תורת משה - אלשיך, במדבר כ:א

1ויבואו כל עדת וכו'. ראוי לשים לב. (א) למה הודיענו שבאו בחדש הראשון מה שלא עשה כן ביתר חניות להזכיר הזמן. (ב) הזכירו בשני שמות המדבר ההוא. אחר ששני השמות אחד הם כי מדבר צין היא קדש. (ג) או' כל העדה שהוא מיותר וכן אומרו ותקבר שם הוא לבלי צורך כי ודאי ששם תקבר כיון שמתה שם ועוד אומרו ולא היה מים לעדה כי אומרו לעדה הוא מיותר. (ד) אומרו ויקהלו על משה ועל אהרן שהוא על שניהם ואיך וירב העם עם משה לבדו: (ה) או' ויאמרו לאמר כי מלת לאמר יתירה ובלתי צודקת כי אינה לאמר לזולת. (ו) אומרו לפני ה' גם הם פה לפני ה' כאחיהם. (ז) אומרו למות שם שהל"ל למות פה. (ח) אומרו אנחנו ובעירנו כי אחרי מות עצמם מה יתן ומה יוסיף מות בעירם (ט) אומרו ולמה העליתנו כו' והרי נאמר ולמה הבאתם כו' שהוא כפול ובשנוי. ולמה שנה ג"כ כי תחלה אמרו אל המדבר הזה ואח"כ אמרו אל המקום. (י) מה לעם כי יבכו על זרע ותאנה וכו' אחר שמים אין לשתות. (יא) קשה מאד למה הצמיאם ה' עד קצו בחייהם שאם היה למען יכירו כי בזכות מרים היה להם הבאר כי על כן בסילוקה נסתלק א"כ יהי נא שעה אחת או שתים ואחרי כן ישוב בזכות משה כאשר היה כי ב' הדברים חזרו בזכותו. (יב) כי אפילו מעט זמן לא היה ראוי. כי אין חוסר המים שבלעדן כלם מתים כחוסר ענני כבוד כי המה באהליהם גם שיחסרו ענני כבוד בסילוק אהרן כי על כן לא יפלא כי יצעק ועל המים:

2והנה לבא אל הענין נזכיר ענין מז"ל כי בהיות משה ואהרן ואשר נגע אלהים בלבם מטפלים לקבור את מרים נשאו עיניהם ויראו את כל המון ישראל באים אצלם ויאמר משה כאשר ראם מה ההמון הלז אמר לו אהרן אשריהם ישראל שהם גומלי חסדים בני גומלי חסדים הנה הם באים לגמול חסד עם מרים והשיב משה אם היו באים כסדר תחלה שרי אלפים ואח"כ שרי המאו' וכו' אך בבואם בערבוביא אין זה כי אם על תלונה ורעה יבואו ואז בשומעם את משה וירב העם עם משה והניח ואת אהרן ע"כ ענין מאמרם.

3והנה גלו לנו כי המון בני ישראל גם לא הלכו לגמול חסד למרים עם משה ואהרן ובזה נבא אל הענין. והוא כי במות מרים היה להם כאיש אחד ללכת לגמול חסד ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן גם כן היה ראוי' לבלתי יהיו כפוי טובה כי מימיה היו שותים כולם. והנה היה אפשר להם לומר כי לא ידעו זכותה השקתה אותם ע"כ מה עשה הוא ית' מיד במותה נסתלק הבאר למען יתנו אל לבם כי ממנה היה להם מים וילכו לגמול חסד עמה וישובו המים ולא כן עשו על כן נצטערו. ובזה נבא אל ענין הכתובים והוא לומר כי גם לא היה מקום לבעל דין לומר אולי חשבו כי בטבע היה חוסר המים ולא על סילוק מרים כאשר אמרו ולמה הבאתם וכו' כי חשבו כי המדבר הזה היה הגורם. על כן להסיר תועה מלב החושב כי בטבע היה הדבר. בא האלהים ויאמר ויבאו בני ישראל כל העדה כו' והוא כי הנה יקרה לחיל עם ומדינה ההולכי' מעיר אל עיר לצמא למים ויהיה לאחד משני סיבות או להיות בזמן השרב וחום הרב בשלהי קייטא או להיות כי הגיעו לארץ ציה אין בה מים בטבעה. אמר כי בזה לא כן היה כי הנה על הזמן לא היה כי הנה בחדש הראשון הוא חדש ניסן כי אז מעיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר כי הם סוף ימות הגשם. ולא היה גם לסיבת המקום שהרי וישב העם בקדש כי נתיישבו ונתעכבו שם ימים ולא חסרו להם המים עד כי ותמת שם מרים ותקבר שם ואז על ידי כן ולא היה מים לעדה. נמצא כי לא הזמן ולא המקום גרם כי אם העדר הצדקת:

4או שעור הכתובי' ע"ד זה לבא אל היתר כל אשר הערנו ולבאר על פיהם הקדמתנו שעל העדר גמילות חסדים עם מרים באה אליה' הצרה ההיא עד יתקנו הלא הוא בשום לב אל שינוי שמות מדבר צין וקדש והוא כי כל תחום המדבר ההוא מהלך יום או יומים או יותר נקרא מדבר צין והוא שמם כמשפט כל המדברות אך בסופו היה ישוב עיר הוא קדש סמוכה לגבול של ישוב מלך אדום כאומרו והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך. והנה ישראל נכנסו במדבר צין יום או יומים עד הגיעם לקדש והי' הבאר הולך עמהם כדרכו במדבר צין עד שישבו בקדש. ונבא אל הענין אמר ויבואו בני ישראל כל העדה כלומר בהיותם כל העדה יחד שלא מת שום אחד באו מדבר צין הוא מדבר שמם ולא חסרו להם מים במדבר ההוא עם היות כי הוא מקום צמאון בטבע אך א"ז רק על כי היה הבאר אתם. וכאשר בחדש הראשון עצמו וישב העם בקדש שהוא יישוב עיר אשר שם בטבע יש מים כי אין בונים עיר כ"א על מים. חסרו המים. אך אין זה כ"א על שוישב העם כלו' מיושבים שם ולא קמו ולא זעו ממקומם עם שותמת שם מרים והיה ראוי לבל ישבו כ"א יקומו וילכו לגמול חסד עמה. ואין להם תואנה כי קברוה במקום רחוק וילאו מלכת עד המקום ההוא כי לא כן הוא כי אם ותקבר שם ועל כן ראוי הוא יחסרו מימיהם שבזכותה. ועל כן לא היה מים לעדה כלומר כי לא במותה יבשו מי בארה כי אם הוא מתה זכותה קיים ובארה מלא מים. אך מישראל נעדרה ולא היה מים לעדה לומר מים היו אך לא לעדה כי לא יבשו מי הבאר כי פי הבאר נסתם מהם והוא הי' מלא. וזה יאמר אח"כ ונתן מימיו כי מימיו אתו כי אם שאינו נותנם עד דברם אל הסלע ונתן מימיו. וזה מאמרם ז"ל נסתלק הבאר ולא אמרו שיבשו מימיו כי אם שנסתלק מהם וז"א ולא היה מים לעדה מים היו אבל לא לעדה ע"ד מז"ל ואין פותר אותם לפרעה פותרים היו אבל לא לפרעה:

5עוד כיון באומרו לעדה. והוא כי הנה ידענו כי מלת העם משמעו על המון עם אך אומרו העדה כולל הכל. והוא כי הלא יקשה אם על עון אשר לא הטפלו בקבורת מרים היתה זאת להם אם כן למה לקו הרשומים אשר היו מטפלי' בה עם משה ואהרן. לז"א כי הן זה כלל התורה כי הבלתי טובים גורמים לטובים שילקו גם הם כי הנה אשר לא הלכו הנקראי' בשם עם כאומר וישב העם בקדש אך הלקות לא להם לבדם הי' רק לכלם כאחת וזהו ולא היו מים לעדה לטובים עם הבלתי טובי' והוא מאמ' ז"ל בב"ק על פסוק כי תצא אש ומצאה קוצים שהם הרשעים כבר ונאכל גדיש הם צדיקים וכמאמר הנביא זעק והילל בן אדם כי הוא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל