תורת משה - אלשיך, במדבר יד:לב

1ופגריכם אתם כו' . אומרו אתם מיותר וגם הל"ל תפלו לנוכח כמלת אתם. והנה אפשר לומר למדנו מאמר הרמב"ן ז"ל בס' תורת האדם. כי האדם נברא מגוף ונפש ובהמשכו אחרי ה' עושה מהגוף נפש ומזככו. ובהפכו עושה מהנפש חומר. וזה יאמר ופגריכם כו' והוא כי באומרו פגריכם יורה כי לא עם הגופים ידבר כ"א הנפשות ואומר הפגרים שלכם והענין ופגריכם נעשיתם אתם. כי הנפשות נעשיתם כאיכות פגרים נמשכים אחר החומר. ועם כל זה לא תפלו אתה שהוא הנפשות כ"א פגריכם בלבד. וז"א יפלו על הפגרים הנזכר ולא הנפשות:

2או יאמר מע"ז. כי במקום הקבר הגוף גם נפשו עליו תאבל. וא"כ היה נראה שגם נפשותם יפלו אגב פגריהם ולז"א פגריכם אתם כו' והוא כי מה יעשה הוא ית' מכל התורה והזכיות אשר להם ומה גם כי היו כלם ת"ח וארז"ל כי ת"ח אין אור של גיהנם שולט בו ק"ו מסלמנדרא. ע"כ אמר דעו איפה מה יעשה ה' והוא כי ופגריכם אתם כי האחדות ואחיזה אשר לנפשות עם הגופים להקרא אחדים. עתה לא יהיה כן רק ופגריכם אתם. לו' פגריכם יהיו לבד ואתם לבד. ולא תפלו אתם רק פגריכם יפלו בלבד. ולהמשיך מה שכתבנו למעלה שיש קושי והוא הדבר השלישי שכתבנו למעלה איך לקו אשר לא הגיעו לכלל כ' להיות מ' שנה במדבר. יאמר כי הנה הבנים הם קצת מפגרי האבות כי ג' שותפין באדם שהגוף נעשה בין האב והאם. ובזה יאמר ופגריכם שכולל בשתי בחינות א' גופכם ב' של בניכם לא תהיו שוים בעונש חלק כחלק. כי הנה אתם שהוא מה שבכם ממש יפלו במדבר הזה. ובניכם שגם הם קצת מחומר שלכם על בחינה זו ישאו עמכם ממשאכם. וזהו בשתי בחינת א' שיהיו רועים אתכם כרועה עדרו. כי אינכם ראוים לאכול לחם שמים כ"א בזכותם תאכלו. וזה יהיו רועים כי יאכילו אתכם את המן כרועה שמאכיל את הבהמה מוצא דשא מאת ה'. וגם מסייעים אותם למרק עונם וזהו ונשאו את זנותיכם וע"י סיוע הבנים כמספר הימים וכו' ולא יותר:

3ועל הרביעית אמר כמספר הימים אשר תרת' את הארץ כו'. והוא ששב לדבר אל הי' התרים את הארץ הנקראים עדה הרעה. ואמר להם הנה כמספר הימים אשר תרתם אתם את הארץ יום לשנה הי' ראוי שתהיו נעים ונדים שתשאו את עונותיכם מ' שנה. כדי שוידעתם את תנואתי שהוא עונש גדול ממיתה כד"א אל תהרגם וכו' הנעימו בחילך וכו'. אך אני ה' רחמן דברתי כבר אם לא זאת אעשה לעדה הרעה הזאת שהם היה מרגלים כי במדבר הזה הוא מדבר פארן טרם נסוע אל מדבר אחר יתמו. ולא בלבד ימותו פה בעולם הזה כ"א גם שם ימותו בעולם העליון ולא יהיה להם חלק לעוה"ב. וזהו ושם ימותו וז"א בסמוך וימותו לפני ה' שהוא בעולם העליון. וע"כ די להם זה ולא שגם אניעם מ' שנה. והנה היה מקום לומר אולי טעו בדמיונום ולא להרע כונו. לז"א ראו כי והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ. אשר דרך האתרים הוא להסתכן. ואדרבא וישובו שלא נזוקו כ"א שבו בשלום מהאויבים ומחלואי שינוי אויר. ועם כל זה וילינו עליו וכו' אשר שלחם ושבו בשלום. אך אין זה כ"א שכל כונתם לא היתה רק להוציא דבה על הארץ במזיד. ע"כ מה שוימותו מוציאי דבת וכו' היה אפילו לפני ה' כמדובר:

4והנה ארז"ל שהיו תולעים יוצאים מפיהם ונכנסים בטבורם וכן חוזרים חלילה ויתכן היה על כי בפיהם דברו על א"י שנקראת טבור הארץ כנודע מרז"ל: