם ובטחו בה' עדי עד:

4עוד יתכן רמז פה אז"ל מה לא צוה ית' אשב בסוכות בניסן. כי אז בסכות הושבתי בהוציאו אותנו מארץ מצרים אלא שלא יודע היות לשם מצוה. כי אז דרך העולם לישב בסוכה לצל יומם מחורב בימי קציר. אך בהיות בזמן האסיף שהכל מאספים תבואתם הביתה מפני הגשמים ולא יחושו. ויעשו אז סוכה. אז יודע כי במצותו יתב' הם עושים. וזה יאמר בחדש השביעי תחוגו אותו כו'. כלו' תדע למה בחדש השביעי תחגו אותו ולא בניסן. ה"ה כי גם שאתם לא הייתם טועים כי הלא בסוכות תשבו ז' ימים בכל זמן שיהיה. וגם אין המצוה על הנשים שדעתם קלה. ויבא לחשוב כי בסוכות ישבו בחמה מפני החמה. כי הלא כל האזרח בישראל ישבו בסכות שהיא למעוטי נשים כפרש"י מרז"ל. אך הוא למען ידעו דורותיכם בהמשך הזמנים כי בסכות הושבתי כו'. ועל כן עושים סוכה שהוא למה שהוא בזמן האסף הביתה מפני הגשמים. מה שאין כן אם היה בימי קציר. שלא יראה שהוא זה כ"א מפני חום:

5והנה במאמר הכתיב באמור ולקחתם לכם ביום הראשון כו' ארז"ל (במ"ר פ"א ובגמ') וכי ראשון היא והלא ט"ו הוא. אלא ראשון לחשבון עונות ע"כ. והלא כמו זר נחשבה קושיותם זו. כי הלא בפסוק דסליק מניה הוא או' תחוגו וכו' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. וא"כ או' ולקחתם לכם ביום הראשון הוא הראשון שהזכיר בפסוק. ומה ראה על ככה להקשות והלא ט"ו הוא. ועוד כי הלא גם למעלה נאמר חג הסכות שבעת ימים לה' ביום הראשון מקרא קדש. וכן בחג הפסח נאמר למעלה ז' ימים מצות תאכלו ביום הראשון מקרא קדש. ולמה לא הוקשה לו שם. ואם גם שם יש קושיא. מה ישיבו עליה כי הראשון של פסח אינו ראשון לחשבון עונות:

6אמנם הנה בפסח נאמר שבעת ימים כו'. שעושה אגודה א' מהז' ימים כשאומר אח"כ ביום הא' הוא הא' מהנזכר. וכן בסכות נאמר שבעת ימים לה' אמר ביום הראשון שהוא א' מהז' הנזכר. אך למטה באו' תחוגו את חג ה' ז' ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. ראה והנה אם היה אומר תחוגו כו' שמנה ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. כשיאמר אחר כך ולקחתם לכם ביום הראשון היה חוזר אל הראשון מהשמנה. אך לא כלל מתחלה השמיני בכלל לו' א' ימים. כ"א ז' ימים ואח"כ ביום הראשון שבתון ואח"כ הזכיר השמיני בפני עצמו. והוא על כי הוא חג בפני עצמו ואינו נכלל בכלל ז' ימי חג הסכות. וא"כ או' אח"כ ולקחתם לכם ביום הראשון. אם הכוונה ביום הראשון של הז' ימים שהזכיר. היה לו לאומרו קודם הזכירו השמיני שהוא חג אחר. וכאשר אמר ביום הראשון מקרא קדש היה לו לו' ג"כ ולקחתם לכם בו פרי עץ הדר כו'. אך מאשר אמר ביום הראשון אחר הזכרת השמיני ולא בהזכירו הראשון של שבעת הימים. יורה כי הוא ראשון לדבר אחר ולא לחשבון ז' ימים: