תורת משה - אלשיך, במדבר כא:ז

1ויבא העם וכו'. אמרו הנה חטאנו לה' ולך ובכלל זה שאנו שבים מהשואה שאין אנו אומרים חטאנו לשניהם כי אם בה' ובך עבור אתה על פשע והתפלל ובודאי כי ויסר וכו' כי ישא קל וחומר ומה אם משה בו"ד עובר על פשע ומתפלל בעדם כ"ש הוא ית':

2או יאמר הנה מה שחטאנו הוא כי דברנו בה' ובך ובזה לא נגענו בכבודך כי אדרבא גדולה ומעלה היא לך כי השוינוך לקונך נמצא כי לא חטאנו רק לה'. ועל כן התפלל אל ה'. והנה משה לא על שלא חטאו לו או על שנתנו לו מעלה התפלל רק בעד העם להטיב להם וזהו אומרו ויתפלל משה בעד העם:

3או יאמר כי אמרו הנה נשוכו רבים ומהם מתו עם רב מישראל ומהם עודם חיים ויש רבים שלא נשוכו אך הנה חבל על שכבר מתו כי מתו בלא וידוי ותשובה. אך אנו הנשארים הננו שבים ומתודים ואומרים חטאנו. ולא וידוי דברים בלי עזיבת החטא הננו מודים ועוזבים כי אנו אומרים התפלל אל ה' ויסר כו' כי נודע כי אתה העבד וסרסור והוא בעל היכולת ממית ומחיה ואינך שוה לו כאשר השוינו עבד לקונו חלילה. וע"כ לא נחוש על הנשוכים שעדיין לא מתו אם ימותו כי הלא ימותו כשרים בוידוי ותשובה. אך מה שתתפלל הוא כי ויסר מעלינו את הנחש שלא ישוך עוד. אך משה רועה נאמן הפליא לעשות ויתפלל בעד העם דרך כלל על הנשוכים שלא ימותו וכן היה שאמר לו הוא ית' עשה לך וכו' והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. כי אין צריך לומר שלא ישוך עוד כי אם גם הנשוך נתרפא וכן אומרו והיה אם נשך וכו' וחי:

4עוד יתכן כוונו באומרם ויסר מעלינו את הנחש כי הנה זולת הנחש היו בעלי חיים רבים נושכים וממיתים כמו שאמרו ז"ל. על כן אמרו אין זה רק שהעון ממית כי הנחש הוא כח יצר הרע המסית נקרא נחש באמת אמרו ויסר מעלינו את הנחש הידוע המסיתנו ואז נתרפא מהכל שנשוב בשלמות. ועל כן נאמר והיה כל הנשוך אפילו מבעל חי אחר יחיה בהסיר העון. ועל זה יאמר אח"כ והיה אם נשך הנחש הוא הקדמוני וחי שנשך אותו בהחטיאו עם שהנשיכה ההרגשית עתה היתה ע"י בעל חי אחר. ורצה ית' יעשה שרף וישמהו על נס. והיה וכו' יהיה כי הנה ידוע כי אין ערוד ממית כי אם החטא ממית וכאשר הנחשים השרפים נשכו את העם לא היו הנחשים הנישכים כ"א המשחית שנברר בעון ההוא הוא שנתלבש בנחשים והוא היה הנושך והממית וע"ז נאמר וישלח ה' בעם את הנחשים שריבה האת את כח המשחית שהלביש בהם. והנה בעלות על לב הנשוך כי הדבר טבעי וזמן משלחת נחשים היה ולא בנס והשגחה לא יתרפא אז מות ימותו על כן צוה ית' יעשה שרף בלי רוח חיים ולבל יטעו בו אמר שישימהו על נס על ב"ד. (א) למען ירום ראשו ולבו השמימה. (ב) שיתן אל לבו כי בנס והשגחה היה ענין השרף כי ע"כ הושם על נס ויאמר בלבו. בהיות שרף חי נשכנו. וזה שרוח אין בקרבו כי אביט בו ארפא. אין זה כ"א רמז שבהיותי בלתי נושא עיני למרום ומכיר כי הדבר בנס אני נותן רוח חיות וכח בשרף ישכני אך בתת אל לבי כי הדבר בנס ואשא עיני למעלה כי הכל מאתו יוסר חיות השרף מלהצר לי ויהיה דומם. ושכאשר השרף העליון הוא רמז אל משחית הוא דומם אין התחתון נושך שהוא שע"י היות באדם מחשבה זו ישוב אל ה' וירפאהו. ומה שהוא ית' אמר נס ומשה אמר על הנס הוא ית' צוה ישימו אותו על עץ גבוה הנקרא נס וחש משה אולי לא ישיתו לב כי הדבר בנס רק על שם העץ על כן עשה כמ"ש ז"ל שזרקו לאויר ועמד בנם כי בזה ישימו לב וז"א הנס הוא הידוע כמשמעו. והנה משה עשה נחש נחשת וארז"ל לשון נופל על הלשון והנה יראו דברים משוללי טעם וריח שאם להיות נופל על הלשון ישנה מצותו ית' ולא יעשה שרף כ"א נחש. ואפשר כיוונו ז"ל כי חש משה פן יחשיבוהו לאלוה כאשר טעו בדורות שאחריו. על כן עשאו מדבר שהוא כרומז היותו נחשת כלומר חתיכת נחשת ואין בו מועיל מצד עצמו. מלבד כונת הרמז. באופן שבהביט בו הנשוך לא יטעה כי יקל לתת אל לבו כי גם אחר העשותו נחש עודנו נחשת. וזה אפשר כיון הכתוב באומרו והביט אל נחש הנחשת וחי כי בהביט אל נחש הרמז הנזכר וגם יביט היותו נחשת וחי. משא"כ אם היה שרף לא יפול לב אדם מיד לומר כי חתיכת מתכת דומם הוא ואפשר יטעה ולא יחיה ויהיה פקפוק במאמרו ית' שאמר וראה אותו וחי. ועל בחינה זו השנית הקפיד הכתוב ולא כתב וראה כמ"ש למעלה כ"א והביט:

5עוד יתכן באומרו ית' שרף ומשה עשה נחש והוא כאשר כתבנו כי מציאות נשיכת נחש היתה על שנדמו לנחש שהוא התחיל בלשון הרע. אך על היות בלשון מרירות השואת עבד לקונו שהוא לשון הרע שורף. והנה לא יתכן לומר שכל ישראל חטאו חטא כפול כי לא יבצר היו מהם מתלוננים בלשון בלתי משוים עבד לקונו ואותם נשכם נחש ומה גם לאומרים כי הנחשים השרפים שני מינים היו. והנה ישראל אמרו ויסר מעלינו את הנחש מלת נחש על מי שנשכו נחש וריבה האת על מי שנשכו שרף. ועל כן צוה ית' יעשה שרף ובזה מקל וחומר יחיה אשר נשכו נחש בהביט אל השרף שהוא עון כפול. אך אמר משה אם אעשה שרף אשר נשכו נחש לא יביט בו כי יחשוב שכיון שאינו מינו לא יסכון לו. על כן עשה משה נחש כי בזה והיה אם נשך הנחש כו' והביט כו' וחי משא"כ אם לא יהיה נחש כי לא יביט בו. אך אשר נשכו נחש שורף לא ימיש מהביט כי גם השורף נחש הוא:

6עוד אפשר באומר בעד העם כי החוטאים היו הבלתי כשרים הנקראים בשם עם כמ"ש וידבר העם וישלח ה' בעם וינשכו את העם וימת עם רב ויבא העם. והיה מקום לומר כי מה שהתפלל משה לא בעדם היה רק לבל יתפשט הדבר גם לאשר בשם ישראל יכנה לז"א ויתפלל משה כו' כי מלת משה מיותרת אך אמר ויתפלל למה שהוא משה שהוא ענו מאד גם בעד העם מצד עצמו. עוד יתכן. בהקדים כי שלשה מינים הם א' נחש ב' שרף כד"א מקום נחש שרף ועקרב הרי כי נחש לחוד ושרף לחוד ומין שלישי הוא מורכב נחש שהוא שרף כד"א הנחשים השרפים. עוד הקדמה ידוע כי הנוגע בכבודו ית' לוקה בנחש יען עשה כנחש הקדמוני שדבר על ה' ית'. ועל כן היו ראוים ינשכם נחש על דברם בה'. ועל דברם על משה רצה יתברך ינשכם שרף כי יותר מחמיר הקב"ה על הכבוד הצדיק מעל כבוד עצמו כמז"ל על פסוק ומקללך אאור כמפורש אצלנו בפרק בן זומא בספר ויקרא. באופן שהיה ראוי יהיו ב' מינים נחשים ושרפים. אך על עון השיתוף שהשוו עבד לקונו נשכום נחשים שהם שרפים כאמור. וע"פ מה שכתבנו שיותר חש ית' על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו שעל כן היה ירבעם מקטיר לע"ג ולא יבשה ידו ובשלחו יד אל הנביא מיד ותיבש ידו כך אמר הוא ית' למשה עשה לך בנוגע לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך יביט למעלה וישכיל כי השרף שנשכו לא היה רק כדומם ההוא לולא מאתו ית' על דרך נס כי חטא ממית ועל כן יושם על נס שככה ישים הנשוך בלבו שעל נס היה וישב מעון שחטא נגד משה שהשרף רמז מה שחטאו לו ובזה וחי כי יכופר לו. אך משה עשה את שלו ויעש נחש נחשת שיביטו כי הנחש אינו כ"א נחשת ולמען יתנו אל לבם ענין הנס העמידו באויר שבנס היה עומד על ידי שם. ויתכן שנרמז ה' באומר וישימהו על הנס שהל"ל וישם על נס נמצא שיותר ד' אותיות של שם במלת וישימהו יה"ו וה' אחרונה במלת הנס. ויהיה הענין מה שידענו כי השם היושר הוא רחמים כד"א "יבא "המלך "והמן "היום ובהיפוך יורה דין כמד"א זה" איננו" שוה" לי". ובזה יאמר כי ע"י כן יהיה ביושר באומר וישימהו" על "הנס משא"כ כשנושכו שהיה בהיפוך. וזהו והיה אם נשך כי בוהי"ה הם בהיפוך כי היה בהיפוך כאשר נשך וכו' כמלת אם כסף תלוה שהוא ודאי:

7על כן יאמר וכו' הנה כתבנו למעלה דרך אחד בכל אלו המקראות עוד יתכן כמ"ש ז"ל כי כשנחבאו האמוריים במערות צורים שבצד ההר מזה לצאת על ישראל בעוברם על נחל ארנון ובהגיע ארון התורה שם נזדעזעו ההרים וקרבו שני ההרים שבשני עברי הנחל ונכנסו שיני הסלעים שבצד הר האמורי תוך פתחי המערות שבעבר הלז נדרכו האמוריים ויפרדו ההרים ויצאו נחלי דמם בנחלי ארנון וזהו את הנחלים ארנון. וישראל שעל צד האמורי לא הכירו הנס עד שירד הבאר והעלה איברי המומתים וישטח אותם שטוח על פני כל הארץ וזהו ומשם בארה כו'. ונבא אל הענין אמר כי ע"י מה שקרה בין מואב ובין האמורי ע"י ארון הבאר על כן יאמר כי בספר הוא ספר התורה נעשית מלחמות ה' כי הארץ עשה מלחמה זו שהדביק ההרים למעך האמוריים ז' מילין שהיה המרחק ביניהם. וזה ללמוד כי ע"י עסק בתורה מלחמתם נעשית כאשר היה ביששכר עם דבורה יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו משיחין בתורה נצחו המלחמה. מעין נתינתה שהיה בהרעשת העולם כמ"ש ז"ל כי בראות האומות הרעשת העולם במתן תורה הלכו אצל בלעם ואמרו שמא מבול מביא על העולם אמר להם אינו אלא כי' ה' עוז לעמו יתן שהקב"ה נותן תורה לישראל כו'. והיה סימן כי ע"י תורה מתרעשת הארץ נגד הקמים על מקיימיה. וזהו את והב כו' לומר מה שהוא עושה מלחמות הוא מעין מה שניתנה בסופה ובסערה. וכאשר הרעיש אז עשה עתה כי ואת הנחלים ארנון כי עשה שם נחלי דם. והנה לא היה נודע לישראל מיד כי הנה אשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב אלא שמשם בארה כי הודיע הדבר כמ"ש ז"ל שהעלה האברים כאמור:

8או יאמר מעין זה כי הנה בא האלהים לפקוח עינים עורת להפיץ ולהדיח דעת ב"י החושב תועה כי תורה שבע"פ אינה הכרחית כ"א תורה שבכתב. והן זאת היתה דעת ישראל במעמד הר סיני כי על כן הוצרך הוא ית' לכפות עליהם ההר כגיגית ולומר אם תקבלו את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם כי הלא יקשה כי המקדימים נעשה לנשמע איך מאנו לקבל תורה אם לא מאימת מות. ואיך היו בלא קבלתה עד ימי הפורים שקיימו וקבלו. אך הנה בתנחומא פרש' נח האירו עיניינו בזיה כי אמרו כי רצו בתורה שבכתב ולא שבע"ת על רוב דקדוקיה. וברשת זו נפלו שדודים צדוק וביתוס ויאבדו מתוך הקהל. וזה יתכן רמזה תורה פה. והוא במה שכתבנו למעלה כי בארה של מרים היא מעין תורה שבע"פ ומרוחניות ושעל כן ע"י הלכה א' שידבר לפניה יתן מימיה והוא ענין וממדבר מתנה וכו' נדרש על התורה ונאמר על הבאר. ונבא אל הענין אמר כי במה שהארון עושה המלחמה ונחלי הדם כמו שכתבנו למעלה ולא היה מתגלה כי אם על ידי הבאר שהעלה האיברים ונגלה לפני כל ישראל מעשה הארון. על כן יאמר בספר שהיא תורה שבכתב מלחמות ה' שהוא תורה שבע"פ כי אל יעלה על רוחך חלילה שהתורה שבע"פ הוא דבר חוץ מהתורה שבכתב כי דע איפה כי בספר הוא תורה שבכתב נמצא כל תורה שבע"פ שהוא מלחמו' ה' אלא שהוא סתום. שבכתב וע"י מלחמות ה' שהוא משא ומתן של גמרא שלוחמים להוציא האמת מתוך הויכוח כי את והב שהוא מה שיהב שטען מיד ליד הוא שבכתב אין נודע אלא בסופה היא בסוף המלחמות בהגמר מלאכת הויכוח. מה שאין כן בשבכתב לבדה. שאין פירושיה מתגלים אלא ע"י שבע"פ ע"פ המדות שהתורה נדרשת שע"י כך נמצא שהכל בה. והראיה כי הנה ואת הנחלים ארנון כי היה הנחל ארנון א' ונעשה הרבה שע"י הארון היא שבכתב אך לא היה נגלה כי ואשך הנחלים וכו' לגבול מואב ולא ידעו ישראל עד שמשם בארה שירד וגלה מה שעשה הארון וזהו משם בארה כי העלה אברים וכו' הנה כי התורה שבע"פ מגלה ענין שבכתב נמצא כי שבכתב הוא כדברי הספר החתום שאין מבין בלי תורה שבע"פ שהיא פירוש. ושמא תאמר מי יגיד לנו כי הבאר היא מאיכות תורה שבע"פ לזה אמר היא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף וכו' והם שתי ראיות. (א) למה הוצרך לאסוף את העם כדי לתת להם מים. (ב) איך אמר הוא ית' כי מן הסלע יצאו מים הפך טבען ומה גם ע"י דבור אך אין זה רק שהוא באר רוחני מעין תורה שבע"פ. על כן היתה האסיפה אל פני הסלע תוך ד' אמות כנודע מרז"ל והוא כמאמרנו למעלה לעומת ארבע אמות של הלכה ועל כן יפוצו מעיינותיה חוצה. ועל כן אז שוררו ולא מאז ניתן להם הבאר כי לא הכירו ענינו עד כה וזהו אז ישיר כו'. וזה הוא הבאר שחפרוה שרים הם האבות היא התורה כמ"ש ז"ל שהבאר אשר חפרו היו חמשה חומשי תורה כמספרם. והוא תורה שבכתב שהיו חופרים ומעמיקים על פי תורה שבע"פ בכל חומש מהם והיא התורה שממדבר מתנה כאשר דרשו ז"ל עד סוף הפסוקים:

9עוד יתכן ונמשיך כל הכתובים עד סוף השירה שהוא קשה להולמם בדרך פשטיי. והוא במה שאמרו ז"ל כי אומרו בסופה הוא לומר כי נס זה דומה לשל ים סוף. גם שלא נפרש כדבריהם ננקיט מיהא כי אימר בסופה על נס ים סוף ידבר. והיא שאומר על כן יאמר כלומר יאות ליאמר נס זה בספר מלחמות ה' הוא ספר שמות ששם מלחמות ה'. כי הלא את והב בסופה כלומר אשר יהב ה' בים סוף ידמה אל הנחלים ארנון שנוכל להשוותם את והב בסופה ואת הנחלים ארנון. כלומר זה כזה מה שהורה ית' אהבתו בנסים של ים סוף ידמה אל ענין הנחלים ארנון. ובזה נמשוך יתר הכתובים בהזכיר מז"ל למה לא נזכר משה בשירה זו אלא מפני שלקה על ידו. והנה רז"ל אמרו טעם הדבר על פה ולפי דרכנו ימצא הכתוב בספר. והוא כי אחר אומר שדומה זה אל נס ים סוף ראה והנה נוכל להקשות ולומר א"כ איפה למה לא שוררו עליו משה ובני ישראל בזה כאשר בנס ים סוף. לזה אמר ואשד הנחלים וכו' ולא ידעו ישראל בנס זה כי היו הנחלים לגבול מואב עד שומשם בארה כמ"ש ז"ל שהבאר גלה הנס שהעלה אברים ואם כן יוכרח להזכיר הבאר בשירת הנס. אך הנה הוא הבאר אשר אמר ה' למשה אסוף את העם וכו' כלומר הוא אשר לקה משה על ידו כאשר אמר ה' למשה וכו' ועל כן לא יאות למשה לשורר בו. לכן אז ישיר ישראל וכו' אבל לא משה ובדרך הזה אומרו היא הבאר לא נאמר לבלי צורך:

10עוד ארז"ל שאמר הקב"ה כיון שאהובי לא נזכר בה גם אנכי לא אזכר ושעל כן לא נזכר. ואחשוב כי גם זה בכתוב וזהו את השירה הזאת וכו' ואומר ענו לה שהוא לבלי צורך והבנה. אך יאמר הנה מהראוי היה לומר כשירת הים את השירה הזאת לה'. אך כיון שאחר שהיא הבאר וכו' ועל כן אז ישיר ישראל ולא משה אם כן גם השירה הזאת לא נאמר לה' כ"א עלי באר במעלה ענו לה כלומר לה תהיה השירה ולא לה'. ומה נענה לה הלא הוא באר חפרה כי לא באר טבעי הוא ככל בארות מים כי אם אשר חפרוה שרים הם האבות כנזכר למעלה שאמרו ז"ל כי הז' בארות שחפרו הם ז' חומשי תורה כי ספר במדבר הוא ג' כמפורש שם. ואם להם היקל השגחה ומצוא מים היא כי היה זכותם רב וחפרה כחופר בעפר. אך אנו הוצרכו לכרות ככורה בור בסלע וזהו כרוה נדיבי העם הוא בתחלתה ברפידים שאסף זקני ישראל הם נדיבי העם בסיוע מחוקק שהכה צור וזה בצרוף משענותם הן זכיותם. תדע שכן הוא כי אמר שממדבר היתה לנו מתנה היא התורה נעשה הבאר נחליאל נחלים רבים של אל ואין זה רק כי הוא מאיכות תורה שבע"פ המתרחבת תמיד. וגם ראיה כי אמר כל המילוי הזה מנחליאל במות שנסתלקה למעלה ע"ד שיפרשנו בדרך ראשון בסילוק מרים כי בא בזכותה. ומה ששב אחר סילוקה הוא כי אז העלה האברים מן הגיא הוא בזכות אשר בשדה מואב ראש הפסגה הוא בזכות משה הגנוז במקום ההוא שהוא בשדה מואב ראש הפסגה כד"א עלה ראש הפסגה ושא עיניך וכו'. כנודע שבזכות משה שב הבאר. ולא נזכר משה בפי' להיות גם זה משירת הבאר שאינו נזכר בה. ועוד ראיה כי לא באר טבעי הוא כי הלא עד היום עודנו בים טבריה שנשקף שם עצמו על הישימון כמין כברה בים טבריה: