תורת משה - אלשיך, במדבר כג:ג
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Numbers 23:3
Open in the reader →1ויאמר וכו'. התיצב וכו'. הלא כמו זר נחשב כי בלי הכנות אלו היה ה' נקרה אליו ומה גם עתה אחר כל זאת ואיך על כולי האי יאמר עדיין אולי יקרה כו'. וגם אומרו לקראתי ולא אמר אלי כד"א ויקר אלהים אל בלעם. גם מה ענין אומרו וילך שפי בין למתרגם שהלך יחידי בין לרז"ל שהלך חגר מה צורך הודעה זו. אך אמנם הנה טרם הכינו ההכנות האלה היה נקרה אלהים לי אך עתה על ידי הכנו' קרבנות אלו נזכה פי אולי יקרה ה' הגדול בעל הרחמים לקראתי ולא מדת אלהים וגם לא יהיה מה שקרה לשון קרי וטומאה כי אם לשון הקבלה לקראתי כמו שבא לקראת חברו להקביל פניו שפוגעים זה בזה ומזה יהי' נגזר מה שיקרה שיהיה מקביל פני ובא לקראתי. ולבל יאמר בלק כמאמר שלוחיו שעל אומרו מאן ה' לתתי להלוך וכו' כי לא האמינו לדבריו שהיה ה' מדבר עמו והיה ירא פן יאמר בלק מה לך עם ה' אלהי ישראל ואתה מצד הטומאה ואיכה תאמר יקרה ה' לקראתי לז"א ודבר מה יראני לומר לא יבצר שע"י הכנות אלו ודבר מה יראני מראות מה ואז והגדתי לך מציאות דבר מה שיראני למען ע"י מה שאגיד לך מהמראה תכיר כי מה' קדוש ישראל באמת הוא ועוד הוסיף הכנה אחרת והוא וילך שפי יחידי להתבודד להשיג גדר נבואה בשם ה' שהזכיר. ולא שוה לו לשיקרה ה' לקראתי כ"א ויקר אלהים וכו' וגם מדה זו לא לקראתו רק אל בלעם באופן שאומר ויקר הוא מלשון טומאה. ועל זה אמר את שבעת המזבחות ערכתי ולא אמר בניתי כי כיון על עריכת הכוונה כמדובר למעלה כלומר ולמה אחר הכנה זו לא נקרה ה' לקראתי כי אם ויקר אלהים ולא שוה לו וגם מה שיחשב שיראהו דבר מה להגיד לבלק שיכיר כי עם ה' הוא מדבר גם זה לא הועיל כ"א אדרבא אפילו אמירה לא דבר לו מה שיהי' או שיגיד לבלק כי אם וישם דבר בפיו כי היה כח מופקד בפיו ואמר לו לך אל בלק ולא תדבר אתה עמו כ"א כה שהיא מדה הנקראת כה תדבר ולא אתה:
2או יהיה מה שהלך יחידי כי דרך נביאי ישראל כי שכינה עמהם ומבקשים יתרון אך זה לא היה רק יחידי משכינה והיה מבקש יתרון יקרה ה' לקראתו שהיא השם הגדול.
3או על דרך זה כי הנה היה חסר שכינה עליו וגם העשות רצונו בשני דברים: (א) שיקרה ה' בעל הרחמים וגם שדבר מה יראהו מעשה שאלתו. ואם היה רצוי לפניו ית' מעשה שעשה המזבחות וערך הקרבנות לפחות היה לו לקנות השראת שם אלהים ויקוה אחר כך אל האחרות כ"א וילך שפי יחידי מהכל ומה שהשיג אח"כ הוא אלהים ולא השראת שכינה חלילה כ"א ויקר שהוא דבר בהשתלשלות קרי וטומאה. ולדעת רז"ל שהלך חגר מאשר לחצה האתון רגלו אל הקיר ואמר ראו נא רשעתו כי לא שב מרעתו על ידי מה שנעשה חגר על לכתו עם האנשים כי אם עודנו מחזיק בטומאתו והולך הוא: