תורת משה - אלשיך, במדבר כ:ג

1ויאמרו לאמר וכו'. הנה השם פניו נגד גדולים וטובים ומה גם במשה ואהרן כי גם אם יהיה לו טענה מכזבת ומכחשת הנחת הגדולי' ההם לא יעצרו כח להעיז פניהם מיד בבת אחת. כי אם יעשו במרמה יתחילו בטענה בלתי מכזבת הנחתם ואחר החילם להעיז לאט להם ימשכו להתפקר גם לעקור כל הנחת גדולי עולם שכנגדם בפניהם. כן קרה לאלו עם משה ואהרן והוא כי הנה הי' לפניהם ב' טענות. א' בהודאת הנחת משה ואהרן כי ה' העלם ממצרים אל המדברו' אך תלונותם היא כי אין כל המדברו' שוים כי זה קשה מהשאר כי באחרים לא חסרו להם בה מים כאשר בזה באופן יאמרו אם ה' צוה להוציאם במדבר' לא צוה על זה כי אם משה ואהרן הביאום. עוד יש טענה עזה כמות והיא לעקור את הכל לומר כי גם העלייה ממצרים אל שום מקום מדבר לא מן ה' היה. והנה זאת האחרונה לא עצרו כח להתחיל בה כי אם היחלו מהראשונה ואמרו ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה כלומר זה בייחוד כי אם צוה ה' ללכת במדבר לא ליבשה כזה שהוא למוות שם וכל זה הוא בהודאת הנחתכם כי מה' הי' העליתנו ממצרים אל מציאות מדיברו'. וכ"ש כי גם זה אנו מכחישים כי ולמה העליתנו ממצרים להביא אותנו אל המקום הזה ולא אמרו המדבר היה כי אם אל המקום שכולל כל מוציאות מדבר שהוא משולל היות מקו' זרע וכו' כי גם מציאות העליה אל המקום שהוא לא מקום זרע ותאנה וכו' שכולל כל המדברו' אתם עשיתם ולא ה' פעל נמצא כי הטענה הראשונ' לא היתה עיקר רק הכנה לומר השנית וז"א ויאמרו לאמר כי אמרו טענה אחת לאמר אחריה השנית. ואמרם אנחנו ובעירנו יאמר הנה שתים הנה גריעותינו בזה. א' כי לו מתנו עם המתים במגפה על אומרם אתם המיתם את עם ה' כי הנה אז לא היתה מיתתנו נקראת מיתה כי אם גויע' כמיתת הצדיקים וז"א ולו גוענו כי גם שחטאנו הלא היתה מיתתנו כפרתנו והיינו מתים כאן וחיים נמצאים שם לפני ה' וזהו בגוע אחינו לפני ה' כי אחר הגויעה לפני ה' כן היינו אנחנו. אך למה הבאתם וכו' שהוא כצנים ופחים שאין בזה מחילת חטא וסליחת עון כי באנו אל המות כבאים מעצמינו לבקש המות באופן לא תהי' גויעה כי אם מיתה וז"א למות ולא כמיתת אחינו כי לא היתה המיתה כי אם כאן אך היו נמצאים לפני ה' באופן שאם תהי' המיתה הוא כאן אך לא שם לפני ה' בג"ע כי אם חיים וקיימים. אך עתה אנחנו אינו למות פה כי אם למות שם לפני ה' הנזכר כי אדרבא נהיה כמתחייבים בנפשנו. ועוד גרעון שני והוא כי בגוע אחינו היינו מתדמים לאנשים השומרים עצמם ולא ימותו כי אם בגזרה אלהית היפך הבהמו' חסירות דעת כי יקרם מקרה יכנסו במדבר צמא בלי מים וימותו בצמא וז"א אחינו כי היינו כהם שהם בני אדם אך עתה אנחנו ובעירנו דומים לבהמה המתה במקרה כי מיתה אחת לנו ובעירנו:

2או יאמר מי יתן והיה במקום שאדם בזכות בהמה יושיע ה' כמאמרם ז"ל שלפעמי' נותן ה' מטר על פני ארץ בזכו' הבהמות. אך עתה יתהפך שאין צ"ל שלא נחיה בצילם של בהמות כי אם גם הם ימותו בשבילנו. והטעם אמרו בדבריהם באומרם אל המדבר הזה והוא כי במקום זרע ומים אם יעצרו שמים יעשה נס א' בשביל הבהמ' להצמיח מוצא דשא שטבע' להיות מצמחת אבל להוציא מבוע מים במדבר שמם מאד כזה כ"כ לא יעשה בשביל בהמה וז"א אל המדבר הזה וכו' וע"כ אמרו אנחנו ובעירנו:

3עוד יתכן באומרו ויאמרו לאמר זולת מה שכתבנו. ונבא אל אומרו וירב העם עם משה אחר שויקהלו על שניהם וכן אומרם ולמה הבאתם כו' שהוא על שניהם. אך הנה הן אמת כי על שניהם היתה התלונה אך תחלה מאמרם באומרם ולו גועני' בגוע אחינו נוגע אל משה לבדו אמר וירב העם עם משה ואח"כ חזרו אל מה שנקהלו על שניהם באומרם ולמה הבאתם וכו'. והוא כי כאשר היחל אהרן במחתה בגוע אחיהם ויכפר על העם והתחיל' המגפ' להעצר ארז"ל שמלאך המות הי' ממאן עד שתפס אהרן בו והוליכו אל משה אל פתח אהל מועד ואז הכריחו משה והמגפה נעצרה הנה כי לולא משה לא הספיק אהרן למנוע מיתתם בעצם. וז"א פה כי הנה ויקהלו על משה ועל אהרן שהוא להתלונן על שניהם באומרם למה הבאתם כו' אלא שאחר הקהלם למה שתחלת מאמרם שהוא ולו גועגו נוגע בעצם אל משה הניח (את אהרן וירב העם עם משה. ואומרם לאמר כלומר לך ראוי לאמר ולו גוענו כי אתה עצרת את השטן לבל נגוע כלנו במגפה כי אהרן לבדו לא הספיק ולמה לא הנחתנו לגוע בגוע אחינו כו' וז"א ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו וכו' ואחר כך חזרו אל צד השוה שבשניהם ואמרו ולמה הבאתם כו' ובזה מתיישב אומרם ולו גוענו כו' כי מי עיכב בידם אך בזה התלנה אל משה שעיכב ואליו ראוי לאמר ולו גוענו כו' כאמור וזהו וירב העם עם משה ויאמרו לאמר כי אל משה יאות לאמר ולו גוענו כו'. ובאומרם למה העליתם כו' כלומר כי לא מאתו ית' היתה עלותם ממצרים אל המדברו' כי הנה לא מקום זרע כו' לומר הראי' כי לא מן ה' היה רק מאתכם כי הלא הוא ית' אמר להעלותנו ממצרים אל ארץ זבת חלב ודבש היא ארץ שנשתבחה בשבעה מינים ולא זה מקום זרע ותאנה וכו' שהם מיני המקום שאמר הוא ית' להביאנו אליו ממצרים. ובאומרם זרע כללו חטה ושעור' ותאנה וגפן ורמון הרי ה' וזית שמן ודבש לא הזכירו פן יאמר להם כי תחת הדבש היה להם מן כצפיחית בדבש והתור' שלא פירשה תמרים כי אם דבש מורה כי מדבשם עשה עיקר וכן באומרו זית שמן נראה כי מהשמן עשה עיקר שהיא להאיר והרי עמוד אש להאיר להם על כן לא הזכירו כ"א החמשה אחרים. ואמר לא מקום ולא אמר אשר אין בו זרע רק ייחס אל המקו' הלא הוא כי הנה ידענו מרז"ל כי היה כל נשיא בהם רושם במשענתו מפי הבאר עד שבטו והמים מהבאר היו נמשכים ומתפשטים וגדלים אילנות מכל פירות וריח טוב שבעולם וכל מיני דשאי' טובים ואיך יאמרו שאין בו זרע כו' על כן אמרו לא מקום זרע כו' לומר כי אינו מטבע המקום רק מהרה בלתי מתמיד וכמאן דליתה דמי והראיה כי מים אין בטבע לשתות ואיך יהי' לאילנות ודשאים:

4או יאמר לא מקו' זרע כו' ומכל זה החרשנו אך ומים אין לשתות זה אי אפשר לסבול. או יאמר לא מקום זרע כי' לומר אלו היה מקום זרע ותאנה כו' בהעותנו היינו לוקים פעם בחסרון א' ממייני זרע ופעם בחסרון פרי תאנה ופעם מגפן ורמון. אך עתה שלא היה לנו רק מים אנו לוקים בה שמים אין לשתות שהוא מיתה ממש: