תורת משה - אלשיך, במדבר יג:כב
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Numbers 13:22
Open in the reader →1ויעלו בנגב וכו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו ויעלו לשון רבים ויבא לשון יחיד. (ב) אומרו ושם אחימן כו' מה צורך להזכירם. (ג) אומרו וחברון ז' שנים נבנתה וכו' מה יתן ומה יוסיף הודיע זה. (ד) איך מתקשר אל האמור. (ה) מה צורך להודיע שכרתו זמורה והיה די הודיע כריתת האשכל ואם היא שכרתו הזמורה באשכול תלוי בה היה לו לומר באשכול ענבים א' עם שגם באומרו כך היה צריך טעם מה לנו אם היה האשכול נפרד או מחובר בה. (ו) אומרו בשנים אם חוזר אל הנושאים היה לו לומר שנים. ואם חוזר אל המוטות סותר אומרו וישאוהו במוט שהוא אחד. (ז) מה צורך למקום ההוא קרא כו'.
2והנה אין ספק שמחמת הקושי הראשון שהוא מאומרו ויבא ולא אמר ויבאו ארז"ל שכלב לבדו נכנס שם להשתטח על קברי האבות שיבקשו עליו רחמים בל יכשל בעצת המרגלים. ואפשר לא פירש הכתוב מי היה לרמוז שהלך כמתגנב מהם בל ירגישו שאל"כ לא יאמינו לו ולא יחשבו שהיה בעצתם כדי להשתיקם כענין ויהס כלב. ובזה אפשר שלהורות גודל חשקו להנצל מהחטא אמר ושם אחימן כו' לומר שלא שת לבו אל הענקים הגדולים ההם עם היותם מטילים אימה גדולה על כל הבריות כמו שאמרו ז"ל לא שת פחדם נגדו לימנע מהכנס לבדו שמה. מאשר חשקה נפשו לבקש על נפשו ע"י האבות להנצל מהחטא. ואין לומר כי לא היה פחד שלא יחשיבוהו למרגל על בואו אל חברון שהיא היתה פסולת א"י כנודע שכולה טרשים והוקצה לבית הקברות ועל זה בטח בלכתו שם ולא פחדתו עליהם. כי הרי ז' שנים נבנתה כו' שהיתה מבונה ביופי שבע פעמים יותר מצוען מצרים שהוא טיב ארץ מצרים אשר היא כגן ה'. באופן שגם חברון ארץ חמדה היתה וראויה לחשוב שחמדוה ובא לרגל אותה ויסתכן. ולא שת לבו לזאת. ובזאת יתקשר הכתוב שיראה בלתי מקושר בעצמו ואומר דברים לבלתי צורך: