תורת משה - אלשיך, במדבר כא:כז
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Numbers 21:27
Open in the reader →1על כן יאמרו המושלים וכו'. ארז"ל אלו המושלים ביצרן. בואו חשבון בואו ונחשב הפסד מצוה כנגד שכרה וכו'. ואם עושה כן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב. עיר סיחון אם משים עצמו כעיר הזה שהולך אחר שיחה נאה מה כתוב בתריה כי אש יצאה מחשבון תצא אש מן המחשבין ותאכל את שאינן מחשבין. להבה מקרית צדיקים הנקראים סיחון פי' אילנות אכלה ער מואב ההולך אחר שיחה נאה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח ע"כ. וראוי לשית לב. כי באומרעל כן נראה שהיא דבר נמשך מהקודם ואיך מפסוקים הקודמים מצא שהמושלים ביצרם יאמרו בואו וכו'. ולמה הניח פשוט הכתוב שבלעם ואביו אררו את חשבון ואמרו לסיחון בואו וכו' כפירש"י. ועוד כי באומר המושלים ביצרן יראה שעובדים מאהבה ולא על שכר ועונש ואיך יאמרו בואו ונחשב וכו' שהוא על שכר עונש. ועוד או' תבנה בעה"ז וכו' וכמה עושים כן ומתייסרים בעה"ז. ועוד איך תצ' אש מן המחשבין לאכול את שאינן מחשבין ועוד אומר להבה מקרית סיחון מקרית צדיקים כי הלא זה הוא הקודם וגם המה צדיקים. ועוד מה קריה היא זו ולא אמר שתצא מהם כאומר מן המחשבין. ועוד כי תחלה קרא סיחון לרשעים ואח"כ לצדיקים ומה אומר אלו גסי הרוח שהוא לבלי צורך ולא קראם רשעים כדרך רז"ל:
2והנה מה שהכריח לרז"ל שלא אמרו על ארירת בלעם את חשבון טרם יכבוש אותה סיחון הוא ברור כי מלת שאומרו על כן אינה נפקותא מהקודם. גם הל"ל אמרו המושלים וגם דוחקים אין מספר. על כן אמר דרשא זו והוא כי הלא אמר בסמוך כי מה שלקחו ישראל את חשבון שהיה ממואב ונצטוו אל תצר את מואב הלא הוא כי חשבון עיר סיחון עתה היא ולא ממואב כי הוא נלחם כו'. והנה מה שהוצרך טעם זה הוא על זכות בת לוט שעתידה לצאת רות ממנה. ואיך זכתה לכך ע"י עבירה שעשתה אך הוא כי אמרה בלבה בואו ונחשב הפסד מצוה לשכב את אביה כנגד שכרה לקיים העולם כי הוא חשבה שהי' כדור המבול ולא היו בעולם כי אם הן ואביהן כאומר ואיש אין בארץ לבא עלינו כדרך כל הארץ. וע"כ יאמרו המושלים ביצרן בואו ונחשב וכו' כמעשיהם וזהו אומר ע"כ כו' כי הוא נפקותא מהאמור. וענין המאמר הוא כי יש שני מיני עובדי ה'. וכן בהפכן. והוא כי יש צדיק מושל ביצרו עובד מאהבה ויש עובד על דבר שכר ועונש וכן ברשעים יש רשע וגס רוח חוטא להכעיס ויש לאהבת המועיל בעה"ז. ונבא אל הענין והוא כי הנה המושלים ביצרן הלא המה העובדים מאהבה שלומי אמוני ישראל הן המה המישרים את העם בדרך ישרה לעבוד את ה'. ואמר כמייעץ אותם להודיעם איך יוכיחו את העם להביא' למוטב. והיא כי אם יאמרו לבלתי הולכים בדרך ה' לכו אתנו נעבוד את ה' שלא על מנת לקבל פרס ולמשול ביצרנו מאהבה עצומה כמוני לא יסכון למו לעלות שתי הדרגות מאשר לא עבדוהו אל עבוד אלהים במדרגה גדולה כזאת. אך מה שיאות יאמרו המושלים ביצרן אל העם הוא בואו ונחשב הפסד מצוה וכו' כלומר אל תשיתו לב אל מה שתפסידו מהנאתכם בעשותכם מצות ה' וגם לא אל אשר תרויחו במעשה העבירה ישימו נגדה הפסד שיבא לכם בגיהנם. ובזה יועתקו מעלליהם באומרם למה נפסיד הנאה רבה בשביל מועטית וכו'. ומזה יעלה מהדרגה אל הדרגה. וגם עוד יאמרו להם אם תשמעו לעצתי לחשב הפסד מצוה וכו' ויבואו עליכם יסורין כעוני וכיוצא אל יתחמץ לבבכם לומר זו היא שימת עין שעושה ית' עם השבים אליו וימשכו ידיכם מעשות טוב כי אם כה תעשו ותשובו ותהיו צדיקים אל תחישו מהיסורין כי דעו איפה שאין הבטחה לצדיקים בעה"ז כי הכל שמור להם לעה"ב. אך זאת לא יבצר ממך כי הנה תבנה בעה"ז כו' כלומר הלא די לך תבנה בעה"ז כי אבטיחך תשאיר זרע אחריך שלא יכרת זרעך. אך מטובת העה"ז אל תחוש כי אם לא תכונן פה תכונן בעה"ב. אך אם תמשך אחר מראה עיניך מטובות החומר בהמשיך העיר אחר שיחה נאה ולא תחשוב הפסד מצוה וכו' אז תצא אש מן המחשבין וכו' והוא מה שאמרו ז"ל הקב"ה מוכיח ודן את החוטאים ואומר לעשיר למה לא היטבת דרכך כר' אלעזר בן חרסום ואל היפה תואר מיוסף ואל הדל מהלל. וכן בפר"א אמרו שקרה לריש לקיש עם רעיו שהיו רואים אותו בג"ע והמה נכחו נדונים בגיהנם וצועקים הלא עמנו הי' מלסטם ואמר להם זאת לכם על כי לא שבתם כמוהו נמצא יוצאת אש מן המחשבין ואוכלת את הבלתי מחשבים. והנה אלה הם כת צדיקים עובדים על שכר ועונש שהם המחשבים שמהם תצא אש קטגוריא לשאינן מחשבים. וגם יוצאת להבה מקרית הצדיקים גמורים מאהבה שהוא כת שנית של צדיקים ואוכל את הרשעים העושים להכעיס בגסות הרוח שהוא כת שנית של רשעים. והוא מה שאמרו ז"ל כי כל אחד מישראל יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן לא זכה וכו'. וראוי לדעת למה ילקה כפלים ליטול שני חלקי' בגיהנם אך הוא על שעושים להכעיס כי שתים רעות לו בכל רשעותיו. אחד העבירה בעצמה. ב' היותו מכוון להכעיס. וזהו להבה מקרית צדיקים הוא קרייתם וחלקם שבגיהנם. ומה שלמעלה פי' סיחון כל החוטא ההולך אחר שיחה נאה הוא להיותו סמך אל מלת ער שהוא מעיר בן אתונות. אך בזה אדרבא ידרש לשון חוזק. ועל מה שאמר אש יצאה מחשבון אמר אכלה ער מואב לאשר הוא כעיר ההולך אחר שיחה נאה ועל מה שאמר להבה מקרית סיחון שהוא מהשלומים לאכול את גסי הרוח עושים להכעיס אמר בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח שנוטלים בגיהנם חלקם וחלק הזוכים בהם: