תורת משה - אלשיך, ויקרא כג:מד

1וידבר משה כו' . הנה הערנו למעלה כי הלא תהיה תפארתו של משה שידבר אל בני ישראל את אשר יצוה מאתו יתב' לאמר להם:

2ולבא אל הענין נשכיל על דבר סמיכות הפרשה שאחר זה. היא וידבר ה' כו' צו כו' ויקחו אליך שמן וכו'. כי אין לה יחס כלל עם הקודם:

3ועוד כי הלא ב' הכתובים האלה הבאים כאחת צו את בני ישראל ויקחו וכו'. ופסוק שאחריו כלו מחוץ לפרוכת כולה נאמר בפ' תצוה באר היטב ולמה חזרו ונשנו פה:

4ועוד אומרו על המנורה הטהורה כו'. כי הנה או' הטהורה מיותר כי מי לא ידע כי המנורה טהורה היא כי מאין לה טומאה:

5ועוד אומרו חוקת עולם לדורותיכם כי הלא לא היתה מצוה זו רק בזמן הבית:

6ועוד כי אחרי אומרו מה שאחרי מות אהרן באומרו חוקת עולם לדורותיכם למה חזר לדבר על מה שיעשה אהרן באו' יערוך את הנרות:

7ועוד כי הלא בפסוק הקודם נאמר יערוך אותו לפני ה' תמיד. ולמה יחזור ויאמר אח"כ יערוך את הנרות לפני ה' תמיד. ועל הדרך הזה בין בסמיכות בין בהערות יש ויש רבות בענין השלחן שבלי קשר נזכר. ובלי קשר נאמר. ובלי צורך פה. וזולת דברים מעין הקודמים שראוי להעיר בכתובים דקדוקים והערות:

8ואומרה כי הנה כתבנו למעלה כי קרא הוא יתב' למועדינו מועדי ה' למה שע"י מה שנחוג פה כמצוה עלינו ככל חוקי כל מועד ומועד במועדי הם מקרא קדש העליון. כי שם לפניו ית' כל מועד ומועד אור לו בעולם העליון וייחוד קדושה רבה מאוד מאתו ית'. כי ממנו תוצאות הארה ושפע שופע בעולמות שברא. באופן כי מועדי ה' יקראו כאלו הוא ית' חוגג בו. אך אין מתעוררים האורות ההם אם לא ע"י התעוררות שבתחתון מעם בנ"י. כי על כי נאמר אשר תקראו אתם. אותם לא כתיב אלא אתם. כי בכם הדבר תלוי כשתקבעו למטה קובעים למעלה כמשז"ל (שמות רבה פ' ט"ו) על פסוק לאל גומר עלי כי אפי' אם יסכימו למטה לקבוע יום פל' ויכינו מר"ה כסאות למשפט. ואח"כ ישכימו ליום שלאחריו גם למעלה יבטלו הדין עד למחר. עד אומרם כי אם ילדה הגיעה לג' שנים ויום אחד שמאז בתולותיה אין חוזרים. ואח"כ נמלכו ב"ד לעבר את השנה והוסיפו חדש אחד. תחזור אל הילדות ויחזור בתולותיה עד חדש ימים אחרים. כי הלא כל זה יורה כי על יד מעשה בני האדם למטה ע"פ התורה. יתעוררו כחות עליונים למעלה בקדושה העליונה. וז"א אשר תקראו אתם על ידכם יהיו מקראי קדש העליון כמדובר למעלה. והלא יפלא לאיש החמרי בשמעו הדבר הזה. כי ע"י מעשה בני האדם למטה יעצרו כח לעורר קדושה העליונה. ע"כ מה עשה הוא ית' מיד כאשר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. מיד וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן כו'. וגם פרשת הלחם פנים שעל השלחן. למען משם יוקח ראיה איך מעשה כל מצוה אשר יעשה האדם למטה בארץ. יעשה רושם למעלה בעולם העליון. וזהו צו את בנ"י ויקחו אליך שמן זית זך כתית:

9והוא בשום לב אל אומרו להעלות ולא להדליק. וגם אומרו תמיד כי הלא ביום היה הפסק שלא היו נותנים שמן רק כמדת לילה. ועוד אומרו למאור ולא אמר להאיר:

10אך יאמר הדור אתם ראו אשר אני מצוה ויקחו כו'. כי הלא למי הם מביאים השמן ה"ה באמת למאור למי שהוא מאור המאיר לעולמות כלם. וא"כ למה יביאוהו ולמה ידליקהו פה. אך אין זה כ"א להעלות למעלה נר תמיד הבלתי כבה לעולמים. כי הדלקה זו למטה עושה רושם ומאירה למעלה נר רוחני תמיד. הנה כי ע"י מעשה הגשמי להיותו של מצוה עושה רושם הארה למעלה. וש"ת הלא ערביך ערבא צריך. כי גם במנורה לא יכירו כי כן הוא. לז"א הלא אם מוח בקדקדם יכירו האמת. כי הלא אלו יצוייר כי לאורה הוא ית' צריך חלילה או לפחות לכבודו. הלא א"כ היה לו ית' לצוות להדליק לפנים מהפרוכת. אשר שם האלקים. אך הלא מחוץ לפרוכת העדות הוא פרוכת הארון אשר שם האלקים היו הנרות באהל מועד. אך אין זה כ"א שיערוך אותו אהרן כו'. כלו' אינו אומר ידליק כ"א יערוך. שע"י מעשה המצוה בטוב עריכות הכוונה יהיה עורך עריכה במה שעושה פה מערב עד בוקר אור לפני ה' למעלה תמיד בלתי נכבה כי רוחני הוא. ובזה נמצא שהוא חקת עולם לדורותיכם ואיך הוא מתמדת תמיד לדורות והלא אחר החרבן בטל מנורה. לז"א על המנורה הטהורה כו' לומר היעלה בדעתך כי לא היה אהרן מדליק רק במנורה הגשמית אשר למטה בארץ. דע איפה כי על המנורה הטהורה שהיא הרוחנית שבבית המקדש שלמעלה שהוא טהור וזכה מעכירות גשמיות. שם יערוך את הנרות בהדליקו למטה. באופן שע"י כן יהא לפני ה' תמיד גם לדורות כי האור ההוא בלתי נכבה לעולם כי רוחני הוא. וגם רושם הארת המצוה עומדת לעד. באופן שהטבתי אשר דברתי באומר לדורות'. ובזה יובן מז"ל (במדבר רבה ט"ו) כי היה אהרן מצטער ואומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי. א"ל הקב"ה למשה אמור לו לאהרן אל תתיירא. לגדולה מזו אתה מתוקן. לכך נאמר דבר אל אהרן כו'. הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם. אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו. וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלים לעולם עכ"ל:

11וראוי לשית לב כי הלא הנרות לא הורק בזמן הבית ויש דחקו לומר שהוא על נרות חנוכה. ואם כן הוא. איך מביא מפסוק יאירו שבעת הנרות והם ח'. ועוד ראוי לשים לב שם למה הביא ענין הברכות שאמר וכל ענין הברכות כו'. אך הוא כי מלבד מה שהוצרך לדרוש הדרשה ההיא על סמיכות הפרשה. עוד הוקשה למה אומר אל מול פני המנורה יאירו. שיראה שיש דבר במשכן מול פני המנורה ושם יאירו. ולא כן הוא ולא נראה להם ז"ל אשר נדחק רש"י ז"ל שעל האמצעים ידבר. ע"כ אמר שא"ל הקב"ה הנרות שתדליק. יהיו גם אחר החרבן ולמד אותו מהפסוק אל מול פני המנורה יאירו כו'. כלומר כי כל מה שבמקדש שלמטה גשמי יש לעומתו למעלה רוחני. באופן כי מול פני מנורה זו יש מנורה רוחניות בבהמ"ק שלמעלה שהיא המנורה הטהורה שאמרנו פה. ופי' הכתוב בהעלותך את הנרות שהוא בתתך עליה ומעלה אל הנרות להדליקם לכבודו ית'. דע לך כי לא בלבד פה כ"א מה שהוא מול פני המנורה הזאת שהיא המנורה העליונה שם יאירו ע"י התעוררות הדלקתך למטה. וא"כ אשר יאיר שמה עוד לא תכבה כי הם יאירו תמיד לפני ה'. והביאו ז"ל (שם) ראיה לזה מן הברכות והוא כי הברכות שברך אהרן לישראל האם לא שימשו רק בחייו. הלא גם לאורך ימים כי אין לברכה עכוב. כך היא זכות הארת המנורה:

12ונחזור אל הענין והוא כי הנה הוא זה הדבר בעצמו אשר כתבנו. שרצה הקב"ה להודיע לישראל כי אור נרות שהיה מדליק למטה היה מעורר אור עליון ומאיר דוגמתן למעלה. וא"כ הרי לכם ראיה אל מאמרי למעלה כי מועדיכם מועדי ה' המה. כי כאשר תקראו אותם במועדם ותעשו חוקי כל מועד במועדי. תעירו ותתעוררו אורות עליונים המיוחדים להם. באופן כי גם לפני ה' תגלה ותראה אור כל מועד במועדו. כאלו הוא ית' חוגג עמכם. ומועדיכם מועדי ה' המה:

13והנה עדיין אין ראיה זה מתמששת בידים כ"א נלקחת ונתפסת בלב כל חכם לב בלבד לפי שכלו. ע"כ הביא לנו ית' עוד ראיה לזה מלחם הפנים ואמר הנה ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות. כי הלא כמו זר נחשב יצו ית' לשים על שלחן גבוה חלות לחם. לולא כי דוגמתן יש אורות בשלחן הרוחני שבמקדש שלמעלה. וע"י התעוררות מעשה המצוה יתעוררו האורות העליוני' שהם דוגמת הי"ב חלות. ועל ידן יושפע שפע ברכה בעולם. ומי יכריח שכן הוא. ע"כ אמר פקח עיניך ועין בעין בעיני בשר לך תראה כי כן הוא. כי הלא הן י"ב חלות שני עשרונים יהיה החלה האחד שהוא שני שעורי חלה שהוא שעור גדול כל אחת מהי"ב חלות. והם עשויות כתיבה בב' דפנות בלבד. שגם כי לא ישימו דבר על כל אחד מהם היא משתברת מאליה. ומה גם שהוא מסלת המשתברת יותר מהקמח. כמ"ש בגמ' על עופות שתפלן בבצק. וע"כ ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת באופן היה ששה זו על גב זו שעל התחתונה כובד י' עשרונים והיא והן כתיבה פרוצה קלה להתפרר. ואיך היו מתקיימים. כי גם שהיו קשות הנסך לא היה מספיק בטבע לקיימם. וא"כ אמור מעתה איך היו מתקיימים. אך הוא כי בשום אותה פה על שלחן הזהב הן הנה היו על השלחן הטהור אשר לפני ה'. הוא השלחן הטהור הידוע הרוחני טהור מגשמות אשר לפני ה'. וע"כ בהיות כי בשום אלו פה היה רשום דוגמתן י"ב אורות למעלה על ידי כן אותן אורות העליונים היו מתקיימים את האחרונים מהשפע העליון המשתלשל עד דוגמתן למטה. ואיך היה מתקדש הלחם להשפיע שפע העליון כלו כאלו גם זה לחם קדש לזה אומר ונתת על המערכה לבונה זכה כי אותן בזיכי לבונה היו ללחם לאזכרה. כאמורים לקדש שאר הקרבן וקומץ המנחה לשיוריה. ואמר כי מאז ניתנו הלבונה היו מועלים בצד מה. להיות לאזכרה בשבת הבאה. ולבאר יותר הדבר אמר ביום השבת כו':

14והוא בשום לב אל אומרו ביום השבת זה פעמים. ועוד כי עד כה דבר לנוכח באומרו ושמת אותם כו'. ונתת על המערכה כו'. ואח"כ אומר ביום השבת יערכנו שלא לנוכח. אך אפשר יביא עוד ראיה אל האמור. והוא כי הנה ידענו כי אחר היות הלחם על השלחן ח' ימים ביום השבת השני היה חם כרגע שהושם שם. כמשז"ל (במס' מנחות דף צ"ו) על פסוק ביום הלקחו. והנה זאת ראיה גדולה כי שפע קדושת שלחן העליון היה נשפע פה בשלחן התחתון. עד יהיה גדר גם זה כאלו נותן על השלחן העליון. וע"כ היו תמיד בהווייתו. וז"א ביום השבת ביום השבת ב' פעמים. להקיש שבת הלקוחה כשבת הנתינה על השלחן. ושעור הכתוב תדע כי על שלחן הטהור הרוחני היה לפני ה'. כי הלא ביום השבת ביום השבת כי יום שבת ההסרה היה כהויות ההנחה. א"כ הוי אומר כי אין אתה שאמרתי לך ושמת אותם העורך אותם כ"א יעריכנו השם הנזכר האמור באומר אשה לה' כי הוא יתברך ע"י מעשיך במצוה הוא יתברך יערכנו. כי יתן ללחם הערכה ואיכות להיות לפני ה' תמיד בב"ה שלמעלה. כי שם יהיו י"ב אורות דוגמתן על השלחן הרוחני ואותן האורות לא יסורו משם כ"א יהיו לפני ה' תמיד. הנה כי הדבר מוחש ונתפס בידים כי מעשה המצוה אשר יעשה האדם יעשה רושם אור גדול הרוחני וקדוש למעלה. ולמה לא יעשה הוא יתברך מעצמו. מבלי נעשה הפעולה שמית אנחנו למטה. לז"א מאת בני ישראל ברית עולם. לומר כי כל מה שהוא ית' ערוך למעלה ומגלה אורות ומשלשל שפע. הכל הוא מאת בנ"י שע"י עשותם מעשה מתעוררים כחות עליונים מש"כ בלעדם. כי לזה ביני ובינך ברית עולם כי תמיד כל הטוב והשפע וקיום העולם על ידם יהיה. הנה בזה גמר הראיה אל האמור כמדובר. ואחר כך ראה ית' פן יאמר איש א"כ איך הלחם ההוא בני אדם יאכלוהו והיא קדוש. לז"א והיתה כו' לומר גם שתראה כי והיתה לאהרן. אל תתמה על החפץ. כי הלא הביטה וראה כי הנה ואכלוהו במקום קדוש. כאלו אוכלים קדש קדשים משלחן גבוה כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה'. כי יאכלו את חקם שהוא חק עולם: