תורת משה - אלשיך, ויקרא ה:א

1ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וכו' , הנה בהחילו בנפש שהוא לשון נקבה, ומסיים בלשון זכר באומרו והוא עד וכו', אפשר רמז כי שבועת העדות אינה בנשים, ועוד ראוי להעיר: (א) כי הנה מהראוי יאמר נפש כי תשמע קול אלה, אך אומרו כי תחטא מיותר: (ב) שיורה כי קודם שמיעת הקול אלה חטאה, אך לא כן הוא רק אחרי שומעו שלא יגיד: (ג) אומרו ונשא עונו והיה ראוי יאמר ונשא עון גם מלת ונשא יראה בלתי צודקת:

2אך יאמר, הנה אמרתי למעלה כו' עבירה מטמאה את הנפש, וגורמת לבא תקלת אשמת שגגה מתחת ידו, אמר עתה כי עוד מעט ויעלה גם אל מזיד בשב ואל תעשה, שיכבוש עדות היא שבועת העדות, ומתעתד לעבור אם לא יגיד, ואז ונשא עונו, לא אמר ישא עונו כ"א ונשא, לומר זולת מה שגורם שיגזול ראובן את שמעון על בלתי הגיד מדות חובת ראובן. גם ישא עון עצמו, וז"א ונשא בוי"ו, לו' ונשא ג"כ עונו נוסף על עון זולתו, כי גם יש לו חלק מעון ראובן:

3או יאמר אוי לעני הלז. כי אשר הפסיד ממון על כבוש זה עדותו, לא נשא עון, אך זה במה שלא יגיד ונשא עונו, או תחלה נקרא חטא שהוא בשב ואל תעשה, אמנם ימשך מזה. כי ושמעה קול אלה ועבר על השבועה, נמצא עתה שחטא ועשה עון, כי החטא של העדר הגדה שקראתיו חטא נעשה עון. וזהו אם לא יגיד ונשא עונו, שהוא עונו שקדם מאז כבש עדותו ואמרתי עליו נפש כי תחטא:

4או יאמר גם אחר שכבש עדותו ונשבע לשקר, טוב לו שיגיד עתה שאם לא יגיד ונשא עונו על עצמו. משא"כ אם יודה ויגיד אפי' עתה שיסלק מעליו עונו ע"י מה שיביא אשמו, ובזה יתכן מה שלא אמר אם לא יגיד מתחילת הענין על שכבש עדותו:

5או ירמוז, נפש כי תחטא, שיכבוש עדותו טרם ישביעוהו. עוד מעט שאחר השבועה ששמעה קול אלה גם כן. יתעתד שינשא עונו הראשון גם הוא נוסף על השבועה, ואחרי אומרו כי נפש כי תחטא, תגרום למעול בעמיתו, שעל יד כבוש עדותו גוזל ואוכל ראובן משל שמעון. זולת השבועה שאין בעברו הנאה ממשיית. אמר כי מזה ימשך, כי נפש כי תמעול מעל בה'. לומר כי מאשר תמעול תחלה באדם ימשך ג"כ מעל בה', שהוא למעול בקדשים לאכול מקדשי קדשים. וזהו כפל אומרו ומעלה מעל: