תורת משה - אלשיך, במדבר יב:ד

1ויאמר ה' פתאום וכו'. הנה הורה לנו ית' נפלאים מעשיו. והוא מאמרם ז"ל במדרש רבה על פסוק נוקם ה' ובעל חימה כי הלא אין היות בעל חימה וכעס שבח. אך פירשו כי הנה דרך אנשים לבלתי משול בחמתם כ"א חמתם תבער ותמשול בם ותכריח לאיש לעשות משא"כ יתחרט. אך הוא ית' לא כן הוא רק ומושל ואדון על החימה לעשות בה כחפצו. וזהו ובעל חימה שהוא בעל ואדון עליה. וע"ד זה יכוון פה והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בזה והוא כי החרון אף שחרה בהם היה מעין נזיפה וזה ויחר אף ה' בם וילך שהלך ונפרד מהם שהוא ענין נזיפה. ונבא אל הענין והוא כי הנה דרך אנשים כי בהכעיס ראובן את שמעון מיד יחרה אפו בשמעו גם כי אפשר שאחרי כן יקל כעסו ממנו. אך אם יאמר איש אעכב כעסי שלא יחרה אפי עליו כלל עד אעמוד ואווכח עמו ואחר כך יחר אפי ואלך מאתו אין לאל ידו כ"א מיד חמתו בוערת בו. אך הוא יתברך שהוא אדון על החימה לא כן הוא רק שמע ולא חרה אפו כלל כ"א נתווכח אתם עד תום דבורו יתברך אליהם ואחרי כן ויחר אף ה' בם וילך. משא"כ אם מיד היה נחרה אפו כי היה נוזף אותם והולך ופירש מהם ואיך יווכח אתם. אך עשה מהחרון אף מה שרצה. עכב ואח"כ קרבו וזה יאמר וישמע ה' שמיעה לבד אך לא חרה אפו עד אחר גמור דברו ועניינו ואח"כ ויחר אף כו' ולא מקודם:

2ונבא אל הענין הכתובים ראוי לשים לב (א) למה זה קרא ה' את משה עמהם אחר שלא היתה רצונו לדבר עם משה. (ב) למה השאיר את משה בפנים והוציא את שניהם אל הפתח. (ג) באומרו שמעו נא דברי המבלי אינן בני שמוע דבריו יתברך יצטרך לאמר להם שמעו נא דברי וגם מלת נא מיותרת כי אינה לשון בקשה. (ד) מה ענין אומרו אם יהיה נביאכם שמלת אם מורה על ספק מה שאינו לפניו יתברך ומהראוי יאמר כשנביאכם ה' וכו'. (ה) דהל"ל נבואתכם ולא נביאים וגם הזכיר שמו יתברך פה יראה לבלי צורך. (ו) אומרו במראה אליו אתודע כי הוא ל' כבד ומשולל הבנה והל"ל אם נביאכם אליו אתודע בחלום אדבר בו. (ז) מה ענין הודעה זו שאמר אליו אתודע. (ח) מה ענין אומרו מה שבכל ביתי ית' נאמן הוא פה כי להגיד כי גדולה נבואתו משלהם הל"ל מיד פה אל פה כו' כי אין כאן סיפור הנאמנות. (ט) אומרו בעבדי במשה והל"ל בעבדי משה. (י) אומרו פה אל פה כי יותר יצדק לומר פה אל אזן כי אין דברי הפה נכנסים אל פה השומע כי אם לאזנו ועל פי דרכנו נשים לב מה שלא אמר פנים בפנים. (יא) אומרו ותמונת ה' יביט כי הלא זאת היתה שאלתו הראני נא את כבודך ולא ניתנה לו:

3אך לבא אל הביאור נשים פנינו אל דבריו יתברך הנראים סותרים מעשיו. כי הוא אמר שלזולת משה בחלום ידבר בו והלא בהקיץ דבר ידבר באהרן ומרים. ועוד למה דברי עמהם פתאום ולא המתין עד הלילה בחלום ידבר בם כגדר נבואתם ויוכיחם. והנה ארז"ל כי רצה הקב"ה להורות להם כי לא ישווה למשה כי משה ידבר בו יתברך בהקיץ ולא ידע עת יחפוץ לדבר בו ולכן צריך יהיה תמיד בטהרה פן ידבר בו הוא יתברך פתאום וע"כ בהיות' בלתי נשמרים מדרך ארץ קראם פתאום שהוצרכו לצווח מים מים למען יכירו כי הדין עם משה שע"כ פירש מאשה להיות נכון לנבואה בכל עת. ובזה יש ג"כ טעם אל מה שלא המתין עד הלילה לדבר בם כי למה שהמה לא ידעו שהיה חפץ לדבר בם לא יכינו עצמם בלילה ההוא. ועוד אני מוסיף על דבריהם כי למה שהתשובה האמיתית לא היה יכול משה לאומרה להיות ענו מכל האדם כמדובר וע"כ לתשובתו יתברך למענו לא צריכה חשש פן על משה יחשבו עד הלילה שלהיותו אשם היה שותק ואתם תלין משוגתם וחפץ ה' להרים מכשול מיד הדרך הצדיקים. ע"כ מה עשה הוא ית'. אמר אם לא אדבר בם עתה אי אפשר מהטעמים הנזכר. ואם אדבר בם הם נעורים עד הלילה ואין מדרגה נבואתם לדבר בם בהקיץ עד יופשטו מהחומר בחזיון לילה להשפיע על רוחם כי השינה א' מששים במיתה. מה שאין כן במשה שחומרו זך. לכן מה עשה קרא לשלשתן יחד למה שבאמצעות משה הנכלל אתם תחול גם שפע נבואה בהקיץ גם בהם וגם זה דוקא בהיות מאמרו יתברך כוללם יחד בתיבה אחת באומרו צאו שלשתכם ולא היו דברי' מיוחדים אל משה ואהרן לבדם:

4וראה עוד שנית כי הנה היה דעתו ית' להוכיח את שניהם על דבר משה. אך לא רצה לביישם שתהיה התוכחה בפני משה עצמו רק ממנו יתברך אליהם ולעומת זה ראה כי איככה יוכלו לסבול נבואה בהקיץ אם יפרדו ממשה. ע"כ מה עשה צוה יבאו אל אהל מועד וישאר משה בפנים ושניהם יצאו אל הפתח למען תקן הכל. כי משה לא ישמע בתוכחתם ולא יבושו המה. ומה שנמצא אהל מועד קולט שלשתם כי כל תוכו אחדות קדושה מועיל לשבאמצעות משה יעזור למו לחול נבואה בהקיץ וגם הצטרפות קדושת אהל מועד כאשר לשבעים איש הזקנים שהוצרכו בואם לאהל מועד וג"כ הצטרפות משה. והנה עדיין לא היה זה מספיק כי הלא שם היה שהאציל הוא יתברך מן הרוח אשר עליו וישם עליהם אך בלעדי זה לא היו מתנבאים בהקיץ גם שהיו עמו יחד. כאשר כתבנו על פסוק וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו כו' ויתנבאו כו' כי מה צורך אומרו וידבר אליו ולמה לא דבר עם כלם יחד אך הוא כי להיות מדרגתו גדולה בבא עמוד הענן דבר אליו בלבד והם לא היו שומעים עד שויאצל וכו' ואז יתנבאו וכו' למען יודע כי על יד האציל מרוחו היה כמפורש למעלה וז"א ז"ל קול לו קול אליו שהיה הקול מגיע למשה וכל ישראל לא היו שומעין אפילו אהרן כי ע"כ יש י"ח מיעוטים כנגד י"ח מקומות שנאמר אל משה ואל אהרן יכול שהיה הקול נמוך ת"ל קול ה' בכח כו' אך הענין הוא כי למה שמדרגת משה עליונה מאד ימנעם הגשם מלקבלה רק משה שהיה חומר זך בלי שמרים ואם כן איפה גם פה לא היה ראוי שגם באמצעות משה יספיקו לשמוע את הקול כאשר מטעם זה דחינו במקומו דעת בעל העיקרים על מעמד הר סיני שהקשה איך יתכן לא היו בישראל בלתי מוכנים לנבואה בהקיץ בס' רבוא מישראל והשיב כי בחול הנבואה על המוכנים תחול גם על הבלתי מוכנים כי הלא יקשה כי הנה בשבעים איש הוצרך להאציל מרוח משה איך לא נבאו יחד ועוד כי הלא נאמר ויקרא אל משה שארז"ל הקול הולך אל משה וישראל והזקנים ואהרן לא היו שומעים ככתוב אצלנו שם בס"ד וא"כ איפה איך היה הדבר. ומה גם בהיו' משה נפרד מהם קצת בתוך האהל. אך זה כיון הוא יתברך באומרו שמעו נא דברי לאמר אל תתמהו לומר כי עד כה בדברי עם משה לא הייתם שומעים למה שהוא בהקיץ ואינו ממדרגתם. כי אין זה רק עתה צורך שעה וזהו שמעו נא עתה דברי. או קרוב לזה כי טרם יוכיחם לאמר כי נבואתם בחלום כאומר בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה. ופן יאמרו הלא בהקיץ תדבר בנו עתה ע"כ פתח דבריו ית' הקדים ואמר שמעו נא דברי כו' עתה לפי צורך השעה ובהצטרפות אהל מועד ומשה אשר בתוכו. ועל פי הדברים האלה יערבו למו דברי רז"ל האומרים כי בדבור א' קרא ה' את שלשתן וכל אחד שמע את שמו ברגע מפיו יתברך מה שאין הפה יכולה לדבר ומי הכריחם לזה. אך הוקשה להם כי גם שנאמר שלפי שעה זכו אל נביאה בהקיץ ומבלי האציל מרוח משה ממש כאשר בשבעים הזקנים הלא תעלה עליהם מדרגה אחת שהיא בלי האציל ולא שיחד ישמעו עמו. ועוד שבזקנים נצטרף קדושת אהל מועד עם חיבור משה אך פה שמעו צאו כו' בטרם יהיו באהל מועד. ועוד שנית כי לא היו טהורים עדיין כי הלא צווחו מים מים וטבלו אחר הקריאה לבא אל אהל מועד. והוא מן הפלא איך בהיותם טמאים וחוץ מהאהל ובלי האציל מרוח משה ושישמעו יחד עם משה שהוא במדרגת נבואתו. הלא כמו זר נחשב כי הלא השבעים איש לא השיגו מדרגת משה אפילו לפי שעה ככתוב במקומו מאמרו וידבר אליו. על כן הטיבו אשר דברו כי לא אמר הוא יתברך רק דבור א' ההכרחי אפילו לא היה קורא רק למשה אלא שכל אחד הבין שמו כי גם שמפיו ית' יצאו כיון שנכללו בדבור אחד עם משה שכל אחד שמע שמו אין העדר השגתם מגדרו מעכב שצירוף הקראם בתיבה אחת הכינם לחול בם כח זה כמוהו בעת.

5או יאמר שמעו נא דברי מה שכתבנו למעלה כי קצף ה' ונזף אותם כמ"ש ז"ל שזהו אומרו ויחר אף ה' בם וילך. אך לא היתה חמתו רק אחר השלימו הדבר עמהם כי היא יתברך אדון ובעל החימה שלא כדרך אנשים כמדובר למעלה. ויתכן זה כיון באומרו שמעו נא דברי כלומר אל יעלה על רוחכם שלא הקפדתי כי עתה שמעו נא דברי כלומר כי אחרי כן לא אשמיעכם את דברי כי אפרוש מכם:

6והנה שני דברים כיון היא ית' אחת התנצלות על משה על מה שהוכיחוהו שפירש מאתו. ב' הוכיח אות' איך ערבו אל לבם להוכיח את משה כי גדול הוא מכל מין האנושי. והנה תת התנצלות על משה עשה ראשונה במה שקרא את שלשתן פתאם ומשה לא הוצרך לצווח מים מים והם צווחו בזה ראו ויבושו כי הדין עם משה להיות מוכן תמיד. ועל הענין השני הוא מה שמתחיל ואומר אם יהיה נביאכם וכו' כגומר מאמרו ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה כאשר יבא ביאורו בס"ד:

7והנה הרב בספר המדע כלל יתרון משה על יתר נבאים בארבעה דברים. (א) שהם מתנבאים בחלום או במראה והוא בהקיץ. (ב) שכולם מזדעזעים והוא כאשר ידבר איש אל רעהו. (ג) שכולם בדרך משל וחידה או ע"י מלאך והוא פנים בפנים כלומר בלי מלאך בלי משל וחידה. (ד) שכולם צריכים הכנה והוא מוכן ועומד ע"כ. והנה הרב בעל העקידה בקש ליישב ארבעתן על מקראות אלו אך לא צדקו יחדיו ע"פ ל' המקרא כלל. ע"כ אומר כי הנה השת לבו אל ד' דברים אלו הלא יראה כי הרביעית אינה יתרון במדרגת הנבואה אשר הוא עניינו יתברך במראה זה רק יתרון בהכנה שהיה זהיר וזריז מקדש עצמו להיות וכן בכל עת וזה כבר הורה להם הוא יתב' בדברו פתאם צאו שלשתכם כמז"ל שצווח אהרן ומרים מים מים למען ידעו כי ע"כ היה משה פירש מן האשה להיותו תמיד מוכן אולי פתאום ידובר בו כמדובר בסמוך. אך עתה רצה הקב"ה לספר להם גדולת משה הוכיחם מדוע לא יראו לדבר בגדול כמוהו כאשר סיים מאמרו באומרו ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי וכו' ונחזור אל הענין כי מהארבעת שמנה אינם אלא ג' נוגעים אל גדולת הנבואה. וגם מהשלשה הנותרת הא' והב' גם המה אינם הוראות גדול מדרגת הנבואה רק הוראות זכות וספיריות חומרו כי ע"כ לא יעצרנו הגשמיית מלהנבא בהקיץ וגם לא יזדעזע בהנבאי אך הג' לבד שלא ינבא במשל וחידה הלא זה הדבר תלוי ברוממות גדר נבואתו הרמה כי לא היו הדברים משתלשלים ומתעבים להראות על יד המשלים המורים על לבושי העניינים עה שלא יבצר שגודל איכות נפשו וטוהר חומרי הזך ונקי הסבו השגת רוממות נבואתו. על כן רז"ל ביופי חכמתם בדבר ה' המה כללו את הכל הלא הוא אומרם כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה ומשה באספקלריא המאירה כי בזה נכלל גודל השגת רוממות נבואתו והן זאת אשר עשה הוא ית' עיקר בשבחו אותו. עוד שנית והוא לדורות כי לא עצרו ממנו השגתו זאת לא גדר נפשו ולא גויתו כי גדול גדר נפשו עד מאד ועם רוחו גויתו גם הוא זך ונקי יבהיר כי על כן בהקיץ ישיג השגתו הרמתה ולא יעצרנו הגשם אפילו להרגיש צד זעזוע כלל שהן השתים הראשונות. ונבא אל ביאור הכתוב אם יהיה נביאכם וכו' כי אומר נביאכם הוא הדובר בכם כד"א יהיה נביאך מל' ניב שפתי. והוא כי אמר הוא יתברך אם יהיה נביאכם וכו' לומר הנה חשבתם למשפט כי אין הדרגות חלוקי הנביאה תלוים רק אם הנבואה על יד מלאך או ע"י הקב"ה וע"כ אמרתם שגם בכם דבר ה' כאשר במשה. אך לא כן הדבר כי גם בין אשר ידבר בם ה' ימצא בניהם חילפים ומדרגות זו למעלה מזו הרבה וזהו אם יהיה נביאכם כלומר אם יהיה נביאכם שלא אכחישכם לומר שנביאכם על יד שליח. רק לו הונח. יהיה ה' הדובר בכם כדבריכם לא תשתוו במדרגה. ולא שוקל ההפרש כי אם במראה אליו אתודע כו' והוא בשום לב אל הפרש תיבה אחת האמורה זה פעמים בפסוקים אלו ובאחד בלשון נקבה במראה בקמ"ץ האל"ף ובפסוק השני מראה בסגו"ל אך יהיה כי הנה ידענו מז"ל כי כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה ומשה באספקלריא המאירה והענין כי שאינה מאירה היא שכינה. ומאירה היא בשם הגדול והוא לדעת רז"ל מאמרו יתברך אל משה ושמי ה' לא נודעתי להם והנה יקשה על זה כי הלא גם באבות נזכר השם הגדול בנביאותם אך יהיה הענין כי הלא גם משה דרך השכינה היתה באה לו הנבואה כי היא הפה אלא שהיתה משמשת למעבר אל שפע השם העליון מבלי יתעבה שמה אך שאר נביאים גם שהשכינה תקבל מלמעלה להשפיע לא יקבלו כאיכותו למעלה כי אם בעביות והלבשה מעין איכות שכינה וזה יאמר לא נודעתי להם כי בקבלם על יד שכינה שפע השם הגדול בנבואתם לא נודע וניכר להם שם בחינת איכות השם ההוא רק שפע מעיבה בשם אדנות שבשכינה. מה שאין כן במשה כי על יד מעבר היה נודע וניכר אור עליון שלשם הגדול. וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם. וזה נבא אל הענין אמר אם אניח כאשר אמרתם כי יהיה נביאכם ה' הלא הוא במראה לשון נקבה היא שכינה ולא שתשמש למעב' בלבד. כי האם אליו אתודע אני בתמיה. כלומר האם אתודע בשמי הגדול הזה שיוכל כי איכות שם הגדול בלי עביות בא ועבר דרך שם והוא ענין לא נודעתי להם. והראיה כי לא אתודע לזולת משה. כי הלא זולתו בחלום אדבר בו. ומאין לאין מדרגה חלום אצל נבואה אספקלריא המאירה כנודע מספר הזוהר שהוא כמתהומא דארעא עד רום רקיע:

8או יאמר ראו נא שנית גדולת משה מצד גדר איכות נפשו וטוהר גופו. כי כל נביא זולתי עם שהשגתו באספקלריא שאינה מאירה עם כל זה לא ישיגו בהקיץ כ"א בחלם אדבר בו. והוא על קוטן גדרה בערך משה. והוא למה שהחומר יעכב מהשראת נבואה עד ישן ותפריש הנפש בצד מה ובה תחול הנבואה. כאשר יחלום החולם מאשר מראין לנפש המסתלקת ממנו. משא"כ במשה שלא יעצרנו הגשם. כי זך וישר הוא וזהו לא כן עבדי משה כי היותו מתנבא באספקלריא המאירה ישיגנה בהקיץ על גודל איכות רוחו וגויתו. ושמא תאמרו א"כ איפה מה היא שלא גלה והודיע מהשגתו הגדולה הזאת. כי אדרבא היה אומר לא יאמינו בי כי יאמרו לא נראה אליך ה' שהוא שלא יאמינו שנראה לי ה' הגדול. כי יאמרו לא נראה אליך ה' שאינך גדול מהאבות כאשר ביארנו שם. וכמה נביאים התפארו ואראה את ה' כו'. ומשה אשר השיג מה שלא ראה ילוד אשה מה זה היה שלא הזכיר דבר שיורה כי אין כמוה יתר נביאים. לז"א זה הוא שבחו שבכל ביתי נאמן הוא בלתי מגלה מה שגליתי לו. וכאשר הפליגו רז"ל בזה כי לא היה דבר שלא ראה למעלה והיה יכול לברא עולמות. וע"פ דרכו רמז להם שלא יתמהו שקראו עבדי עם שגם הם עבדיו המה. אך יחדתי לו תואר זה על היותו עבד נאמן בית. כי בכל ביתי נאמן הוא. ובא ית' ומפרש מה שאמרתי שלא כן הוא במדרגתו. הלא הוא כי פה אל פה אדבר בו. והוא כאשר ידענו מספר הזוהר כי שכינה נקראת פה וגם מרז"ל באומר לבא לפומא לא גלי כו'. והיא אספקלריא שאינה מאירה. ואמר גם שלא יבצר שפם היה שכינה וגם על ידה תבא אל משה. עכ"ז שפה אל פה היא נבואתו. לא יבצר שאדבר בו אני ולא הפה לבדה. כי אני השם הגדול אדבר בו שאתודע אליו כי אני ה' הדובר ולא השכינה. רק היא מעבר. וז"א אדבר ומראה לשון זכר ולא במראה אשר לזולתו כי משה מכיר במראה שפע השם הגדול ולא כזולתו שהיא במראה לשון נקבה והראיה כי לא ינבא בחידות כי זה ראיה אל היות המדרגה עליונה. משא"כ לאשר מדרגת נבואתה שפלה. כי כאשר השפע מתעבה בשכינה כן ישתנה הסגנון ויבא בעביות וחידה מסותרת גילוי הענין. כי להיותו מתנבא במאירה תבא שלא בחידות. והנה זה היא להורות מדרגת נבואתו הפך אשר חשבתם כי הלא גם בכם דבר ה' וכשוי' היית' בעיניו. ועל ענין החשדה שהיה מבטל מצות פריה ורביה זה לא יתכן. כי הלא אם כן היה ממעט את הדמות כמאמר בן עזאי. משא"כ משה כי הלא ותמונת ה' שהיא ענין וראית את אחורי יביט כי תמונת הוא הדמות. ואיך יתכן יזכה להביט תמונת ה' מי שח"ו ממעט אותה. וא"כ איפה מדוע לא יראתם לדבר בעבדי כלומר גם שלא ללשון הרע או לבייש חלילה כוונתם. כי אם אדרבא לשים שלום בין איש לאשתו. עם כל זה היה לכם ליירא מלדבר. לאחד משתי בחינותי. א' על שהוא עבדי בכל ביתי נאמן הוא. שנית במה שהוא קדוש וגדול בנבואה וז"א במשה: ועל פי דרכנו למדנו ענותנות דרך ארץ ממנו ית'. והוא כי כאשר בהשוותם הדרגת משה למדרגתם לא דברו למשה לנוכח. רק כמדברים שלא לנוכח כאומרם הרק אך בך דבר ה'. שהוא דרך ענוה. כך כשבא הוא יתברך לאמר להם הפרש נבואתם לנבואתו לא אמר לנוכח במראה אליכ' אתודע בחלום אדבר בכם כי הוא סיפר ענין גרעון נביאתם. כי אם שלא לנוכח כמדובר על זולתם כיוצא בהם. אך בשבחו את משה פירש ואמר אדבר בו. וגם זה כוון באומרו במשה ולא אמר בעבדי משה לומר גם שדברתם דרך כבוד שלא לנוכח לא יבצר כי במשה דברתם:

9עוד יתכן. בשום לב אל אומרו פה אל פה כי הלא הפה אל אזן הוא עם היות שפירשנו בספר שושנת העמקים דרך נכון צודק אל הדרך הקוד' על פסוק ישקני כו'. אפשר דרך שני מתקרב אל הפשט יותר. והוא כי אמר הוא ית' אם יהיה נביאכם ה' כבקודם. הלא הוא כי במראה המתראית לנביא אליו אתודע שיכיר כי מאתי היא. וגם בחלום אדבר בו. אך לא כן עבדי משה והטעם כי זך היא מכל האדם עד גדר שעודנו בחיי' לא היה דבר אשר לא הראיתיו באוצרותי כמ"ש ז"ל עד גדר שא' היה חפץ לברא עולמות היה בורא אם לא כי נאמן הוא. ועל כן היותו זך החומר לא יעצרנו הגשם מהשגה יתירה על כל נביא. ואם זה לא ראיתם הלא אביא לכה מאשר ראיתם שאינו כיתר נביאים. כי הלא פה אל פה אדבר בו והוא באמור ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה הוא הוא בשמנה דברות אחרנוות המדבר. והאלהים יעננו. כי היה הדבור יצא מפיו ית' ובא לפיו של משה. ומשה מרים הקול וה' מסייעו. וכמ"ש ז"ל מלמד שהיה קול ה' מיטטרון למשה. וכן אמרו כמו סניף המסייע את השליח צבור. והנה כל ישראל הכירו זה. שאם לא כן איך היו שומעי' י"ב מיל קולו של בשר ודם. והיאך היו נרתעים לאחוריה' בכל דבור גם באחרונות אם היה קול של בשר ודם. וז"א הנה פה אל פה שהיה פיו יתברך מתחבר אל פיו של משה כביכול. נמצא שאני הייתי המדבר באמצעותו וז"א בו ולא אליו. כי היה יתברך המדבר לישראל בו במשה שהיה פיו של משה כלי שבו הקב"ה מדבר עם ישראל. כי פה של הקב"ה אל משה היה הקול בא ומתחבר עם קול משה ומדבר השמנה דברות. ולא שהיה הקול מלובש רק ומראה שהיה כל אחד רואה את הקולות רוחניים בתכלית ולא היה הדיבר בחידות מלובש הבא אל פה משה ועוד כי לא היה ככם שלא יכולתם להביט אל האלהים בהראותו בסיני שנאמר אתה הראת וכו' כי יצאה נשמתכם ולא יכולתם לסבול. כנודע כי לא נשאר רק משה לבדו שיכול להביט וזהו ותמונת ה' יביט ומדוע לא יראתם כו' כדלעיל כו':