תורת משה - אלשיך, במדבר כב:ה

1וישלח מלאכים וכו'. (א) הנה אומרו כל הספור הזה הנה עם יצא וכו' יראה מיותר. (ב) באומרו אוכל נכה ולא אמר הכל לשון יחיד או הכל לשון רבים. (ג) אומרו הארץ שהוא מיותר. (ד) אומרו אשר תברך מבורך כי לא חפץ בברכה ולמה הזכירה והל"ל כי ידעתי את אשר תאור יואר והנה ארז"ל אשר תברך כבר הוא מבורך כי אין כחך לברך מחדש וקשה כי אתא לנחומי צעורי קא מצער ליה. (ה) וידברו אליו דברי בלק קשה האם היה עולה על לב ידברו אליו דברי זולתו. (ו) אומרו וישבו וכו' אם היו לנים שם ידוע הוא שישבו. (ז) מה נעשה בשרי מדין שלא זכרם עוד. (ח) אומרו מי האנשים וכו' כי הממנו ית' יפלא כל דבר חלילה וגם אומר עמך הוא מיותר. (ט) תשובתו בלק וכו' שלח אלי קשה מאד כי מי שיש בו כח לדבר עמו לא ידע מי האנשים ואיך עלה בדעתו להודיע אל אשר הכל גלו לפניו. (י) למה סיפר כל דברי בלק. (יא) למה שינה כי בלק אמר הנה עם והוא אמר הנה העם. בלק אמר יצא והוא אמר היוצא. וכן זה אמר כסה וזה ויכס. בלק אמר ארה והוא אמר קבה זה אמר נכה בו וז"א להלחם בו זה אמר ואגרשנו מן הארץ וזה אמר וגרשתיו. (יב) או' לא תלך וכו' כי היה די יאמר לא תאור את העם ולא יזכור ההליכה ולא יאמר כי ברוך הוא. אך הנה נתיירא בלק פן תפול חתת אלהים על בלעם בהצרו את ישראל פן יעשה לו כאשר עשה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל ע"כ עשה כמעלים דאגתו כי מישראל היא וז"א הנה עם ולא פירש אי זה עם הוא וגם באומר יצא ממצרים כיוון להקטין ערכם כלומר כי אינו עם רשום כ"א עם סתם וגם הקטין נס ממצרי' שלא נגאל ביד חזקה כ"א יצא ממצרים כיוצא מאליו ולא ביד חזקה. ולשמא יאמר אם בלתי חשוב הוא לא תירא ממנו לז"א הנה כסא וכו' כי רב הוא ולא כן לבו כי לא היה עושה עיקר רק על היותם בני ישראל בני אל חי ולא על ריבוים. ומפני שלא יבצר ממנו כי יבין בלעם כי ישראל המה ויכול להשיב אל תירא כי מצות אלהיהם עליהם לבל הצר למואב ויכול גם כן להשיב הנה העברה בעלמא יעברו עליך ולא באפים ולא במלחמה לז"א והוא יושב ממלי כלומר יושב בקבע נגדי ולא דרך העברה יורה כי המה למלחמה ואם הוא כפרש"י ל' כריתה יאמר מאשר הוא יושב יורה בא להכרית כלומר ולכן אל תירא מאלהיהם כי אדרבא הוא יהפך עליהם לאויב כי עוברים מצותיו. ואיני שואל ממך קבה לי שהוא גדר גדול מארה שקבה הוא שנוקב כד"א ויקח חור וכו' כי אינני מקשה לי לשאול רק ארה ואל נא תמנע באמור שמא לא תצליח ולא תטול שכר השתדלותך כי הלא גם אני איני אומר שודאי נוכל כי אם אולי נוכל ועם כל זה שכרך אתי כאשר כוון באמור לקרוא לו שהוא לו להנאתו כי פירש לו הנאת שכרו. וגם כוון להקל טורחו ומשא עונו באמור נכה והוא כי גדול קסם וידיעת בלק מבלעם משל לא' שבידו סכין ואינו יודע הפרקי' לנתח וחברו יודע הפרקים ואין סכין בידו כן בלעם היה סכין בידיו יודע הרגע שכועס בו הקב"ה ואינו יודע המקומות הראויים ובלק יודע המקומות וע"כ היה מעלהו במות בעל וראש הפסגה. ועל בטחו בידיעתו אמר איני משליך עליך יהבי כי אם ארה וכו' ואח"כ אני אעשה העיקר וזהו אומר אוכל ותצטרף עמי ועל כן אמר נכה לשון רבים אך אני העיקר וזהו אולי אוכל לבדי ואם לאו נכה בין שנינו ואח"כ ואגרשנו אני לבדי. ושמא תאמר כי עם כל מה שאני מיקל בדבר הלא טוב היה המנע מלארר את ישראל מיראת אלהים רק לברך את מואב ומברכתו ינצח את ישראל ולמה תקשה לשאול לארר אותם פן יקצוף האלהי' על קללת בניו לז"א כי ידעתי וכו' לומר כי טוב היה הדרך ההוא. אך בחרתי בזה כי ידעתי כי את אשר תברך ותחול הברכה הוא אשר הוא מבורך מעצמו מה שאין כן במואב שלא תחול בו הברכות אך אשר תאור הוא יואר מחדש על כן בחרתי בזה. והנה זקני מדין העלו קסמים בידם לקסום נגד ישראל אך בשומעם את בלעם שאומר כאשר ידבר ה' אלי אז אמרו ואם אחר אלהי ישראל הוא הולך מה יועילו נגדו קסמים אז פנו וילכו וישבו שרי מואב עם בלעם אך לא שרי מדין. ואמר וידברו אליו וכו' הוא כי הנה מכל אשר הערנו ששינה בלעם בדברו אליו ית' דברי בלק מאשר דבר בלק על ידי שלוחיו היה אפשר לומר אולי השלוחים שינוי בלשונם מאשר נצטוו ולא אמרו לבלעם אלא הלשון עצמו אשר דבר בלעם אל ה' לזה אמר כי לא כן הוא כי אם וידברו אליו דברי בלק באופן כי אם בלעם היה המשנה כאשר נבאר בכוונתו בס"ד. והנה בלעם חשב בלבו אולי יישר בעיני האלהי' לארר אולי עברו מצות ה' ותבא תאותו אל הפועל ע"כ אמר לינו פה וכו' אולי בחלום ידבר בו אמנם כל ישעו וכל חפצו היה לארר אלא שהיה מבקש לעשות בהיתר וזהו וישבו שרי מואב עם בלעם כלומר עמו בלב א' כי כלבם כן לבו ואדרבא הוא עיקר בכונה זו וז"א עם בלעם המה עמו טפלים אליו. ועל כן היה דבר ה' אליו לאמר מי האנשים האלה עמך כלומר מה המה אלה אויבי ישראל שיהיו עמך בלב אחד נגד ישראל. ויאמר בלעם הנה הדין עמהם כי הנה בלק בן צפור מלך מואב כלומר אשר צוית לבלתי הצר ישראל להם שלח אלי והנה (עוברים) מצותיך. ומיראתו פן יקצוף האלהים על קול בלק באומר הנה עם יצא וכו' שהיקל כבוד ישראל ובנסיו ית' ומבקש מיתת ישראל עם ה' והטיל עין רעה על רבוים באמור ויכס וכו' על כל אלא בא וישם טלאי על גבי טלאי בדברי בלק לתקן מעט מאשר עות. ותחת אמור בלק הנה עם יצא כעם בזוי שסוי שינה ואמר כי כה אמר בה"א הידיעה העם היוצא כלומר הידוע היכול לצאת הוא ולא זולתו כי עם גדול הוא לה'. ועל אומר הנה כסה כמצר על רבוים שינה ואמר ויכס וכו' שמורה שאינו אלא כמספר המאורע ושלהיותו עם מיוחד מושגח הוא היוצא ולא זולתו ועל כן ויכס וכו' באשר ה' אתו. ויתחכם יותר כי תחת אמירת בלק ארה ששלח לו לאמר לכה קבה והוא כי למה שקבה גדר גדול מארה אמר בלבו אם אמרתי לשון קבה אולי יענה ה' ויאמר לא תקוב ואמצא פתח לומר לא אקוב כי אם אאור בלבד והוא שאלת בלק. אך אם אומר לשון ארה ויענה לי לא תאור אין בית מנוס כי כל שכן שלא אקוב. ולהליץ בעד בלק כאשר היחל סיים ואמר אולי וכו' כי לחשיבותם אפילו גדר קבה ודאי לא ישלוט בו כי אם באולי וזהו אומר העם היוצא המיוחד וכו' קבה לי וכו' אולי אוכל. ותחת דבר בלק נכה בו שמורה רצה להכות בישראל אמר להלחם בו ולא להכות רק וגרשתיו כי אין המלחמה רק להבריחם מעליו כמצות ה' עליהם אל תצר את מואב. וגם כיון להוציא את עצמו מכלל המכים ולא אמר נכה כי אם להלחם ויחזור אל בלק. ולא אמר מן הארץ כמאמר בלק והוא כי הנה ארז"ל ואגרשנו מן הארץ מן העולם בל ירשו ארץ ישראל על כן לא הזכיר רק וגרשתיו שמורה שיגרשם ויבריחם מעליו בלבד כאמור: