תורת משה - אלשיך, במדבר כ:יד

1וישלח משה וכו'. ראוי לשים לב למה נזכר משה ולא בני ישראל בשליחות זה. ויתכן כי להיות נסיעה זו ושליחות זה דרך למהר כניסת הארץ וה' אמר אל משה על אודות הבאר ע"כ לא תביאו כו' אל הארץ. ע"כ להיות זה אחר הדבר ההוא התרשלו ישראל בל יראו כשמחים בסילוקו למהר ביאה אל הארץ. ע"כ משה המחשיב תועלת ישראל מחייב עצמו מיד וישלח מלאכים לנחוץ הדבר. והנה על דברי השליחות הלז ראוי לשית לב מה צורך אל כל ענין זה. וגם מה ענין את כל התלאה שאם היא כפרש"י על שעבוד מצרים הרי אומר אח"כ וירדו אבותינו מצרימה וכו' וגם מה הנה ב' רבויים יחד את כל התלאה ואם הוא שרבו התגאות למה אמר תלאה לשון יחיד ועוד מה צורך להודיע שישבנו במצרים ימים רבים ואי כיון להודיע צרת שעבודה הוא הדבר האמור באומר וירעו וכו'. וגם אומר וירדו מיותר כי בכלל אומר ונשב במצרי' הוא הירידה. ובאומר ונצעק וכו' גם שנאמר כפרש"י שרמז לו ברכת יעקב נשית לב. מה שינה בפר' בכורים שנאמר שם אלהי אבותינו ופה אינו מזכיר האבות וגם שם נאמר את קולנו ופה אמר וישמע קולני:

2ועוד שהל"ל ויוציאנו ולא יאמר ששלח מלאך. וגם אומרו והנה אנחנו בקדש למה הודיעו מה שלא נעלם ממנו מכמה זמן שהיו ישראל שם:

3אמנם הנה חש משה. א' פן יאמר אדום החסרו מקומות לבא בם אל הארץ מכל סביביתיה כי בחרתם לעבור בארצי. אך אין זה רק להקהות את שיני אדום שישראל ינחלו ארץ לא אדום עם היותו נוגע בנחלה. ב'. פן יקים אדום על הירושה כי הלא אח עשו ליעקב כי יאמר אדום אם אתם פרעתם חוב השעבוד ועל כן תרצו הירושה הנה מזלכם גרם כי לא שעבדו רק אתכם ולא אותי. ועוד כי לא פרעתם כל החוב כי מארבע מאות שנה ישבתם רד"ו ולפי הערך תירשו. ואם תאמרו שהוא ית' מחל לכם ק"ץ שנה משעבוד הלא היה בעבור האבות ואם כן גם אבותי המה ומחמתם בא לכם תועלת פריעת חצי החוב בלבד ולכן גם לא תקחו כל הירושה. ג' יאמר אדום הוא ברכת החרב ניתנה לי והנכם באים בגבולי כי גם שהיא העברה לא יבצר מדי עברכם תצרו לי והותר לי לפגוע בכם ע"כ על האחד אמר אתה ידעת את כל התלאה וכו' והוא כי מלת את ומלת כל הם שני רבוים והוא כי באומר את הוא ענין אחד ואומרו כל הוא ענין שני ופירש מה שכיון ברבוי האת באומרו התלאה ומה שכוון ברבוי הכל באומר אשר מצאתנו. והתלאה שהיא פירוש האת הוא על הדבר הראשון שאמרנו שחש משה שיחוש אדום למה בחרו לעבור בארצו ואמר ידעת התלאה למה לומר הלא ממקום אחר היינו נכנסים דרך הנגב והוא לנו תלאת המרגלי' עד כה ולא הצלחנו ועתה אם יארך זמן עד נטה ממך אל מקום אחר אולי יתרחש ג"כ איזה ביטול והנה מתלאה ע"כ עודנו פה נכנס עד דלא תשנה לבו. ועל השרת אמרו אתה ידעת כל התלאה אשר מצאתנו והוא כי הנה עשו ברח מארץ ישראל וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו כמו שאמרו ז"ל כי אמר אם אשב בא"י ליירש אותה אפרע חוב גלות מצרים כי היורש את אביו פורע חובו ע"כ וילך אל ארץ אחרת ע"כ בבוא תלאת הגלות לא מצאה רק את בני יעקב. וז"א אתה ידעת את כל שהם שני רבויים ואמר התלאה לשון יחיד אך הוא שריבה שני דברים באומרו את כל. ופירש האחד באומרו התלאה שהיא תלאת המרגלי' שנתעכבו מ' שנה במדבר והוא מה שריבה האת שהיה בבואם דרך הנגב שעל כן יראו מלהאריך זמן עד בקשם דרך אחר ליכנס בי שהוא הענין הראשון. ועל הב' והוא מה שריבה הכל אמר אשר מצאתני והוא צרת גלות מצרים שבבואה לו מצאה את אדום כי הלך עשו אל ארן וברח מארץ ישראל פן תדבקנו הגלות כי הנוחל את אביו פורע חובו באופן שמצאתנו ולא מצאה את עשו כי ברח. הפך יעקב ובניו שאדרבא ירדו מעצמם לפרוע החוב ואם כן לא לאדום לומר כי מזלנו גרם. ושמא תאמר שלא פרענו כל החוב כי אם ר"י מת' שנה ונשב במצרים ימים רבים והוא מאמרם ז"ל על פסוק ויהי בימי' הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו וכו' כי ימים של צער גדול. נקראים רבים והם משנולד מרים כמ"ש ז"ל שהכביד השעבוד יותר מדאי וגחשבו כתשלום הת' שנה. ואין לומר שהיה בזכות האבות והם אבותיך גם הם כי הלא ונצעק אל ה' ולא הזכרנו האבות שהיה אלהי אבותינו יעשה למענם רק אל ה' וישמע קולנו על עצמנו ולא על האבות. והראיה כי וישלח מלאך הוא משה כמ"ש ז"ל ויוציאנו ואם היו בזכות האבות היה עושה בעצמו ית'. ואמר כן להפיס דעתו כי לפי האמת הוא ית' העושה כל כמ"ש ז"ל שאמר לו משה מי אנכי כי אלך אל פרעה היכן הוא אנכי אעלך גם עלה ולמה לא תעשה על ידך והשיב הוא ית' כי אהיה עמך וכו'. ומה שחשב משה שיחשוב אדום הוא מה ששינה לאדום מפני השלום. ועל הג' אמר הנה אנחנו בקדש כו' לומר לו בכוונה באנו פה להצר לך כ"א שכאן נמצינו והנה מוכן הדבר והנה מתלאה לסובב אל מקום אחר. וע"פ דרכו רמז לו כי אם לאדום ברכת החרב גם לישראל ברכת הקול כאומרו ונצעק אל ה' וישמע קולנו: