תורת משה - אלשיך, ויקרא כו:כט
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Leviticus 26:29
Open in the reader →1ואכלתם וכו' . הנה מהראוי להעיר ה"ה (א) כי אחר או' געלה נפשי אתכם און על זו רעה גדולה הימנה. ומה יתן ומה יוסיף אחרי זאת או' ונתתי את עריכם חרבה. ומה גם עתה כי הנאמר למעלה שהם צרות המגיעות מנפש ועד בשר. הם גדולים מהיות עריהם חרבה. (ב) או' והשמותי את מקדשיכם הרי נאמר למעלה ושברתי את גאון עוזכם שהוא חורבן ב"ה. (ג) או' ולא אריח בריח ניחוחכם. האם היה עולה על לב שאחר שממת ב"ה יריח בריח ניחוח. (ד) או' והשמותי אני את הארץ. ה"ה בכלל או' ונתתי את עריכם חרבה. וכמו זר נחשב למ"ד שהיא נחמה איך הוא בין הדביקים. (ה) או' ואתכם אזרה בגוים שיורה שעד כה היו בארצם. והלא נאמר שהיו עריהם חרבה. ואין זה רק בהיות ישראל בגוים. (ו) שהרי מכת החרב נאמרה למעלה כמה פעמים. (ז) מה שחוזר ואומר והיתה ארצכם שממה. הרי נאמר והשמותי אני את הארץ כו'. וכן או' ועריכם יהיו חרבה הרי נאמר ונתתי את עריכם חרבה.
2אמנם הנה אחשבה כי רצה הקב"ה להורות לנו הד' גליות זה אחר זה ובצרות. שעד הראשון הוחל ונמשך עד או' וגעל' נפשי אתכם. ואמר ייסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם. והם (א) ואכלתם בשר בניכם (ב) ובשר בנותיכם תאכלו. ולהיות נחשבים לשנים הזכיר אכילה ב' פעמי'. (ג) והשמדתי וכו'. (ד) והכרתי וכו'. (ה) ונתתי את פגריכם שהוא היותם פגרים מתים שהם מזי רעב כמ"ש ז"ל. (ו) והוא רעה חולה היות על פגרי גלוליהם שימותו דבקים בגלולים. וכעובדא דאליהו (בסנהדרין ס"ג) עם אותו נער שהיה מחטט שעורים באשפה. ואמר לו אליהו הילך גליסקא יפיפיה. ואמר שמע ישראל ה' וכו'. והשיב לו אבי ואמי צוו לי שלא אזכיר דבר זה. א"ל ומה למדוך אז הוציא צלם זה מחיקו ונשקו וחבקו והחזירו לחיקו. ואז בפניו נפל הנער מרעבון לאפיו על האשפה ומת. נמצא הוא מושלך פגרו על פגרי גלולו שבחיקו על האשפה. אמר אליהו עליו מקרא זה ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. (ז) וגעלה כי זה עולה על כלנה. ובזה הגיע עד חורבן בית ראשון. כי ע"כ הי' הנביא בוכה למה לנצח תשכחנו. והועילה תפלת רחל שא"ל הקב"ה מנעי קולך מבכי וכו' ושבו מארץ אויב. ואח"כ בגלות השני היחל הוא גלות מדי שהי' בימי אחשורוש. וז"א ונתתי את עריכם חרבה. ולא אמר ואחריב עריכם על כי בימים ההם כבר היו חרבה. כ"א שבסוף הע' שנה כשהתחילו לבנות ב"ה בא אחשורוש וביטל הבנין. ונשארו ערי ישראל חרבה כי לא נבנו עד נגאלו מאותו הגלות. ונתתי את עריכם חרבה שישארו ציון וירושלים חרבה כאשר היו עד נגאלו. ואח"כ על גלות יון שבאו ופרצו פרצות בהיכל ובקצת לשכות. אמר והשמותי את מקדשיכם. ולא היתה שממה גמורה כ"א צד שממה. מספקת לשלא אריח בריח נחוחכם שהוא שע"י שנכנסו וטמאו הטהרות ופרצו פרצות ביטל התמיד כמה זמן. וזהו שתמה ולא אריח בריח נחוחכם כי מציאות מקדש לא חסרו בזמן ההוא. כ"א שלא הריחו כמה ימים מהם ע"י הפרצות וטמאתם הטהרות. ועל הגלות הד' שהגלה טיטוס ונותרה הארץ שממה ונתפזרו בגוים ונהרגו רבים בארצות פיזור. על זה אומר והשמותי אני את הארץ וכו'. ואתכם אזרה בגוים כמ"ש ז"ל (מדרש איכה) כמרקד בנפה ומתפזרים הגרגרים והריקותי אחריכם חרב וכו'. ואז והיתה ארצכם שממה. לא כאשר היה בבית ראשון ע' שנה בלבד. כ"א הויה עיקרית. וז"א והיתה וכו' ועריכם יהיו חרבה שהוא ימים רבים. ואומר הוא ית' ראו עתה מה בין חורבן בית ראשון לשני. כי רבתה רעת השני' כי הנה אז. כלומר אז בראשון הנזכר למעלה תרצה כו'. וזהו טעם שבמלת אז. כמגביה קול ואומר אז על מה שכבר עבר. ולא על מה שהוא מדבר עתה. והענין לומר הנה אז בראשון הנ"ל לא היה רק שתרצה הארץ את שבתותיה שהוא ע' שנה כמספר השנים שביטלו מלקדש שמטות ויובלות. ולא יהיה כל צרתכם רק שאתם בארץ אוביכם. אך לא אבדתם בה אפילו מקצתכם. בכלל הדבר הטבת הארץ תהיה. שגם שעיקר רצון הארן לא היתה רק לתת פריה ו' שנים ולשבות בז' בקדושה. ואז תתרצה במה שתשבות הארץ שתבטל בלבד. כי ואתם בארץ אויביכם. אז תשבות בראו' צרתכם שאתם בארץ אויביכם. והרצת כאלו מקבלות ברצון את שבתותי' כאלו עשיתם אותם בקדושתם. למען נכות אשמתכם. ושמא תאמרו אף כי תתרצה בזה מבלי תת פריה הלא לא תרצה את שבתותיה עד מלאת לה ע' פעמים ז' שנים כמספר השנים אשר ביטלו בהן את שבתותיה. באופן כי גם בחורבן ראשון רעת ישראל תהיה רבה מאד. לז"א כל ימי השמה תשבות כי לא תמנה בהשמה רק שנות מספר השבתות לבדן. ולא מה שביני ביני כאלו תמיד היא שובתה. את אשר לא שבתה בשבתותיכם. ולא את אשר היה בנתים. באופן שהם שנים מועטים ע' בלבד. אך אמנם הנשארים בכם בגלות הד'. שעליו אמרתי ואתכם אזרה בגוים מלבד אורך הגלות שאינו עד ריצוי השמטות בלבד כראשון. ג"כ לא יהיו כראשון נוחים בגלותם. כ"א והבאתי מורך בלבבם בארצות אויביהם בארצות רבות של אוביהם. וגם ורדף וכו' ואבדתם בגוים מטומעים בע"ג. כאשר שמעה אזנינו בגלות קדמון בדורות אשר היו לפנינו. כי כמה נאבדו בדתם עד שוהנשארים בכם ימוקו בעונם. שע"י עונם אשר המירו נמקו. כי חקרו אם משמרי' תורתם. ותמורתם להמית' ולייסרם אם לא יחזיקו בדתם ויחפשו באיזה צד יהודית. נמצאו נמקים בעונם אשר העוו בהמירם. וגם אשר לא המירו רק אבותם והם בעונות אבותם אתם שנולדו ונמשכו בו. גם הם ימקו ויתמוגגו באותו עון על בלתי שומרם אותו בחקירתם ליסרם ולשורפם אם אינם שלמים כ"א מחזיקים בדת משה וישראל. כי ימקו בהחזיק עונם באומרם כי לא יהודי' המה. נמצאו שבעונות אבותם אתם ימקו: