תורת משה - אלשיך, ויקרא ז:לז

1זאת התורה וכו' . הנה פשט הכתוב יראה. כי למה שעתה סיים כל מעשה הקרבנות שהתחיל מפ' ויקרא. שלא נשאר רק קדשי שבפרשת שמיני וסדרי המועדות שמזמן לזמן. ע"כ כהתימו כל קרבנות חובה ונדבה אמר זאת התורה וכו' שאמרתי היא לעולה למנחה וכו'. וראוי לשום לב. שא"כ מהראוי היה יאמר זאת תורת העולה והמנחה וכו' ולא יאמר בלמ"ד לעולה למנחה וכו'. ועוד כי כל הפסוק מיותר. והנה ארז"ל (מנחות דף קי) שהכונה היא לו' שנשלמה פרים שפתינו. כי בעוסק בתורת עולה מעלה עלינו הוא ית' כאלו הקרבנו עולה. וע"ד זה במנחה או בחטאת וכו' וזהו התורה לעולה וכו' כלומר בעד עולה ובעד מנחה וכו'. ועדיין קשה למה נאמר ענין זה פה מבמקום זולת זה. ועוד אומרו אשר צוה ה' את משה בהר סיני מי לא ידע כי זאת התורה צוה ה' את משה בהר סיני. ועוד אומרו ביום צותו את בנ"י להקריב וכו'. שהוא דבר משולל גזירה. כי מה היה ביום צוותו את בנ"י להקריב את קרבניהם. שאם הוא לומר שהי' במדבר סיני מה בא להודיענו שלא ידענו וגם מה יתן ומה יוסיף לנו בהודעה זו:

2ויתכן של מדה אותנו תורתנו הקדושה מאמר התנא (אבות פ"ו) כי גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות ישראל אלא שהתורה כו' מביאה אותה על הסדר כי תחלה אומר כי הכהונה גדולה כו' ואח"כ אומר כי גדולה תורה מן הכהונה. ובכלל הדבר הוא כי מכ"ש שהיא גדולה וכו' באופן כי ג' כתרים הם בהדרגה. מלכות ועליה כתר כהונה. ועליה כתר תורה. והוא כי אחרי אומרו כל ענין עבודת הקרבנות ואמר כי לקח ה' מאת בנ"י מזבחי שלמיהם לתת לכהנים. והנה ממוצע דבר יצא עתק מפי איש שומע לומר עשר ידות יש במעלת כתר מלכות על מעלת כתר כהונה. כי הלא המלך מלבד מה שמשתרר גם השתרר. הנה המס ומנדה בלו והלך נוטל מאת העם דרך שררה וכבוד. אך הכהן הלחם אשר הוא אוכל משיורי קומץ המנחה או הבשר מהקרבנות. הלא יראה כעני המחזר ונותנים לו איש איש מתבשילו. או חלף שכירות עבודת אדם כי יקריב קרבן על ידו כשכיר יקבל פעלו. וכדי בזיון תחת כתר כהונתו. ע"כ להסיר מלב איש בער לא ידע להשכיל בא האלהים ויאמר. זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי ה' לו. זאת שאמרתי שיקחו אהרן ובניו חוקת עולם משלמי בני ישראל אל ימעט בעיניך משחת רבות הכהונה מהמלכות שהמלך נוטל מס דרך שררה וכבוד והכהן כעני המחזיר. כי אדרבא זאת משחת אהרן ומשחת בניו. כי משחת רבות וגדולה תחבב להם. כי הלא היא מאשי ה' שהוא משולחן גבוה מאש מן השמים הם נוטלים משולחן מלכו של עולם. משא"כ המלך שמחת העם הוא נוטל ולא משלחן המלך הקדוש. והטעם הוא כי ביום הקריב אותם לה'. לומר כי אינו דומה המלך שבהקריב עצמו למלוך אינו לכהן ולשרת לה' רק לשרת את העם לצאת ולבא לפניהם. אך הכהן ביום הקריב אותו הוא לכהן לה'. ועוד יתרון אחר במה שמקבל מאת העם. שאינו כמלך שאין מתנות העם אליו רק עודנו מלך עליהם. אך לא אם יעבירוהו או אם ימות ובן אין לו שיצלח למלוכה. כי לא יקבל זרעו מאת העם מה שהיה מקבל המלך אביו. אף הכהן לא כן. כ"א אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם מאת בנ"י נשאר גם לזרעם אחריהם חוקת עולם לדורותם. הנה כי גדולה הכהונה. ודע לך כי כתר התורה גדולה אפילו מן הכהונה. כי הלא זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וכו'. כי זו בכללה נכללת העבודה. כי אפילו בעסוק איש בתורת הקרבנות מלבד זכות עסקו בתורה תהיה לו ג"כ כמקריב הקרבנות. ואין זה כ"א מהיותה גדולה ועולה על גבי הכהונה. ועוד לך ראיה. והיא כי הלא אשר צוה ה' את משה בהר סיני וכו' לומר ראו עתה כי גדולה תורה מהקרבנות. כי הלא התורה. היא אשר צוה ה' את משה בה"ס שהוא מקום קבלת התורה מפי עליון. ואז לא צוה על הקרבנות אך ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' היה במדבר סיני ולא בהר סיני. שהוא אחר שחטאו בעגל ולא היה בהר רק במדבר. שם נצטוו על הקרבנות לתיקון אשמותם. אך לא בזמן הקדושה הגדולה שהיתה בעמדם בהר סיני. ואם כן איפה אמור מעתה. איזה הוא הגדול הנאמר בסיני או הנאמר אחר כן.

3או יאמר בשום לב אל אומרו ולחטאת בוי"ו. וכן ממנו והלאה. משא"כ במנחה. והנה ענין זה הוא ענין הלא שמוע מזבח טוב שכתבנו בפ' הקודמת. והוא כי אחרי אומרו ית' כל סדר קרבנות חובה ונדבה. אמר אל יעלה על רוחכם כי כל חפצי הוא עולה או זבח. כי הלא זאת התורה שהוא העוסק בתורתי הוא חשוב לפני מהכל:

4והנה העיקר הוא. כי יהיה עסקיכם בתורה מעין העולה שכולה כליל לגבוה. כן תהיה פנייתכם למה שהוא תורתו ית' לשמור בלי שום פנייה. וכן למנחה שהוא מעין המנחה שיש חלק לגבוה וחלק לכהנים והיא בלי חטא. כן אתם חופשי התורה תעשו לשמו ית' לגבוה. ולהועיל לזולתכם שיהיה העולם נזון בזכות עסק תורתכם. וכל זה מבלי היות בכם חטא. וגם אם יהיה בכם חטאת באופן תצטרכו ג' דברים. (א) לכפר בעד חטאתכם ולגבוה כחטאת שיש בו חלק לגבוה ולכהנים. גם בזה אחפוץ כי תועיל לכם התורה לכך. ולא עוד כ"א אפי' יהיה אשם שהוא גדול מחטא. מעין מזיד. תועיל התורה לכל שלשת הבחינות שתעשו לכפר. ולשמו יתב' לגבוה. ולהועיל לזולת. וזהו תוספת הוי"ו שמוסיף. כי גם בהיות חטאת או אשם תסכון למו התורה. ואצ"ל אם יהי' עסק מתמיד. כ"א גם אם יהיה כמילואים. שהם לבא להתחנך שהוא חדש בדבר כבר בי רב דחד יומא. תועיל. וכן אצ"ל אם מה שתעסקו בתורה. הוא שעם היות לשמה שהוא לגבוה חלק וליהנות העולם. תצרפו ג"כ סילוק טומאת חטאת או אשם. כ"א גם אם תכינו ג"כ להבאת תועלת. כשלמים שיש בהן חלק לגבוה וחלק לכהנים וגם חלק לבעלים. כן אם תצרפו ותעסקו בה בצירוף בחינת היות לכם טובה על ידה. תועיל לכם. כי בשמאל שהוא למשמאיל בה עושר וכבוד. ותדע כי כן הוא. כי זאת התורה שתעסוק בה טובה מן הקרבנות. כי שמוע ועסוק בה מזבח טוב. כי הלא זאת התורה הוא אשר צוה ה' את משה בהר סיני. ולא עולה וזבח. אך ביום צוותו על קרבניהם. לא היה רק כהיותם אחרי כן במדבר סיני. ולא בהר במתן תורה כ"א אחר אשר עשו את העגל והוצרכו תקון כמדובר בסמוך. והוא מה שהנביא דיבר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. כמפורש אצלנו במקומו בס"ד:

5או יאמר ענין מאמרנו על דברי רז"ל האומרים במדרש רבה. על משנה (אבות פ"א) על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה וכו'. שאמרו שם כי בתחלה היה העולם עומד על רגל אחד הוא גמילות חסדים. משניתנה תורה עמד על שנים והיה העולם רותת. כשהוקם המשכן והיתה עבודה נתבסם העולם. והנה הערנו בדבריהם ז"ל מה היה שעל עמוד אחד לא היה העולם רותת עד בא העמוד השלישי:

6אך הוא. כי קודם מתן תורה לא ימצאו לנו חטא ועון ע"כ זכות אחד היה מספיק לקיום העולם. אך בתת הוא ית' לנו את התורה לקנות אושר הע"ה. אז גם שהיא עמוד שני לקיים העה"ז גם הוא. הלא לעומת זה יש מאבדים את העולם והם העוברים מצות התורה אשר לא תעשינה ואשמו. ע"כ היה העולם רותת. עד בא העבודה לכפר את אשר יעותו מהתורה:

7וזה יאמר פה. והוא כי אחרי אומרו ענין העבודה שהוא העמוד השלישי. אמר הנה יש לנו עמוד גדול מזה הוא התורה כי זאת התורה לעולה כו'. כי קיים ולמוד אותה ועסוק בה חשוב ככל קרבנות שבעולם וש"ת אם כן איפה למה הרגזתנו בחיוב קרבנות אחר מתן תורה. מה שאין כן בהיות עמוד ג"ח לבדו שלא הי' צריך דבר אחר. לז"א אל תתמה כי עתה העון גורם והראיה כי התור' שאמרתי היא לבדה תספיק. והיא אשר צוה ה' בהר סיני. לא צוה על דברי עולה וזבח. אך ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם. היה במדבר סיני. ולא בהר סיני שהוא כי בהיותם בהר סיני שהיו קדושי עליונין. לא היו צריכין קרבנות. אך אחרי כן שחטאו בעגל: וחזרה זוהמתן. ונתעתדו לחטא. אז שהיה במדבר סיני הי' צווי הקרבנות לתקן עוותתם שהוא בעוברם על מצות התורה. משא"כ מתחלה. כי בלי תורה לא היה חטא. כמדובר:

8עוד אפשר לאמר זה פיוס למשה פה. והוא כי אחרי אומרו זאת התורה. זאת משחת אהרן ומשחת בניו. היה מקום יהרהר ויצטער משה כי לא ניתנה לו הכהונה. ומה גם למז"ל (ש"ר פ' ג') על פסוק הנה אהרן אחיך הלוי וכו'. הוא הי' ראוי להיות לוי ואתה כהן ונתחלף על שסרבת בשליחות מצרים. כי הנה ע"כ יצטער על משחת אהרן ובניו. ע"כ סמך ואמר הוא ית'. הנה זאת התורה. כלומר שהיא אשר שם משה. עולה על הכל. לעולה ולמנחה וכו'. תדע שהרי היא לבדה בלא קרבנות. היא אשר צוה ה' בהר סיני. אך ביום צוותו להקריב קרבניהם. לא היה רק אחרי כן במדבר סיני אז לתקן החטא: