תורת משה - אלשיך, ויקרא כו:מ

1והתודו את עונם וכו' . ראוי להעיר. (א) איך אחר הווידוי ותשובה הוא אומר אף אני אלך עמם בקרי. (ב) אומר והבאתי אותם בארץ אויביהם שהל"ל מארץ. שאם הוא שיוליכם לארץ אויביהם הלא כבר הם שם. וגם לשון הבאה הוא הפך הכונה. (ג) אומר או אז יכנע כו' מהו הספק הזה והמפרשים הוציאו מלת או ממשמעותו. כי פרש"י ז"ל שהוא כאומר שמא אז יכנע כו'. והוא דוחק גדול. כי מה נשתנה או זה מכל או שבתורה. או דודו או בן דודו וכאלה אין מספר. (ד) מה ענין אומר ואז ירצו את עונם. יותר הי' ראוי לו' ימאסו את עונם משירצו אותו. (ה) אומר וזכרתי את בריתי יעקב כו' שיראה זכיר' לטובה. ואיך סמך והארץ תעזב מהם שמורה כעס גדול ע"י זכירת זכיות. (ו) אומר זכירה ג"פ ולא כללה כא' להיות האבות והארץ נגררות אחר מלת וזכרתי. או כלם סמוכי' אל מלת אזכור שאחר הכל. ואם היא לומר זכירה בכל פרט למה ביצחק לא נאמר זכירה. ומה גם כי אין בין זכירת אברהם לזכירת הארץ אלא תיבה א'. ולמה חזר לאמר זכירה בפני עצמה. ולא אמר ואף את בריתי אברהם ואת הארץ אזכור. (ז) שאם להליץ בעדנו היא זכירת הארץ. איך הארץ תעזוב מהם כו' כשונאה אותנו. (ח) אומר והם ירצו את עונם כבר נאמר למעלה ואז ירצו את עונם. (ט) אומר יען וביען כי מלת וביען מיותרת ובלי הבנה. (י) אומר במשפטי מאסו ואת חקותי געלה נפשם למה מכל ז' עבירות שאמר למעלה אינו מזכיר אלא אלו הב' לבד. (יא) באומר ואף גם זאת שהם מלות יתירות ומשוללת הבנה. (יב) כפל אומר לא מאסתים ולא געלתים. (יג) כי מתחלה הל"ל להפר בריתי אתם ואח"כ לכלותם:

2אמנם הנה כתבנו למעלה כי ז' מיני עבירות היו. והאחרונה הכבודה והיא להפרכם את הברית. שהוא בכונה למרוד להפר ברית להכעיס. ואחרי זאת בייסרו יתב' אותם חידשו עוד עון ח' והוא אומר. שמקרה הוא היה להם. והוא אומר ואם תלכו עמי קרי כו'. ואמר עתה כי אחר המשך הזמן הנזכר יתודו את עונם הוא א' מהז'. והוא האחרון הוא המרד ומעל מכוונים למרוד. וזהו במעלם אשר מעלו בי. וגם יתודו על אשר הלכו עמי קרי הוא הח'. אך לא על אשר מאסו בתורת ה' ומאנו עשות מצותיו. ובמשפטיו געלה נפשם. שהן תכלית הדרגות הקודמ'. גם אני אקל ברעת' ואלך עמם בקרי ולא בחמת קרי האמור למעלה שהוא יותר קושי. והבאתי אותם בארץ אויביהם והוא כי למעלה אמר ואתכם אזרה בגוים שהם ב' רעות (א) שאסתלק מהם. (ב) שאפזר אותם בארצות רבות. אמר שעתה ישוב ילך עמם. אף שיהיה בקרי על מאסם בחקיו יתב' ובמשפטיו. אלא שיקל מעט שלא יהיה בחמת קרי. הנה נתקנה הא'. ועל הב' והוא הפזור. זאת אעשה לכם שוהבאתי אותם מן הארצות רבות בארץ א'. גם שהיא גם היא מהאויבים. יתוקן הפיזור והוא השנית. וז"א בארץ אויביהם ולא אמר מארץ או לארץ. וש"ת שלמה אהיה כמקליט ניזרה שלא ישובו בשלמות רק מהמרד להפר ברית ומהקרי. והלא הבחירה חפשית ביד האדם. ואולי ישובו בשלימות מאהבה תשובה שלמה. ובזה תהיה כמכריחם. ע"כ אני אומר או אז יכנע כו'. לומר איני מחליט גזירה כי אין הידיע המכרעת. ולא דבורי זה. כי הנה גם עתה אני אומר או אז יכנע לבבם הערל כו'. לומר גם אפשר כי אז כשיתודו יכנע לבבם לגמרי. ואז אפשר תהיה תשובתם כ"כ שלמה. עד שואז ירצו את עונם שיעשו מהעון רצון וזכות כי ישובו מאהבה שזדונות יעשו כזכיות. כמ"ש בגמרא (יומא דף פ"ז) שכשהוא מאהבה נעשית זכיות. כאומר כאן מאהבה כאן מיראה. שהוא גדר אחרון של תשובה. ואחר אומר או אז כו' כלומר שאינו מחליט שלא ישובו רק מהאחרון והקרי כי אפשר שיתפסו קצה התשובה. חזר להשלים מאמרו אשר היחל שהוא היותר קרוב שלא ישובו רק מהמעל והקרי. ועל זאת אמר וזכרתי כו' והראי' שחוזר אל הקודם ולא אל אומר או אז יכנע כו'. שהרי אומר אח"כ והם ירצו את עונם. ואם על אומר או אז כו' הרי אמר והם ירצו את עונם:

3והנה ארז"ל (במ"ר פ' זו) למה באברהם ויצחק נאמר אף וביעקב לא נאמר אף. אלא יעקב שהיתה מטתו שלמה לא נאמר בו אף. והנה בהערתם זו. נבא אל הענין וניישב מה שהערנו בכתוב והוא כי הנה קושייתם זו למה ביעקב לא נאמר בו אף לא תצדק כי אשר נזכר ראשון איך יאמר בו אף. אשר איננו צודק רק בנוסף על הקודם. אך אין ספק שכוונתם היא למה התחיל ביעקב. באופן שלא נאמר בו אף שהיא בראש הפסוק. קושיא אחרת למה היפך הסדר. והזכירם מלמטה למעלה. ולא היחל מאברהם להזכירם כסדרן:

4אך הוא כי ברחמיו ית' להפליא חסדו לנו. לא רצה להתחיל מאברהם כי יש בו אף שהוליד את ישמעאל. וכן ביצחק על עשו. באופן תמצא מדת הדין מקום לבלתי הניח כח הרחמים להשלים הטובה ע"כ התחיל מיעקב שמטתו שלמה כי אין בו פתחון פה לבלתי התמלא רחמים. וזהו וזכרתי את בריתי יעקוב. וע"כ יעקוב נכתב פה מלא. ואז אחר שהתחיל באילן גדול ויסכרו פיות הקטיגורים המנגדים. גם בהזכי' את יצחק לא ינגדו. וזה ואף את בריתי יצחק כלו' עם שיש בו אף. לא יהיה בו ניגוד. אחר שבראשון לא מצאו בו ניגוד. רפתה ידם. וע"ד זה ואף אם בריתי אברהם אזכור. והנה ביצחק לא נאמרה זכיר'. על כי אין ברית יצחק לעצמו רק נאמר לו והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ומה שנאמרה זכירת אברהם אחר הזכיר שמו. מה שלא עשה כן ביעקב. אפשר לבלתי הפריד בין אברהם ליצחק כי לשניהם ברית אחת. וכמ"ש ע"פ אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. שהוא שבועתו של אברהם ליצחק. כמ"ש במקומו שהוא לבל תהיה ע"פ מדת יצחק רק ע"פ מדת חסד לאברהם. ואחשבה בלבי כי גם זו תחבולה מאלהינו ית' לטובתינו לבלתי הפריד את יצחק מאברהם למזוג הדין בחסד. ולא עוד אלא שעושה עיקר מהחסד. ואומר והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם ולא נשבע לו בפני עצמו כאשר עשה ליעקב. אך הוא לבלתי תהיה לו ע"פ מדתו כמדובר. ועדיין היה אפשר לומר ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ. ויחזור אל אברהם ואל הארץ. אך כיון הוא יתב' לאמר מה אעשה לכם בני. ויש לכם מיימינים ומשמאילי'. כי הנה זכירת יעקב היא העוזר' אתכם בעצם וכן יצחק וכן אברהם גם שבהם אף. עכ"ז אזכור בריתם. אך מה אעשה. כי לעומת זה והארץ אזכור. כי זכירת הארץ מנגדת אתכם על שבתותיה אשר ביטלתם. ואברהם ויצחק אין מהם עזר בעצם. כי יש לזה נגוד מישמעאל ולזה מעשו. לכן מה אעשה לענין האבות אתחיל מיעקב. ועל ידי כן גם מאברהם ויצחק תעזרו כמדובר. שגם אלה אזכור. אך מה אעשה כי לעומת' הארץ אזכור אשר ביטלת' שבתותיה ויהיה ניגוד. לכן על דבר הארץ אפייסנה. כי והארץ תעזב מהם ותירץ את שבתותיה. וע"כ. הפסיק בין הארץ לאברהם במלת אזכור. כי אין הזכירות שוות כ"א הפכיות כמדובר. כי של האבות הם לטובה. ושל הארץ להפך. ואז בהיות הארץ עזובה מהם יתנו אל לבם לגמור התשובה. וזהו והם ירצו את עונם כי ישובו מאהבה עד עשות מהזדון זכות ורצון. ופירש ואמר מה שצריכים לשוב עתה אחר וידויי' הנז'. הוא בשביל ב' דברים. וזהו יען ביען כלו' בשביל דבר א' ובשביל דבר ב' ומה הן הא' כי במשפטי מאסו. והב' כי בחוקותי געלה נפשם. כי ב' אלה הן הנשארים מלשוב והם הנז' למעלה. ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם. כי מה שאומר להפרכם את בריתי גם לסיים בקרי. כבר שבו מהם. וגם או' לבלתי עשות. הם נמשכות ממאיסת חוקים ומשפטים. שע"י כן הוא לבלתי עשות וכו'. ואומר הוא יתב' הנה אצ"ל הראשוני' הקלים מאלו. שהם ואם לא תשמעו ולא תעשו. כ"א גם שני זדונות אלה מאיס' חקים ומשפטים ירצו אותם. כי יעשו רצון וזכות בשובם מאהבה: