תורת משה - אלשיך, ויקרא כה:יז

1ולא תונו איש את עמיתו כו' . הנה דרשו רז"ל (בב"מ נ"ח) פסוק זה על אונאת דברים. שלא יאמר לו אם בעל תשובה הוא זכור מעשיך הראשונים. או שאם יש לו ייסורין לא יאמר לו זכר נא מי הוא נקי אבד כו' והנה בזה יצאנו מקושיות הייתור: אך עדיין ראוי לשית לב אל הקשר שיש לזה עם הקודם. ואפשר כי אחרי דברו על מוכר קרקעותיו שמחזירם לו ביובל. אמר אל תונו איש את אחיו. בל תאמר הקונה זכר נא מי הוא נקי אבד וזכר נא אם צדיק אני או אתה. כי הוצרכת למכור קרקעותיך. לא כן אנכי אלא אדרבא קניתי על אשר לי שהוא מעין זכור מעשיך ומעין מאמר רעי (איוב י"ד) זכר נא מי הוא נקי כו'. שהיו מראים כי טובים הם ממנו. ולענין התכת התיבות יאמר אל תונו איש עמיתו. לומר הלא בעיניך אתה איש. שהוא חשוב ככל איש או אנשים שבמקרא. משא"כ שכנגדך שאתה נותן בו דופי ומביישו ומאנה אותו בדברי'. וכן יראה לך כי צדיק אתה ממנו. וראוי ליקרא ה' אלהיך משא"כ הוא. והנך טועה. וזהו אל תונו איש את עמיתו כו' כי על מה שאתה איש חשוב בעיניך. הנה אצלי עמיתך וחברך איש כערכך. וזהו איש את עמיתו כי אם איש חשוב אתה עמיתך דומה לך הוא זה. ואשר בעיניך שיותר תתייחס אתה ליקרא אלהיך. הנה ויראת מאלהיך כו' מלייחס אותי לאלהיך. כי הלא אני ה' אלהיכם כמוך כמוהו. כי מי יודע איזה יכשר לפניו ית' הזה או זה. ואם שניהם כא' טובים:

2או שעור הכתוב הלא באונאת דברים תחשוב כי בכבוד חברך אתה נוגע. ולא כן הוא כי ויראת מאלהיך כי בכבוד אלהיך אתה נוגע. כי הלא אני ה' אלהיכם חלקי שניכם. כי גם נפשו חלק אלוה ממעל כמוך. ונמצאת נוגע במה שהוא חלק מאתי. ומבזה מי שאני מכנה אלהותי עליו עמך. כי אלהיכם אני כאחת שלך ושלו וזה מוסר נאה שאל יחשוב אדם את עצמו לטוב מזולתו. כי קטן וגדול שם הוא כו'. והוא כמפורש אצלנו במקומו שהוא ענין מאמר (פסחים נ') עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. כי אין ניכר החשוב והבלתי חשוב רק באותו העולם כי אל דעות ה' יכיר את מקומם. ויעמיד לכל איש ואיש במקום הראוי לו. וזהו קטון וגדול שם הוא כו' לומר מי שהוא קטן הערך או גדול שם הוא. מש"כ בעה"ז שלא יוכר וכן ימצא שם עבד יהיה חפשי יותר מאדוניו לפי מעשיו כי זה משמעות המ"ם כד"א (באסתר א׳:י״ט) לרעותה הטובה ממנה. ובכן שבחו אהובים ורוממו לאחד מהשלמים שלא ראה איש מימיו שלא כיבדו. ויהי בעיניו לטוב ממנו כי הוא היה אומר אם קטן בשנים ממני הוא לא יהיו לו כ"כ עונות. ואם גדול בשנים הוא יהיה לו יותר זכיות. ואם חכם ממני זכותו מרובה. ואם חכמתי אני יותר אשמותי גדלו על אשמותיו. כי הוא לא ידע במה יכשל כאשר יחטא מה שלא כן אנכי. וההיקש בזה בכל יתר בחינות. וע"כ הזהיר רבי לויטס איש יבנה באו' מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם שהוא כי יהיה כל אדם בעיניו טוב ממנו כמדת האיש ההוא שהזכרנו הפך המאנה את חבירו בדברים כמדובר:

3וע"פ דרכנו נשית לב אל מאמר התנא הנזכר במה שכפל ואמר מאד מאד וגם באו' שתקות אנוש. כי הלא תקוה לא תצדק רק בדבר שאדם מקוה ומתאוה לו. ואם כן מי זה האיש יתאוה היות רמה. ומהראוי יאמר שסוף אנוש רמה וגם למה זה אמר אנוש ולא אדם ולא איש:

4אך הנה ידענו כי אין בכל המדות טובה לאדם מהבינונית כי המיצוע נבחר למוצאי דעת. ובכן היה מקום יאמר איש כי גם בשפלות יעשה כן. והוא הפך דברו ית' באו' (במ' י"ב) והאיש משה עניו מאד מכל האדם ע"כ ראוי לשית לב למה בחר הוא ית' בקצ' האחרון ושיבח בו את משה ע"כ אחשוב כי זה כיון רבי לויטס לו' מאד מאד שהוא הקצה האחרון הוי שפל רוח. ואל תקשיני מהמיצוע כי הלא ראה שתקות אנוש רמה כלומר וא"כ מי שיקוה להיות רמה. גם גדר מאד מאד למיצוע יתייחס בערך פחיתותו. והוא כי ידענו כי כמה שמות יש לאדם. אדם איש גבר אנוש. והגרוע מכלם הוא אנוש. כי ע"כ לא יקרא כה הרק הבלתי כשר כנודע. ואין מדה מגונה להרשיע בה את האדם כגאוה. עד גדר אמור הוא יתב' גבה עינים כו' אותו לא אוכל. כביכול אני והוא אין יכולים להיות יחד בעולם. וא"כ זה תוארו אנוש. ובכן יאמר הוי שפל רוח שאם לא תעשה כן תבא עד גדר הקראה אנוש. ולא תואר אחר ובהיותך אנוש תגרע עד גדר היותך תאב ומקוה להיות רמה. והוא מה שידענו כי הבלתי כשר שהוא מגדר אנוש. לא ימצא מנוחה אחר מותו עד האכל את בשרו בקברו. וע"כ טרם תתחיל רמה לבא כו'. יתאוה ויקוה מתי תבא בו רמה. לכלות את בשרו למצא מנוחה: