תורת משה - אלשיך, במדבר יד:ב

1וילונו כו'. ראוי להעיר (א) כי הל"ל לו מתנו סתם ולא יפרט ארץ מצרים לבד ואת המדבר או לערבינהו לו מתנו בארץ מצרים או במדבר ולא לומר לו מתנו פעם שנית. (ב) אומרו ולמה ה' מביא אותנו וכו' אם דעתם שהוא יתברך מביא אותם למה יתלונו על משה ואהרן. (ג) היתכן עלה בדעתם שהקב"ה מביא אותם לנפול בחרב ושהטך והנשים יהיו לבז. (ד) אומרו נשינו ולא אמר ונשינו. (ה) אומרו הלא טוב לנו שוב מצרימה מה עלה בדעתם אם בעשותם רצון קונם לבא לארץ כאומרו מביא אותנו היו יראים ומה יעשו אם ישיבו מצרימה שהוא להכעיסו ואיכה יאמרו הלא טוב לנו שוב כו' (ו) אומרו נתנה ראש כו' מה צורך הראש לשוב מצרימה. (ז) מה היתה כונת משה ואהרן שנפלו על פניהם וגם לבלתי השיב להם דבר כיהושע וכלב. (ח) אומרו מן התרים את הארץ שהוא מיותר וידוע. (ט) למה קרעו בגדיהם מה ייחס אל קריעת בגדים בזה. (י) אומרו ויאמרו כו' מה ענין אומרו לאמר כי לאמר לזולת. (יא) מה השיבו יהושע וכלב על אומרם ארץ אוכלת כו' כי היו רואים מגפה בעם ובמה סלקו דבתם זו. (יב) אומרו אשר עברנו בה לתור אותה שהוא מיותר. (יג) אומרו טובה הארץ הלא גם המה הודו זה באומרם וגם זבת חלב ודבש כו'. (יד) אומרו אם חפץ בנו ה' כו' הלא כל זה היו מכחשים המרגלים. (טו) אומרו זבת חלב ודבש מה טענה היא זו להכחיש עניינם ומה גם כי זה תחלת מאמרם. (טז) אומרו בה' כו' מה מיעוט אומרו אך בה' וגם אומרו ואתם הוא מיותר. (יז) אומרו כי לחמנוי הם איך הם לחמם ומה הוא הצלם שאמר סר צלם מעליהם כו'. (יח) אומרו וה' אתנו כי הלא זה היו מכחישים האחרים:

2אמנם הנה אמרו ישראל הלא שתים רעות אמרו המרגלים א'. כי הארץ אוכלת יושביה היא. ב'. על העם כי עז וחזק הוא אנשי מדות ונפילים אשר מי יעמוד לפניהם. והנה לא יבצר או כל דבריהם אמת או לפחות הדבר השני כי מוחש הוא גבורת אנשים כמאמר מרע"ה עם גדול ורב ורם בני כו' מי יעמוד לפני בני ענק. והנה לעומת זה נראים כחולקים על ה' המעלה אותם לארץ ע"כ הראו בלשונם כי כל תלונתם על משה ועל אהרן ולא על ה'. וזהו אומרו וילונו על משה וכו' ויאמרו עליהם והוא כאשר נבאר במאמרם. ואמרו אם גם אמנם ארץ אוכלת יושביה היא הוא אמת לא נאמר כי שדי יעות משפט חלילה כ"א שאבל אשמים אנחנו כי חטאנו לה'. וזה כי אפשר החטא הוא מהיותנו במצרים עובדי ע"ג או על אשר חטאנו במדבר בענין העגל או מתאוננים או מתאוים וכיוצא וע"כ מביא אותנו ה' שתאכלנו א"י. ואם כך הוא לו מתנו בארץ מצרים כאשר מתו המתים בחשך מצרים שלא נותרנו אלא אחד מחמשה או מחמשים או מחמש מאות או מה' אלפים או לפי אגדת חלק שלא נשארו כי אם שנים הס' רבוא מעין אשר נכנסו יהושע וכלב מס' רבוא. וזה הוא אם אשמתנו היא ע"ג מצרים. ואם היא על אשר חטאנו לה' במדבר או במדבר הזה לו מתנו ככל אשר מתו במדבר. וחזר ואמר לו מתנו שלא נחמוד מות כאשר אכל האש בתבערה אותם שהרגו בני לוי בחרב או אותם שנבדקו כסוטות ונבקעו כי מיתה משונה היתה אך לו מתנו כמתים בעגל שנגפם ה' או כמות העם המתאוים וז"א לו מתנו:

3והנה זה הוא אם אומרם ארץ אוכלת יושביה הוא אמת. ואם שקר הוא לפחות עזות וגבורת העם היושב בה אמת היא ולא נירא מהארץ הלא נירא מהעם. ואם עונינו ענו בנו וחייבים אנו לו יתברך למה ה' מביא אותנו כו' לנפול בחרב באופן שלא מן השם הוא זה. נמצא שאין התלונה על ה' כי הלא חטאנו לו. כ"א על משה ואהרן שלא בקשו מהשם על הדבר וז"א ולמה שהוא ענין זולת הקודם.

4או שעור הענין קרוב לזה. והוא כי כל מוראם לא היה רק על ע"ג שעבדו במצרים. ואמרו אם חיובינו הוא על זה לו מתנו כמתים בימי החשך ואם היא כי האלהים עשה להשלים שבועת האבות להוציאנו משם כאומרו ואחרי כן יצאו כו' א"כ או במדבר הזה אחר צאתנו לו מתנו כלו' אך מיתת עצמנו כבקודם. ואם הוא שרצה הקב"ה לקיים בנו שבוע' הבי' אותנו אל הארץ ואח"כ יפילנו שמה על כי חטאנו לו א"כ ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ לנפול בחרב כי אין זו הבאה. ועוד כי הלא נשינו אשר לא חטאו במצרים כי צדקניות היו וגם טפינו שהיו צדיקים גמורים אשר גדלו במחילות עפר יונקים דבש מסלע אשר הכירו את ה' צח ואדום ואמרו על הים זה אלי ואנוהו ועתה איך יהיו לבז. והן אמת כי רעתנו גדלה מייעת טף ונשים כי כל רעתם אינה כ"א עבדות שיהיו לבז משא"כ אנחנו שנפול בחרב וז"א נשינו וטפנו יהיו לבז כו' כלומר נשים וטף כך הוא להם שוב מצרים כהיותם לבז בארץ כנען כי הכל עבדים. אך לנו האנשים טוב הוא לנו שוב מצרימה שנהיה עבדים מלעלות לארץ לנפול בחרב וז"א טוב לנו שוב מצרימה.

5או יאמר ואם אולי היא חלוקה אחרת כי לא שלם זמן ד' מאות שנה של שעבוד והוציאנו ה' על אשר הכבידו מצרים את עולם עלינו וחפץ ה' לשעבדנו ביד האמוריים עד תום הזמן. וא"כ היא זו קשה לנו כי הלא אחר שנשינו וטפנו יהיו לבז מה שאין כן במצרים. הלא טוב לנו שוב מצרימה. עד בא דור שנשלימם הד' מאות שנה בזמנם. ולמה יהיה זה תחת גלות אמורים אם לענין הטף ונשים היא קשה ממנו.

6והנה בדבר הזה האחרון דבקו השומעים ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש. לומר הנה כל זמן שהראשים שלכם הם משה ואהרן לא תוכלו לשוב מצרימה. וזה לב' סבות. א' כי אם אנחנו הממנים היינו אותם ראשים עלינו היו חוששים פן נעבירם מהגדולה ולא היו עוברין רצוננו כדרך כל ראש המתמנה על הצבור שנושא פנים לאשר מנה אתו. כי הפה שאסר עצמו תחתיו הוא הפה שיתיר להעביר. ב'. כי הם שני ראשים מתייעצים זה עם זה ומה גם היותם אחים בלב אחד ואיש אל אחיו יאמר חזק. אך אם לא היה כי אם ראש אחד בעוברו רצוננו יחת ויירא ולא ימיש מעשות חפצנו לדבר דבר. אך עשו זאת איפה נתנה ראש שאנו ניתן ונמנה ראש שהוא הדבר הראשון. וגם שיהיה ראש כלומר א' ולא שני ראשים. וגם לא יהיה מי שקבלנו טובה ממנה ששררתו היא לו בשכר הטובה ההיא. רק נמנה מי שלא היטיב לנו שתהיה שררתו מאתנו כמתנה לו ממנו וזהו נתנה ראש ובזה נשובה מצרימה כי לא ימרה את פינו כמדובר. ובכלל כונתם באומרו נתנה ראש יהיה לסתום פי משה ואהרן מלהשיב פן יאמרו הלא על שמבקשים לסלק אתכם מן הרבנות אתם מחזיקים לבלתי נשוב מצרימה על יד ראש אחר. וע"כ לא ענו דבר כי אם ויפל משה וכו' לפני כל עדת כו' כמתנפלים לפניהם. וגם יראו פן שלחו יד בהם אם ישיבו דבר ולא תהיה להם תקומה ומה גם בהיות כהן ונביא כמ"ש ז"ל על ויבן מזבח וכו'. אך ויהושע בן נון וכו' להיותם מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו וכו' לאמר הנה משה אם ידבר טובה אל הארץ יאמרו הנה תעיד במה שלא ראית אך תעשה לקיים מה שהבאתנו עד כה ולבלתי יעבירום מהיות ראשים. אך הם להיות מהתרים את הארץ להם ראוי לאמר כי לא יאמרו רק שאשר ראו יגידו:

7עוד יתכן כי הנה היו ב' חלוקות א' העשרה מרגלים. ב' יתר העם. אמר כי ויהושע בן נון וכלב בן וכו' לא רצו לדבר עם העשרה התרים את הארץ כי כ"כ היו רשעים בעיניהם שעל רוע מאמרם קרעו בגדיהם. וזהו אומרו ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ שהוא מחמת התרים את הארץ מאשר שמעו מפיהם קרעו בגדיהם. כי היו בעיניהם על דבריהם כמברך את ה' שכל השומעים קורעים כי גם אלה נגד ה' דברו וכמ"ש ז"ל שאמרו אפילו ב"ה לא יוכל לפנות את כליו חלילה. ע"כ לא דברו אתם כי אבודים המה. אך ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר כלומר אל כל כללות עדת ישראל נאות לאמר ולדבר ולא לתרים את הארץ:

8או יהיה אומרו לאמר נמשך אל מה שאחריו. והוא הלא אמרו אלה הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת וכו'. כי מאשר עברו בה לתור אותה מאותה העברה בלבד מבלי קבוע שם זמן רק דרך העברה בלבד הוציאו נפקותא כי ארץ אוכלת וכו'. אך אנו אומרים כי אדרבה מה שראוי לאמר הוא כי מאשר עברנו בה לתור אותה. הנפקותא היא כי טובה הארץ מאד מאד. א' כי הנה באיזה ראוי לפעול מות או חלי הארץ האוכלת יושביה היא. בתושבים או בגרים שלא נסו באוירה ומימיה. ועוד מי יתפעל יותר מתחלואי ארץ שמזגה בלתי טוב. האיש הבטוח ושמן ודשן. או אשר עליו אימים שאימות מות נפלו עליו כענין ההולכים לרגל ארץ כי לבם בל עמם כי כפשע בינם ובין המות ומחרדת לבו יתר ממקימו והוא נכנע יותר מאיש חולה. וקרוב להתפעל יותר מקושי אויר למות מהבטוח שמן ודשן במשכנות מבטחי'. וזה מאמרם הארץ אשר עברנו בה שהוא העברה וגירות עצום שהיה ראוי נתפעל מרוע אויר מהתושבים וגם הוא לתור אותה שהתייחס תמהון לבבם גורם קירוב חולי ומיתה מלבד מרוצתם בקלות בשרב ושמש בקיץ מ' יום רצופים. ועם כל זה לא הוזקנו. הנה יראה כי טובה הארץ מאד מאד. כי שני עניינים לא הספיקו להחליא אותנו. וזהו כפל אומרו מאד שהיא כפל טובה על כל מזוג מושב ארץ טובה. הנה כי שיקרו בדבת הארץ ועל דבר העם שאמרתם ולמה ה' מביא אותנו וכו' שכונתם שאפשר כונתו יתב' לקיים השבועה להביאכם שמה ואח"כ ימוגג אתכם ביד עונכם לנפול בחרב. זה לא יעלה על לב. כי הנה אם חפץ בנו ה' להביא אותנו כדבריכם לקיים שבועתו אין השבועה מתקיימת בהבאה בלבד. כי אם גם ונתנה לנו כי לשון נתינה היתה. ואם כן אדרבה הם יפלו בחרבנו כי לא יותן לנו הארץ אם לא במיתתם כי לא יחיה כל נשמה. ועוד שנית כי הלא ארץ אשר היא זבת וכו' והוא כי כאשר נשבע לתתה אמר שהיא זבת וכו'. ולמה יאמר כן אם לא שהכונה היא להאכילנו מאשר הוא זבת וכו'. נמצא שלא תתקיים השבועה עד נאכל מפריה וטובה אחר שתנתן לנו. ואם כן אשר אמרתם שמביאנו לקיים השבועה ומפילנו מיד בחרב אין לו שחר:

9אך בה' אל תמרדו וכו'. הנה עד כה מרדתם על משה ואהרן שהוא כמורד בשכינה כמז"ל פרק חלק שעל שמרדו במשה רבם נקראו מורדים על ה'. ואמר הנה בשכינה מרדתם. אך בה' הוא השם הגדול אל תמרודו לשוב מצרימה כדברכם. ואתם אל תיראו וכו' לא אמר ואל תראו שהיה נראה כמזהיר בל יראו את עם הארץ כי הנה המורא הנופלת על איש לא תוסר בבחירה. אך אמר הלא תאמרו. אם יש ה' אתנו למה נפלה אימתם עלינו אלא ודאי כי מה דגברא לא חזי מזלא חזי. לז"א אך בה' אל תמרודו ובזה ואתם כלו' מעצמכם אל תיראו את עם הארץ. כי הוסר מורא מעליכם. כי הנה לחמנו הם והוא כי כאשר הצומח הוא לחם הב"ח כן הב"ח לחם המדבר וע"כ הוא ביד המדבר להמיתו או להחיותו ולא יירא ממנו. כן בהיות ישראל צדיקים היו האומות בערכם כערך הבעלי חיים בערך המדבר. מה שאין כן בהעותינו שאדרבה הם ימשלו בנו ז"א אך בה' וכו'. ובהיותכם צדיקים מעצמיכם אל תראו כאשר אין החי מדבר ירא מהב"ח כי לחמו הוא כן אלו כי לחמנו הם. ועוד כי הנה סר צלם מעליהם כי כבר פקד ה' על צבא המרום במרום הוא השר שהיו תחת צלו. ועוד כי אפי' לא תאמינו שהוסר השר כבר מעליהם אין פחד מהשר. כי הלא אין זה כיציאת מצרים שהיה פחד מעוזא ומשרו של מצרים באומרו הללו עובדי ע"ג והללו וכו' כי ע"כ יראתם ממנו כי היה זוכה בדין. שעל כן בראותכם את שר של מצרים שמצרים שמו נוסע אחריכם יראתם צעקתם אל ה' בל יתנכם ביד מדת הדין. וגם ארז"ל ויסע מלאך ה' ההולך וכו' וילך מאחריהם מלמד שהיה מדת הדין כבר על ישראל והחזירה הקב"ה לאחריהם על המצריים. לא ראי זה כראי זה כי נפרדה שכינה מהם והשים עליכם את המצריים כמ"ש ז"ל למען הקריב לבכם אליו אך עתה לא כן כי וה' הוא ובית דינו אתנו ואמר שגם מדת הדין אתנו אל תראום לא לעם ולא לשר:

10והנה במסרה לחמנו ארבעה במקרא. (א) כי לחמנו הם. (ב) זה לחמנו חם ביהושע. (ג) לחמנו נאכל ושמלתנו וכו'. (ד) בנפשנו נביא לחמנו וכו'. ויהיה הענין כי לחמנו המיוחד הוא המן כך הם לנו. ולא כאשר טרם חם המן מן השמש כי אם כאשר המן שהוא זה לחמנו חם מהשמש שהוא כאשר חם השמש ונמס כן הגוים האלה בפנינו. כלחמנו הוא המן בעת שהוא חם כן ימסו לפנינו. ואם היו שומעים לא היה עוד גלות כי אם היה נכנס משה אתנו ותמיד לחמנו נאכל ושמלתנו נלבש הכל משלנו. אך עתה בעונותינו בנפשנו נביא לחמנו על יד החרבן. והוא מאמרם ז"ל כי אם היה משה נכנס עם ישראתל לארץ לא היה גלות וידוע כי על יד מרגלים לא נכנס כמ"ש ז"ל פ' חלק שנשאר להביא עמו דור המדבר משל וכו':