תורת משה - אלשיך, במדבר לא:י

1ויצבאו על מדין וכו'. אמר כי כמעט לא הוצרכו להלחם כי אם ויצבאו על מדין והצליחו כי ויהרגו כל זכר. או במה שכתבנו לכל אחד מהפירושים. או שזכיותיהם נעשו צבא לפניהם או שצדקתם עשתה שתקדים השכינה עם צבאה וזהו ויצבאו על מדין שהם עשו צבא על מדין וע"י כן הצליחו והוא לצבא שאמר למעלה כי הם יעשו צבא ואליו ילכו:

2עוד כיון באומרו כאשר צוה ה' את משה שהוא דבר ידוע. אך יאמר בשום לב כי אחר שכל אלו צדיקים היו ואיך לא הצילם ה' שלא תבא תקלה על ידם להשאיר הנקבות כי אפילו בהמתם של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן. והיא כי הנה כתבנו למעל' כי שתי נקמות היו ראויות לינקם מהמדיני'. א'. אשר דבר הוא יתברך אל משה באומרו נקום נקמת בני ישראל שהוא על שהביאו מות לבני ישראל וימותו כ"ד אלף מהם. שנית על כבוד ה' שהעבירום על דתו יתברך בזמה וע"ז כתבנו כי הוא ית' בענותנותו לא חש לעשות עיקר רק על הנוגע אל בני ישראל וצוה ואמר נקם נקמת בני ישראל ומשה היפך ואמר כי טוב וראוי הוא לחוש על בחינת כבודו ית' ואמר להם לתת נקמת ה' במדין. אמר כי להיות כי מה שויצבאו על מדין לא כוונו על הבחינה אשר צוה להם משה שהוא על הנוגע אל כבוד ה' כי אם כאשר צוה ה' אל משה שהוא על הנוגע אל בני ישראל ועל כן לא החמירו בדבר להרוג גם נקבה כי אם ויהרגו כל זכר בלבד ע"כ ויקצוף משה על פקודי החיל שעל פיהם נעשה כל דבר. ויאמר וכו' הן הנה היו לבני ישראל וכו' למסר מעל בה' והוא מה שכתבנו למעלה כי בנות מואב לא חשו להחטיא את שלומי אמוני ישראל כי פסילי אלהיהן לא היו פעור ועל כן לא טעו אחריה' כ"א הנקראי' בשם עם באומרו ויחל העם לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וכו' אך המדינים התנכלו להביא את פעור ויחטיאו את אשר בשם ישראל יכונה כי נבזה בעיניה' נמאס דרך עבודתו ועברו ונענשו כמאמר הכתוב ויצמד ישראל לבעל פעור ואז ויחר אף ה' בישראל וימותו ארבעה ועשרים אלף איש. ועל זה צוה הוא יתברך ואמר צרור את המדינים כלומר כי אשמתם גדולה משל מואב כי אלה עשו תחבולה ללכוד את הכשרים וזהו בנכליה' אשר נכלו לכם על דבר פעור כי התנכלות היה על דבר פעור כי נכריה עבודתו וזה היה לכם עיקר ישראל ולא לנקראים בשם עם. זה מאמר הכתוב הן הנה היו כלומר ולא בנות מואב היו לבני ישראל כי בנות מואב החטיאו את העם אך אלה היו לבני ישראל במה שהיה על דבר פעור. והנה הסכלתם בעשות עיקר מגרמת מות בני ישראל ולא מהנוגע אל כבוד השם ית' שהסיבו למעול בו יתברך בע"ג שתלו עשיתם עיקר מבחינה זו לא הקלתם בדבר להשאיר הנקבות כאשר כתבנו. אך לא טוב הדבר. כ"א מה שראוי לעשות עיקר בעצם וראשונה הוא על דבר כבוד שמו יתב' שהוא אשר כיונו למסר מעל בה' שמסרו לישראל מה שמעלו בו בה' ואחרי כן אגב בחינה זו היא בחינת מה שותהיה המגפה בעדת ה' שהוא הנוגע אל ישראל:

3עוד כיון באומרו ותהי המגפה בעדת ה' לומר כי גם בחינה זו מהנוגע אל בני ישראל גם היא נוגעת אל כבוד ה' כי הלא היו עדת ה' צדיקים ויקר בעיני ה' המותה לחסידיו. כלו' כי גם אם לא השגיחו רק על בחינה זו גם היא נוגעת אל כבודו יתברך להחמיר בה לבלתי החיות כל נקבה ובזה גם אפשר יהיה שעור הכתוב היה לכם להביט אל בחינת מסירת מעל בה'. ואפילו יהיה שלא הבטתם רק על הנוגע לישראל גם הוא לא היה לכם לכוין על מות עדתכם רק על מה שהיא נוגעת אל ה' כי ותהי המגפה בעדת ה' כמדובר: