תורת משה - אלשיך, במדבר ו:כב

1וידבר ה' כו' דבר אל אהרו וכו' תברכו וכו'. אומרו לאמר פעם שנית יאמר בהזכיר מאמר הגמרא שיום אחד אמרו לאליהו למה לא באת אתמול לבית המדרש אמר רצו האבות להתפלל והקמתי את אברהם והתפלל ושכב ואח"כ ליצחק ואח"כ ליעקב אמר ליה ולמה לא קמו שלשתם כאחד אמר שאם היו מתפללים יחד היו נענים והיה הטוב בא קודם זמנו א"ל יש כיוצא בהם בעולם הזה א"ל יש ומי הם אמר לו ר' חייא ובניו צוה להם רבי שיתפללו יחד אמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מטרא אתו למימר מחיה המתים ורגש עלמא וכו' כלל הדברים כי תפלת האב לבדו אינה מתקבלת כתפלתו עם בניו ומזה נלמוד אל הברכה שאינו דומה ברכת אהרן לבדו לברכתו עם בניו וזה יאמר פה דבר אל אהרן שהוא יחיד לברך ואל בניו ראוי טוב לומר שיתחברו אליו לאמר הברכה כי טוב הוא על ידי מרובים מע"י יחיד אך בנוסח הברכה כה תברכו בלשון יחיד יברכך וכו' ולא אמרו יברככם ה' וכו' והטעם כי זכות המברכים כרובם כן יועילו לשיתמלא רחמים יותר הוא יתברך לברכם:

2או שעור הכתוב במה שידענו כי דבור הוא לשון קושי ואמירה לשון חבה שעל כן באחד המברך ישראל יש קושי משא"כ כשהם רבים וזהו אומרו באהרן דבר שהוא לשון קושי ואח"כ אמר לאמר לשון חבה על כי בא' המברך אפשר יהיה קושי על העדר זכות המקבלים אך בהיות המברכים רבים יש חיבה וז"א באהרן דבר ובצרף את בניו עמו אמר לאמר אך בנוסח הברכה לכל ישראל יאמרו בלשון יחיד יברכך וזהו כה תברכו את בני ישראל עם היותם מרובים באמור להם יברכך לשון יחיד והוא מה שכתבנו על פסוק ועבדתם את ה' וכו' שאומר הוא ית' בעבודה טוב תהיה ברבים מביחיד וזהו ועבדתם וכו' כי אינו דומה מרובים העושים המצוה וכו' אך בשכר ובירך את לחמך וכו' לשון יחיד כי אפילו ששים רבוא העושי' מצוה אין אחד נוטל שכר כשיעור זולתו כי אל דעות ה' שוקל הכונה או השמחה העודפת לזה על זה או הזריזות או הפנאי וההיקש בבחינות אלו ועל כן יאמר פה יברכך וכו' כי כל אחד יקבל ברכה לפי מה שהוא מוכן וזכאי.

3או יאמר בשום לב אל אומרו כה תברכו לנוכח ואחר כך ושמו את שמי שלא לנוכח ולא אמר ושמתם את שמי אך הוא כמ"ש ז"ל אם יאמרו כהנים בלתי כשרים איך נברך את ישראל ואין אנו כדאים אל יחושו כי אין הם המברכים כ"א ושמו את שמי על ב"י ואח"כ ואני אברכם הנה למדנו כי אומרו ושמו על בלתי כשרים ידבר ובזה יאמר דבר אל אהרן ואל בניו וכאלה יאות לומר כה תברכו לנוכח כי כלם צדיקים אך לזולתם שאינו בהם לדבר לנוכח אתם. אני אומר ושמו את שמי שלא לנוכח כמדו':

4כה תברכו וכו'. אל תאמרו כי ה' היא המברך ולא אתם באמרכם יברכך וכו' כי הנה כה תברכו שתחשבו כאלו אתם המברכים במה שתאמרו יברכך ה' כיון שושמו את שמי על בני ישראל ועל ידי כן אברכם נמצא כאלו אתם המברכים. והנכון בשום לב על אומרו ושמו את שמי על בני ישראל וכו' שאם אין הענין רק מ"ש ז"ל שאל יחושו הכהנים שאין מברך אותם כי ע"י מה שושמו את שמי על בני ישראל אני אברכם את הכהנים א"כ הל"ל ויברכו את בני ישראל ואני אברכם וגם הוא דוחק שיחזור אומרו ואני אברכם אל הכהנים על כן יתכן כי בא יתברך לתת טוב טעם בל יאמר איש אחד שהברכה ממנו יתברך היא למה ידברו הכהנים עם ישראל לומר יברכך ה' והלא טוב טוב היה ידברו הכהנים אל ה' ויאמרו אליו ברכם ה' ושומרם ולא שידברו עם ישראל לאמר להם יברכך ה' לז"א כה תברכו ותתייחסו אתם למברכים באמור להם עצמם יברכך לא כאמור לה' והטעם כי הנה על ידיכן ושמו את שמי על בני ישראל וכו' כי על יד דברם עם ישראל הם מכונים אותם לקבל הברכה בשום את שמו יתברך על העם שהוא בדבר אתם ואמור להם יברכך ה' שמשימם עליהם את שם ה' שעל ידי כן יוכנו ויושפעו לקבל הברכה שעי"כ ימשך שואני אברכם עמכם אך בדברם עמו ית' ברכם ה' וכיוצא אתם משימים את שם ה' על ישראל להכינם ולהתייחס למברכי':