תורת משה - אלשיך, במדבר כב:ב

1וירא בלק בן צפור וכו'. ראוי לשים לב (א) למה לא הודיעו תחל' מציאות ושהיה מלך מואב בעת ההיא ואחרי כן יאמר מה ראה ומה עשה. (ב) למה לא הזכירו בשם מלך לומר וירא בלק בן צפור מלך מואב וכו'. (ג) איך ויגר מואב היא גזירה על ראיית בלק. (ד) כפל ויקץ ויגר. (ה) שינוי התוארי' תחלה ישראל ואח"כ עם ואח"כ ב"י ואח"כ קהל. (ו) למה דברם אל זקני מדין הי' מואב ולא בלק ושלוח אחר בלעם הי' בלק. ולא מואב. (ז) אומרו כלאחר יד ובלק כו' מלך כו' כנכנס בין הדבקים. (ח) אומר בעת ההיא:

2אמנם הנה למדוני רז"ל כי בלק לא הומלך על מואב כ"א אחר מפלת סיחון ועוג. אך מתחלה מנסיכי סיחון הי' כמפורש ברז"ל וכאשר הכריח הרב רא"מ ז"ל בביאורו לרש"י ז"ל. באופן כי כאשר עשה ישראל לאמורי במלחמת חשבון ובנותיה שם נמצא ושם הי' בלק עם סיחון הוא מלכו. ונבא אל הענין והוא כי יראת מואב מבנ"י אפשר לאחת משתים. או על היותם עם רב מהם או על היותם בנ"י אשר ה' אתם כי בנו בכורו ישראל ובו יצליחו שלא בדרך טבע. והנה ב' בחינות אלו היו אז בישראל. אמנם בלק כי חכם הי' לא עשה עיקר רק מבחינת ניצוח שלא בטבע על היותם ישראל עם נושע בה'. והוא כי התפעל ממראה עיניו כי ראה נצחון האמורי כמ"ש ז"ל שאילו עיר חשבון מלא יתושים או עיר פרוצה אין חומה וסיחון בה לא יוכלו כל העולם עליה והוכפלו חשבון והיותה עיר סיחון וגם נצוח הנחלים ארנון שהכניס הוא ית' שיני הסלע מהעבר מזה תוך פתחי המערות ומיעכום לא ריבוי עם עושה כל אלה כ"א ישראל באשר ה' אתם. וזהו וירא בלק עין בעין בעוד הי' שמו בלק בן צפור ולא בשם מלך יכונה את כל אשר עשה ישראל לאמורי כי שם היה עם סיחון מלכו ראה כי כל הנעשה היה בבחינת היותם ישראל כי הכל שלא בדרך טבע על כן לא שת לבו אל בחינת ריבוי עם. אך מואב שלא ראו אשר עשה ישראל לאמורי כ"א לשמע אזן ואין אדם מתפעל בשמיעה כבראיה על כן ויגר מואב עד מאד לא מבחינת ישראל רק מפני העם כי רב הוא. אך על בחינת היותם בני ישראל גם שויקץ מואב שהיו כקוצים בעיניהם יראים פן יגיע להם עקיצתם עם כל זה לא היה מאד כ"א ויקץ כו' מפני בחינת היותם בני ישראל. וגם זה לא מפאת עצמם כ"א להיותם בנים לישראל אביהם וזהו אומר למעלה ישראל ופה בני ישראל. ועל שלא חש בלק אל בחינת רבוי עם לא בקש להתחבר עם מדין להיות גם הם עם רב. אך מואב שמזה עשו עיקר על כן בא וידבר אל זקני מדין למען בהתחברם יהיו גם הם רבים כמוהו ועל כן ויאמר מואב כו' ולא בלק. ולמען ירצו מדין ליכנס עמהם אמרו להם הנה אין חתיתם עלינו כאשר עליכם כי הלא מצווים ועומדים הם שלא להתגר בנו מלחמה ואין מיראנו רק שילחכו את סביבותינו לאכול המזונות להרעיבנו ובכלל הסביבות אתם כי מדין בסביבות מואב היו ואף זה לא יבא אלינו בעצת העם כ"א שימשך מחמת ריבוי הקבוץ שלא יוכלו הרודים בעם לעכב ביד כלם וז"א הקהל. אך למדין יהרגו למשחית ואין מעכב ובזה תיקן הא'. אך השנית שהיא להיותם ישראל נוצחים שלא בטבע לא ידעו מואב לתקן. אך ובלק בן צפור אשר חש על בחינה זו שת לבו כי הנה הוא מלך למואב בעת ההיא אשר היותו מלך נתבשר בקטנתו ע"י בלעם כמ"ש ז"ל על כן נתן אל לבו וישלח כו' כי גם בלעם מעשיו שלא בטבע כאשר ניחש לו וגם הפיל את חשבון שהיה למואב ביד סיחון ע"י קללו את מואב וזה וישלח מלאכים כו' הוא ולא מואב:

3או יאמר ובלק בן צפור כו'. והוא כי גם שחשו מואב גם על בחינת היותם בני ישראל נוצחים שלא בטבע. למה שנכוו בגחלחו כי בהיות חשבון למואב קללם בלעם וכבשה סיחון על כן לא הטפלו לקרא לו. אך בלק עם היות גם היא ממואב בצרה ההיא לא צר לו כי בלק בן צפור אם הוא מלך למואב הוא בעת ההוא אך לא בעת קלל בלעם את מואב כי אז אדרבא אליו היה הנצוח כי בסיך סיחון היה על כן וישלח הוא ולא מואב. וגם השלוחים לא היו המואבים בלבד לשנאתם אותו רק וילכו זקני מואב וזקני מדין:

4והנה ארז"ל כי הלכו מואב לשאול ממדין באומרם מושיען של אלו במדין נתגדל הודיענו במה כחו ואמרו לו אין כחו אלא בפיו על כן בקשו גם הם את בלעם שכחו בפיו לעמוד נגדו. והנה אין מכל זה בכתוב כלום ולזה נשית לב מה זה שלא סיפר הכתוב דברי מדין כאשר סיפר דברי מואב אליהם. וגם דברי מואב יראו משוללי גזירה וגם למה המשיל ללחיכת השור מלחיכת שאר ב"ח זולתו. ועל פי דרכנו יתיישבו גם הערות אחרות. והוא כי הנה מוראת מואב מישראל היתה מסופקת כי אם ישמרו ישראל מצות ה' לא היה פחד כי נצטוו אל תצר את מואב וכו'. ובזה אפשר היה הפרש בין בלק ומואב כי בלק ראה והכיר כי חשבון שהיתה ממואב לולא לקחה סיחון האמורי ממואב לא לקחוה ישראל על מצות ה' וזהו וירא בלק וכו' את כל אשר עשה ישראל שלא הי' למואב רק לאמורי כי אם לא היתה חשבון לאמורי לא כבשוה כי מצות מלכו של עולם עליהם אל תצר את מואב ועל כן לא פחד הוא כלל כי לא יעברו פיו ית' אך ויגר מואב מפני העם הם המון העם הבלתי צדיקים שלא ישיתו לב אל המצוה ולא יוכלו הכשרים לעכב ביד כל העם כי רב הוא וגם ויקץ מואב מפני הנקראים בני ישראל הם הכשרים ולא אמר ישראל כי אם בני ישראל והוא כי היה כחם בפיהם מירושת ישראל אביהם כי הקול קול יעקב והוא כי קול תפלתם נשמעת לפניו ית' ויתפללו שיתן ה' את מואב בידם ויהיה להם רשות להצר את מואב. וזהו ויקץ מואב מפני בני ישראל. ומי הגיד למואב זה לז"א ויאמר מואב אל מדין עתה וכו' והוא בדקדק מלת עתה ולא אמרו הנה ילחכו והוא מז"ל כי שאלו מואב אל מדין במה כח מושיען של ישראל ואמרו להם אין כחו אלא בפיו. וזה יתכן כי אומר עתה וכו' הוא תשובת מואב שאמרו עתה כלומר עתה שהודעתנו מה ששאלנו אנו גוזרים אומר כי ילחכו הקהל וכו' והוא כי דרך השור חלוק מכל בעלי חיים כי בראותו את ירק השדה מוצא בפיו החוצה את לשונו העשויה כמגרה ומגל וחותכת העשבים ומכניסן בפיו ואוכלן נמצא כי בלשונו קוצר ולוחך כן ילחכו הקהל בלשונם כי הקול קול יעקב כלומר ולא כאשר אמרתם מדין שזה כח מושיען בלבד כי גם שזכות מושיען רב מזכותם הלא זכות הרבים בהתאחדם רב מאד ישמע קולם וז"א הקהל לרמוז אל אחדת קבוצם ולכן לא אמר העם או ישראל. והנה בלק לא היה חושש לכל זה כי דעתו היתה שלא יעברו ישראל מצות קונם אך למה שלבלק בן צפור מלך למואב ולא מימים כי אם בעת ההיא כי הי' רך ומשוח מלך נגרר אחריהם וישלח מלאכים וכו' לתקן חששתם כי גם זה כחו בפיו: