תורת משה - אלשיך, במדבר יג:יז

1וישלח אותם משה לתור וכו'. הנה מתחלה אמרו אליו שלא היו חפצים לתור רק לראות את הדרך ילכו בה ואת הערים וכו' אך הוא ית' גלה למשה כי לתור בלבבם כאשר כתבנו על אומרו ויתרו את ארץ כנען. על כן מה עשה משה שלחם לתור וזהו וישלח אותם משה לתור וכו' לומר הנה ידעתי כי לתור היא כונתכם לבל תענשו על מה שרימיתם וגם שתדעו כי נודעה כונתכם הנני משלח אתכם לתור את ארץ כנען. ולראות אם יענו ויאמרו חלילה לנו מלתור רק לראות את הדרך אשר נעלה בה אך שמעו והודו. ועכ"ז ויאמר אליהם אם כונתכם לראות בין אם יש פחד מהאויבים בין אם שמנה היא אם רזה אינכם צריכין לסבב את כל הארץ רק עלו זה בנגב ששם עמלק וענקים ומזה תראו כי נפלה חתת ה' עליהם כי אין דובר לכם דבר ועל טוב הארץ ושמנה ועליתם את ההר לא אמר אל ההר רק את ההר לומר כי תתנו עלוי אל ההר כי תאמרו הלא מעולה מאד ההר הזה כי אין דרך הר להיות דשן ושמן כבקעה וממנו תקחו ראיה אל כל השאר. ואם לא יספיק לכם וראיתם את הארץ וכו' והוא כי הנה כונת מרע"ה בזה להרים מכשול מדרך עם ה' בל יתחמץ לבבם בראותם עם רב ועצום וערים בצורות. ע"כ הקדים להם באומרו שישימו לב אל טוב הארץ ואמר באופן שיבינו מדבריו כי היותם רבים וגבורים שהיא וראיתם הא' אדרבא הוא סימן יפה כי הוא ראיה אל טוב הארץ. ולבל יאמרו כי סוף סוף יראו מגבורתם יוסף על חוזק עריהם ע"כ אמר שאדרבא זו סותרת זו כי היותם בערים בצורות ראיה איך נפל פחד היהודים עליהם. וביאור הענין. הנה תחלה הראוי לשים לב הוא באויר ומזג הארץ דרך כלל טרם יתנו לב השמנה היא אם רזה. וז"ה החילו וראיתם את הארץ מה היא שהוא מציאות טבעה ומזג אוירה. ומפני כי זה לא יוכר להולכים בה דרך העברה לז"א ואת העם היושב עליה שאם הם חזקים וכן רבים הוא סימן טוב מזג הארץ המגדלת אותם וזהו שלא אמר ומה העם וכו' כי ענין העם נמשך אל הקודם וראיה אליו. וע"כ הפסיק בענין הארץ ודבר בעם. ולהיות שלפעים יקרה תהיה הארץ מזווגת אויר וטובה בהרים וגבעותיה יתר מבמקום היישוב ואין דרך ישראל לעשות דירתה רק במקום היישוב לבד לז"א ומה הארץ אשר היא יושב וכו' ולהיות שכל זה יורה ברבוי וחוזק העם כאשר כתבנו היה אפשר כי מזה תמשך להם אימתה ופחד שאומרם מי יתיצב לפניהם. ולז"א ומה הערי' וכו' כלו' ראו נא איך נפל חתת ה' עליהם שאין בוטחים בעצמם לשכון בפרזות ובתי החצרים רק בערים בצורות אשר להם חימה סביב. ולא היתה אימתה עליהם כ"א מישראל העתידים לבא עליהם כמו שאמר הכתוב נמוגו כל יושבי הארץ מאז נקרע הים לישראל וכאשר העידה רחב למרגלים ונשמע וימס לבבנו וכו'. ואחר שדבר במזג הארץ ואוירה דבר על שמנינות פריה וטובה ואמר השמנה הוא וכו'. וכמ"ש ז"ל בשמות רבה כי בצאת ישראל ממצרים עקרו הכנעניים כל עץ מאכל שבא"י בל יהנו ישראל מהם ע"כ עיכב הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה עד ישובו האילנות לראשיתם שחזרו ונטעו וגדלו. והנה ענין שלוח המרגלים היה בשנה השנית לצאת מארץ מצרים אפשר לפי זה כיון מרע"ה בזה להורות להם מורך לבב הגוים ההם. ואמר ומה הארץ השמנה היא שודאי תראו כי שמנה היא ואעפ"כ תשימו לב היש בה עץ אם אין כלומר שתראו כי אין בו רק קטנות מחדש. ואין זה כי אם חתת אלהים שנפלה עליהם ועקרו אותם. ואעפ"כ צריכין אתם חיזוק לקחת מפרי הארץ לרוב שומנה אף כי מה שחזרו לנטוע אין בו כח גמור כי אין שם עץ זולתי נטעים קטנים. וזהו והתחזקתם ולקחתם כו' אף בהיות הימים ימי ביכורי ענבים שאין האשכולות כ"כ כבדי' כמו אחר זמן הבכור כנודע מטבען: