תורת משה - אלשיך, במדבר ל:ב

1וידבר משה אל ראשי המטות וכו' ראוי לשים לב למה לא נאמר כאשר בכל התורה וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וכו'. ואם הוא הזכירו הראשים לומר כי יחיד מומחה מתיר יאמר דבר אל ראשי המטות וכו'. ועוד אומרו לבני ישראל והי' לו לומר אל ראשי המטות ואל בני ישראל. וגם מה ענין אומרו לשון זה הדבר וכו' ולא סיפר הצווי וידוע הוא אשר דברו ה' שיורה באומר זה הדבר הוא אשר צוה ה' ולא באופן אחר. ועוד כפל אומרו ידור נדר השבע שבועה לאסר אסר.

2אך לפי הפשט זולת דרשות רז"ל על פי הדין. יאמר הנה דרך המון עם לישבע ולנדור מתוך כעס וכיוצא באופן שלא לשם שמים הם עושים ולא נדרי צדיקים יקראו ועל כן שמעון הצדיק לא אכל מאשם נזיר אם לא מאחד מן הדרום שעל שבא יצרו להתגבר עליו נדר בנזיר. על כן אמר משה אל ראשי המטות שהם חכמיהם וגדוליהם ומנהיגיהם יזהירו על הדבר ותהיה שומה בפיהם איש את שבטו לאמר להם אל יעלה על רוחם כי טוב בעיני ה' הרבות בנדרים כי אדרבה כל הנודר כאלו בנה במה. וטוב לגבר שלא ידור זולתי על אחת משתי בחינות. או לה' כעובדא דשמעון הצדיק שהיה להכניע יצרו לידבק בה' שאוסר עצמו בנדר על היין וכיוצא בו. או בחינה שנית והיא אם בא יצרו להחטיאו ישבע שלא לעשות הדבר ההוא כמשז"ל כי כן עשו יוסף ובועז שנשבעו ליצרם והוא מאמר דוד נשבעתי ואקימה לשמור וכו'. וזה יאמר וידבר משה אל ראשי המטות וחכמיהם ומה דבר להם הלא הוא לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' שלבני ישראל יזהירו לאמר להם אל יעלה על רוחכם כי חפץ ה' ברבוי נדרים כ"א זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור יהי' נדר לה' שהוא לידבק בה' בהכניע יצרו כעובדא דשמעון הצדיק וכן בחינה שנית שאם ישבע תהיה שבועה לאסור אסר על נפשו שהוא לאסור מה שהוא כבר איסר על נפשו שהוא לישבע ליצרו שלא יעשה איסור שכבר נאסר עליו למען החזיק את יצרו הטוב את נפשו נגד היצ"הר לבלתי עשות הדבר הרע ההוא ועם כל זה טוב מזה ומזה שלא יזדקק לנדר ושבועה כי אם שלא יחל דברו בלי שבועה שאמר לעשות הטוב כי אם כל היוצא מפיו יעשה:

3או שיעור הכתוב או השבע שבועה מה שהוא כבר שבועה עליו מאז מסיני שלא לעבור על דת וגם שאין שבועה חלה על שבועה ובלעדי זה הרי הוא מושבע ועומד עם כל זה טוב הוא לאסור מה שהוא איסר על נפשו להזהר עוד כאשר עשו יוסף ובועז. טוב מהכל הוא שאפילו לא היה שבועה לא יחל דברו וכו' כמדובר. או מה שאמרתי לישבע לקיים את המצוה אל יעלה על רוחכם כי בלי שבועה האומר בפיו לעשותה אינו חייב לקיים כענין אשנה פרק זה וכיוצא בו כ"א לא יחל דברו וכו' כי היא אמירה לגבוה: