תורת משה - אלשיך, במדבר א:א

1וידבר ה' וכו'. במדבר סיני. ראוי לשים לב (א) למה הודיענו מקום האמירה מה שלא עשה כן בזולת מקום זה. (ב) אומר באהל מועד מי לא ידע כי שם ידבר עמו. (ג) אומרו באחד לחדש השני מה צורך הודעת פרטות הזמן לענין זה. וגם אומרו שהיה בשנה השנית לצאתם מאמ"צ. (ד) אומרו שאו את ראש מה ענין ייחסו ית' את קבלת החשבון בלשון נשיאת ראש. (ה) למה הקפיד יהיה למשפחותם לבית אבותם וגם מה שמדקדק שיהיה במספר שמות ושיהי' לגלגלות'. (ו) שאחר שלא לצאת לצבא היה המספר למה נמנו מבני ך' שנה. (ז) אומרו לצבאותם והל"ל תפקדו את צבאותם אך באומרו אותם לצבאותם נראה שהם דבר אחד וצבאותם דבר אחר. (ח) למה לא צירף את ראשי אבות המטות עם משה ואהרן ויאמר אתה ואהרן וראשי האבות ולא לומר ואתכם יהיו כנטפלי' בלבד וגם אומרו איש ראש לבית אבותיו הוא אומרו הוא הוא מיותר. (ט) למה פירש שמותם ועוד אומרו ויקח משה וכו' והל"ל ויקח אות' משה וידוע כי הם האנשי' האלה אשר נקבו בשמות. (י) אומרו כאשר צוה ה' את משה ודאי כי כאשר צוה ה' היה וגם אומרו ויפקדם במדבר סיני כי היה לו לומר ויפקדום כאומרו למעלה תפקדו אותם. (יא) מי לא ידע שהיה במדבר סיני. (יב) באומרו ויהיו וכו' מה שלא נאמר לשון זה בכל השאר וגם מה היה שבראובן ושמעון נאמר לגלגלותם מה שלא נאמר בשום אחד מהשבטים זולתם וגם בשמעון נתוסף מלת פקודיו מה שלא נאמר בשום שבט. (יג) למה מזכיר יוצא צבא בכל אחד מהשבטים אחר שנאמר למעלה על כלם. (יד) למה נזכרו השבטים כסדרן ראובן שמעון לוי ויהודה ולא יכנס גד בנתים ואם הוא על סדר הדגלים עדיין לא נצטוו עליהם. (טו) באומרו אלה הפקודים אשר פקד משה וכו' איש אחד לבית אבותיו היו כי מאומרו איש אחד והלאה הוא מיותר. (טז) אומרו ויהיו כל פקודי בני ישראל כי הנה כל פסוק זה הוא מיותר ולא היה לו לומר רק פסוק שאחריו ויהיו כל הפקודים שש מאות וכו' כי ידוע היה שהיו לבית אבותם ומבן ך' ושהם כל יוצא צבא. (יז) באומרו והלוים למטה אבותם לא התפקדו וכו' כי לומר שלא התפקדו מה צורך לומר למטה אבותם שיורה שהתפקדו אך לא למטה אבותם והל"ל לא התפקדו וגו'. (יח) ראוי לשום לב מה היה שבכל שבט ושבט הוא אומר ולבני כאומרו ולבני שמעון ולבני יהודה וכן כלם זולתי בראובן ונפתלי שנא' בני בלא למ"ד וגם לשים לב אל הבנת הלמ"ד שבכל שבט שיראה משולל הבנה כי יותר צודק אומרו בני בלא למ"ד:

2אמנם בסבת המנין הלזה פרש"י שהוא על שבא להשרות שכינתו במשכן מנאן וקשה שא"כ קודם ניסן או בניסן עצמו היה ראוי למנותם ולא באחד לחדש השני אך הנה הערנו מה ענין הכניס את מספר שבט גד בין שמעון ליהודה אך הנה זה הוראה כי מעתה היה רמז אל ענין הדגלים שהיו גד ושמעון בדגל מחנה ראובן ונבוא אל הענין והוא כי הנה ארז"ל על פסוק ודגלו עלי אהבה כי כשהיו ישראל בסיני ראו שכינה שורה על ארבע מחנות מלאכי' עשויי' ד' דגלים דגל מיכאל דגל גבריאל דגל נוריאל דגל רפאל ונתאוו ואמרו מי יתן ותשרה שיכינ' עלינו בד' מחנו' וזהו ודגלו עלי אהבה כי אז גדלה הכנת' בזכו' התורה לולא שנתקלקלו בקרוב במעשה העגל ומשנתקנו למחרת יום הכפורים שבא משה בלוחות שניות ובבשורות מעשה המשכן ונטפלו בעניינו עד ראש חדש ניסן שבשנה השנית לצאתם מארץ מצרים ול' יום אחר הקמת המשכן בא הוא יתברך להשלים להם שאלתם להשרות שכינתו בהם והם עשויים ד' דגלים מעין מה שהיה במלאכי השרת והוא כי למה שבמעמד הר סיני באה להם ההשפעה שלא בהדרגה שעל כן לא יכלו לסבול כי שרתה עליהם שכינה ורוח נבואה בהקיץ והיו כל העם רואים את הקולות עד שפרחה נשמתם מגופם שלא עצרו כח גויותם לסבול קדושה כ"כ גדולה ונשארים פגרים מתים ע"כ מה עשה עתה הוא ית' הביא להם השראתו הגדולה הזאת בהדרגה וחילק הדבר לג' מדרגות למען ישתלשל התפשטות השראת הקדושה בהדרגה המוכן יותר קודם על כן גזרה חכמתו ית' לעשות ג' מחנות מחנה שכינה בתוך המשכן וסביב למשכן מחנה לויה ועד י"ב מיל מחנה ישראל בד' דגלים כמחנה אלהים וראשינ' התחיל לקדשם במעשה המשכן והיחלה השראת השכינה באהל מועד תחלה שהוא מחנה שכינה ואחר שהוחזק בגדר השראת שכינה במשכן חדש ימים ונתחנכו בזה ל' יום באה להם הדרגה גדולה זו להיות נעשים הם עצמם מרכבה כמלאכי השרת עשויים ד' מחנות ולהמשיך הקדוש' בהדרגה עד כל המון ישראל הכניס מחנה לויה בנתים וצוה יתברך שסביב למשכן יחנו ואח"כ צוה על מחנות דגלי כל המון ישראל והנה ידענו מספר הזוהר שבכל מחנה מרכבה ג' ראשים מיכאל וב' ראשים למטה הימני במחנהו וכן גבריאל עם ב' ראשים תחתיו וכן רפאל וכן נוריאל כנודע שהם י"ב מלאכים מעין זה דגל מחנה יהודה בשני נשיאים עם נשיא יהודה וכן שני נשיאים עם נשיא ראובן וכן עם נשיא אפרים ועם נשיא בני דן שהם י"ב נשיאים בד' מחנות. עוד ידענו כי עם שנמצאו שעורים חלוקים במלאכי המרכבה רבותים אלפי שנאן שהם למ"ד כ"ב אלף ולמ"ד י"ח אלף אל תקרי שנאן אלא שאינן אלפים שאינן ולפעמים ס' רבוא והוא בהיות זמן הפלגת רצון וקדושה וכן היה במ"ת כמז"ל שירדו עם השכינה ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד מישראל וכאשר נתאוו ישראל להיות מרכבה כהם היה להם כשיעור ההוא כי הפלגת קדושה יש בישראל בהיותם כשיעור הזה כנודע כי ע"כ נתייחד ברכה לאמר על ס' רבוא ברוך חכם הרזים כי יש בכל נפשותם כל בחינות כל חלקי התורה על פי אחיזת כל רוח ונפש בקדושה אורות עליונות שבה והוא כוללת הקדושה המתפשטת מלמעלה והנה זה דרכו ית' להפיק רצון יראיו ככל אשר שאלו מאתו ית' בעת רצון לפניו ית' וע"כ להיות כי אז ס' רבוא היו ישראל כמלאכים שירדו לסיני לקשור הכתרים כאמור במסכת שבת והיה במדבר סיני שם צוה ית' למנותם להראותם כי הנה הנם כשיעור אשר היו בעת התאוו תאוות היותם דגלים ומצוה במקום ההוא למלאת שאלתם לרוממם במעלה ההיא. ובזה נבא אל ענין הכתוב והוא שאומרת התורה ראו נא מעלת ישראל ע"י התורה עד גדר שעודם מלובשים בגוף דומים למלאכי השרת ולבחור במרכבת המשנה הזה יותר מבמלאכים שהוא ע"י תורה ומצות שקבלו בסיני כי ע"כ יתר שאת לישראל על מלאכי השרת וזהו במדבר סיני ששם קבלו התורה על כן שם ייעד להם היתרון הלז כמדובר:

3או יאמר ראו עתה חפצו ית' להפיק רצוץ עמו ותאותם הביא להם כי הנה וידבר ה' אל משה במדבר סיני שהוא מקום אשר שם התאוו תאות היותם מרכבה ד' דגלים לפניו יתברך כי שם בא למלאות תאותם כאשר התאוו וש"ת למה איחר עד כה ולא היה מקודם לז"א באהל מועד כלומר כי היה בהדרגה שהוא אחר היות להם אוהל מועד שהיה להם בחינת השראת שכינה שהיה לו ית' בית מועד ואחרי זאת יעלה אותם מדירגה גדולה עליה והוא השראת שכינה עליהם שזהו מרכבה מיוחדת לו ית' תמיד כמרכבת מלאכי השרת לכן היתה באחד לחדש השני שהוא ל' יום אחרי קנות מעלות היות בתוכם אה"מ וז"א באה"מ בא' לחדש שהוא לתת ריוח בין מדרגת קדש לקדש להחזיק ל' יום במדרגה א' ויוכנו לקבל הב' וש"ת עם כל זה הלא היה אפשר יהיו כל ההדרגות האלה יותר בקרוב לז"א בשנה השנית וכו' לומר מה שהיה בשנה השנית ולא קודם הלא היא להיות בצאתם מאמ"צ כי שם היו במקו' גילולים וא"א לקנות קדושה גדולה כזאת אם לא בהדרגה אחר הדרגה בהמשך זמן בל יקרם כמתן תורה שהיה נ' יום לצאתם שמיד קלקלו בעגל שארז"ל שאמר משה לפניו ית' אמשול לך משל למה הדבר דומה לחכם שהיה לו בן בחור יפה תואר ומראה וישם אותו בחנות בשם בשוק של זונות שהבחרות עשה את שלו וריח בשמי החנות עשה את שלו והמקום עשה את שלו ויטמא בזמה כן החכם זה הקב"ה והבן בחור אלו ישראל כי נער ישראל וכו' ושוק של זונות זו מצרים ונטמאו שם בגלוליהם ע"כ עשו את העגל כי קני קנין רע זה במצרים לכן יתכן כי זה מאמר הכתוב פה שמה שענין זה היה בשנה השנית לאמר שאי וכו' ולא מקודם שבהמשך זמן ובהדרגה יוכלו לקנות הקדושה כזאת שיהיו הולכים ומפשיטים הטומאה וקונים הקדושה קו לקו ואחר הקדמה זאת פירש הענין ואמר מה שאמרתי בשנה השנית לאמר הוא שאו את ראש להורות כי כוונת החשבון הלא הוא לנשא את ראשם של כל העדה כאחד שכל העדה יזכו למעלה א' שהוא מה שיפרש אח"כ מענין הדגלים כאשר היחל לרמוז מעתה בהזכיר מנין בני גד עם ראובן ושמעון כי שלשתן דגל אחד וכן יהודה ויששכר וזבולון וכן אפרים מנשה ובנימין שהם דגל אחד וכן דן ואשר ונפתלי דגל אחד כי זה יורה על כונת המספר כאשר ידוקדק עוד בכתובים. והנה ידוע מרז"ל כי אין השכינה שורה אלא במשפחות המיוחסות שבישראל שלא היה בהן פיסול וע"כ אמר להורות היותם ראוים להשראת שכינה כי הנה צריך שני דברים (א) אחדות כמלאכי המרכבה (ב) העדר פיסול בזרעם ע"כ על האחדות אמר את ראש כל עדת כי כלם ראש אחד המה כל עדתם והוא מאמר הכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר במתן תורה שע"י אחדות זכו לנבואה כי ע"כ לא אמר ויחנו כמפורש במקומו פן אומרו פה ראש כל עדת והטעם הוא להיותם בני ישראל שהם בני יעקב כי כל יוצאי ירכו נפש אחת יקראו כאו' כל הנפש לבית יעקב ששים ושש כי כלם נפש א' יקראו מה שאין כן בעשו שנ' בו נפשות ביתו והוא כי כל יוצאי ירך ייעקב נפשותם ממקום האחדות מאתו יתברך וגם השנית כי פיסול אין בהם כי אם כלם יתייחסו למשפחותם הם השבטים איש אחר שבטו והטעם כי כלם לבית אבותם נגררים ומתייתסים אחרי אבותם כל איש ואיש מיוחס אחר אביו כי לא היה בו פיסול כי לא נטמאה אשה במצרים כי אחת היתה ופרסמה הכתוב וזהו במספר שמות כל זכר וכו' לומר כי אין הענין שהולך אחר הרוב כי לא זנתה אמם כי אם כל גלגולת מהם בפרטות אין בה פיסול כלל כי אם יתייחסו לבית אבותם וז"א לגלגלותם לא שנמנו גלגלותם ממש שלא ע"י בקע אי כיוצא בו חלילה.

4עוד יתכן רמז כי כל עדת ישראל ראש אחד יקראו כי כלם כאיש אחד יחשבו שאע"פ שנפרדו למשפחותם ושבטיהם עודם מתייחסים לבית אבותם הוא יעקב ולא תאמר שלא יחשב כל איש ואיש בחשיבות אם לא בהצטרף כל העדה כי לא כן הוא כי אם שכל זכר אני מחשיבו בפני עצמו כל אחד וא' לגלגלותם ועל כן נצטוו למנות כל אחד ואחד בפני עצמו: