תורת משה - אלשיך, במדבר יג:לב

1ויוציאו דבת הארץ וכו' הנה כתבנו כי חילקו מאמרם חלק אל משה לאמר וחלק אל ישראל. והנה כהתימו יתברך לומר מה שייחדו למשה אשר היה בהסתר התחיל עתה לומר מה שייחדו לישראל לאמר וזהו ויוציאו דבת הארץ וכו' אל בני ישראל לאמר כלומר כי במה שהיה אל משה לאמר לא העיזו פנים לכך אך הוציאו וכו' במה שהיה אל בני ישראל לאמר כי לא בושו מהם:

2עוד יכוין באומרו לאמר בשום לב אל ייתור אמרו אשר תרו אותה לומר כי מאז תרו אותה היה כדי שאל בנ"י לאמר הדבה הזאת הארץ וכו'. ותחלת מאמרם לעם היתה הארץ אשר עברנו בה לתור אותה וכו'. והנה המה ראו שהיו יכולים להכזיבה ולומר כי דרך המקו' שאוירו או מימיו גורמים חלאים ומות שהעיקר הוא בגרים. אך לא בתושבים כי כבר הורגלו שמה ונעשה טבעם אחר טבע המקום ואם כן איפה אמרו בלבם הלא יאמרו לנו אם היתה אוכלת הלא אתכם הבאים מחדש היה להם לכלות שלא הורגלתה באוירה ומימיה ולא באזרחי הארץ. לז"א הנה זאת טבעה הפך העולם וז"א היא כלומר עם שאין כן דרך ארץ אחרת זאת אוכלת יושביה הוא כלומר היא בייחוד הפך זולתה. ואפשר כי לקרב הדבר אל הטבע מעט אמרו אשר עברנו בה לתור אותה שהוא מיותר. אך הוא לומר מה שדרך הארץ שאוירה מזיק לשלוט יותר בגרים מבתושבים הוא בהתעכב ימים או עשור לגור במקומות א' כי קו לקו הולך ומתפעל משינוי האויר או ממימיה. אך אנו לא היינו מתעכבים בשום מקום שנהיה הולכים ומתפעלים משינוי האויר כי אם עברנו בה דרך העברה בלבד וגם לתור אותה שהוא כדרך האתרים ללכת בנחיצות רב ובכל שעה היינו משנים מקום ולא היה שהות למשול בנו שום אויר להרע כי היה השינוי מתמיד. ומה גם כי רוב הזמן היה בלכתם שלא במקום ישוב כנודע כי אויר היישוב הוא המזיק לבא מהחוץ. וזה מספיק לשלא תקשו איך לא אכלתנו אנחנו הגרים בה ועדיין כמו זר נחשב להיות אוכלת יושביה עם שהורגלו בה לז"א היא לומר כי היא לבדה בעלת טבע זה ומה גם בהיות כי כל אשר ראינו בתוכה אנשי מדות גדולים וחזקים ואיך נמלט אנחנו הרכים וקטנים וחלושי המזג מהם ושמא תאמרו הלא אמרתם שאת ילידי הענק ראיתם שם והלא המה מקודם המבול ואם היה ארץ אוכלת יושביה עם היות אנשי מדות איך נשארו אלו שלא אכלם הארץ וא"כ שקר עניתם. לז"א ושם ראינו את הנפילים בני ענק אשר אמרנו ילידי הענק ראינו שם שהם חיים כמה שנים אין מהם ראיה להכזיבני. כי הלא המה מן הנפילים ולת אינון בני נש בעצם כי מן המלאכים המה כמ"ש ז"ל פרשת נח ומזוג' חזק מכל בני אדם וז"א מן הנפילים אחר שתוארש זה כבר נאמר והראיה אל ההפרש כי הנה ונהי בעינינו וכו' ואמרו רז"ל שאמרו קמצים אית בכרמא שהם נמלים והכתוב אומר חגבי' ויהיה כי להיות ארכם רב ומעיניהם עד למטה שיעור רב כאשר גבוה הרבה המה יביטו בנו כפי ההרחק יקטן שעורנו בעיניהם והנה ידוע כי יותר יקטן שעורנו בעיניהם בהביטם בנו מאשר ייקטן שעורנו בעינינו כאשר נשער בדעתנו כמה יהיה שעורנו בעיניהם כי למה שאנו כשנראה את עצמנו גדולים לא נשער הקוטן כל כך קטן כאשר ישערנו המה שאין רואים אותנו רק קטנים באופן שכשנהיה בעינינו כחגבים בערכם נהיה בעיניהם כנמלים. וז"א וכן היינו כלומר וכן כהדרגת השערה זו היינו בעיניהם:

3או יאמר כמ"ש ז"ל כי הקב"ה עשה לטובה ששלח מגפה בהם כדי שלא יתנו לבם על המרגלים. ובזה אפשר אומרו ארץ אוכלת יושביה היא וכו' ושמא תאמרו כי אולי ה' עשה למעטם או לבל ישימו לב אלינו ויהרגונו זה א"א כי הלא אם למעטם הנה כל העם הם אנשי מדות וגם עם מעט יהיו הם גבורים. ואם לבל ישימו לב אלינו הנה שם במקום אשר היתה אוכלת העם יושביה ראינו את הנפילים וכו' ונהי בעינינו כחגבים ואיך יתכן אנשים כאלה יחושו עלינו שיצטרך הוא ית' לבלבל דעתם לבל יחושו עלינו. או כוונו פן תאמרו אם לא שנפלה אימתכם עליהם מאת ה' למה לא המיתו אתכם לז"א ונהי בעינינו כחגבים שרוח ישאם וכן היינו בעיניהם כי להבל דמינו לפניהם: