תורת משה - אלשיך, במדבר ו:יג

1וזאת תורת הנזיר כו' ביום מלאת כו'. יתכן זולת סוד הדבר יהיה רמז כי ביום מלאת ימי נזרו אשר קבל עצמו להזהיר עצמו מן היין להכניעו את יצרו על ראותו סוטה בנוולה או על ראותו יצר סמוך היחל להתגבר עליו כדרכו וכעלילותיו ומה גם כי החילו חמת מיין בוגד המחטיאו ווקונה. אותו בשלשה דרכים. (א) כי יתפוש אותו בלבבו להרהר אשר לא טוב כמאמר איוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה כו' כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם והיא מחשבה בלי מעשה. (ב) והוא מעשה בלי מחשבה והוא כי יבלבל דעתו ביין ולא ישית לבו לדקדק בין שומן לחלב וכיוצא בו. (ג) והוא טעות גדולה המביאו לידי מעשה אשר יעשה זדון והוא מאמרם ז"ל שהוא ענין בן סורר ומורה שעל ידי משוך ביין את בשרו ואוכל בשר בא יבא עד ככר לחם וילסטם את הבריות וגם יטמא בזמה ועל כן טוב הוא ימות זכאי ואל ימות חייב ועל כן נגד שלש אלה רמזה תורתינו הקדושה כי טרם ישוב הנזיר לשתות יין ישוב לבו לבער שאור שבעיסתו של שלשת הבחנות האלה על ענין המחשבה יביא כבש לעולה שיהיה מתנהג בתמימות ככבש והוא כיעקב איש תם הנקרא שה ועל כן נאמר בו תמים וכמאמרם ז"ל בויקרא רבה אמרו למה נמשלו ישראל לשה על שאנו נמשכים אחר הקב"ה כשה בתמימות ופירשו על זה פסוק משכני אחריך נרוצה כמפורש מאמר זה אצלנו בספר שושנת העמקים שפירשו ז"ל על מה שאין ישראל מהרהרים על ששכר מצות בהאי עלמא ליכא ועל השוגג מה צוה ית' יביא כבשה תמימה שהוא קרבן מיוחד לשוגג בתום לבו ועל השלישית שהיה כאויב לקונו יעשה שלום עמו ית' ע"י קרבן שלמים כללות הדברים שע"י שלש אלה יתן אל לבו לבטל יצרו משלשת בחינות רעות המתרגשות ע"י היין בוגד ועוד שנית יעשה כי ישית לבו לבער יצה"ר מכל רמ"ח איבריו בלי עשה בשום אחד מהם דברים אשר לא תעשינה וזהו וכל מצות וכו' כי יעשה את עצמו כסל מצות שיחשיב עורו המחזיק בתוכו את כל אבריו כסל המקיף את מצות רבות משוללי שאור שבעיסה ולא עוד אלא משוחים בשמן שיהיו כל אבריו מלומדים ומושרשים ע"י מעשים טובים שיעשה בכל אחד מהם שיהיו כטבולים בשמן אור הקדושה הנעשית בכל מעשה טוב וזה בין באיברים הגסים המשולים לחלות שבלילן עבה בין לאברים דקים המשולים לרקיקים כל' לדבר טוב או כוליא ליעץ או טחול וכיוצא בכלם יסיר יצה"ר מהם ויעשה טוב בפעולת המתייחסות אליהם כנרמז באומרו ורקיקי מצות משוחים בשמן ורמז עוד כי כל מה שיחנך כל א' מאיבריו בעבודת שמים לא יסכון לו אם ירדוף אחר המותרות ע"כ יגלח שער ראש נזרו שהוא משל אל כריתת המותרות והגאות עד שלא יזכרו ולא יעלו על לב ע"כ ישליכם באש לאבד כל זכר למו וגם ישית על לבו לקיים ג' דברים שהעולם עומד עליהם שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים ובאחרון היחל והוא שיעשה כל כח זרועו לגמול חסד ולא בהפכו לכן יקח הזרוע בשלה מן האיל שהוא משל אל היד הנטויה לפעול בל תהיה לו זרוע נטויה לפעול אשר לו כדת אלא אדרבה לגמול חסדים ע"כ יקח הזרוע בשלה במים רמז למימי החסד כי לעשות חסד תהיה זרועו מושלת לו ולא על הפכו ועל העבודה רמז בתלת מצה רמז אל העבודה שכל שאור וחמץ פוסל בה ועל התורה אמר ורקיק אחד כי התורה עולה תרי"א ורקיק עולה תר"י ועם התיבה או עם הרקיק שהוא א' עולה תרי"א היא התורה שבה הג"ח ועבודת כל המצות שלש אלה יהיו קדש ויתן אותם על כפי הנזיר לרמוז לו כי בכפו יחתום הוא ית' כל אשר יעשה בשלש אלה ואז והניף אותם כו' לרמוז שלא יניעם ולא יניפם רק על מה שיהיה קדש ולא על הפכו חלילה ואמר כי אחר כל ההכנות הטובות האלה ישתה הנזיר יין ולא יירא פן יחטיאו כמדובר:

2והנה כי ריש מרעין לכל עון ולכל חטאת הוא חמר כי ממנו פנה ממנו יתד לעשות את כל מצות ה' אשר לא תעשינה כי ע"כ היתה עצת האל הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין ולא יאמר עד יראה את עצמו בנוולו כי אם מעת יראה את זולתו יקבל מוסר. והנה מכח דברי התורה הזאת תוכחת מגולה לסובאי יין וזוללי בשר גם בקרב ביתם ומה גם למתקדשים ומתועדים אל הגנות כי יקראו איש אל רעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה ותחת כל עץ נצב על עין המים באמור אליו לכה נרוה דודים עד הבקר מיין הרקח נתעלסה באהבים באשישי ענבים כי במה יודע איפה כי אנשים אחים אנחנו באהבה מסותרת אם לא נגילה ונשמחה יחד ביין ישמח לבב אנוש כי כח בידך מלא מסך אף שמריה אשתה למען בריתך וגם עליך תעבר כוסי רויה ולקמת מנחתי מידי למעני ויהיה הקשר אמיץ ביני ובינך אהבת עולם מעתה ועד עולם כי נזכור אני ואתה יושבים צמדים שותים במזרקי יין כוס מלא ברכת ה' מלא הון וגם אתה אלי על הין הין ופי פערתי ואשאפה פעם אחת ולא אשנה כי לזאת יקרא חפצי בך וגם אתה קבעת כוס חמתי שתית מצית ומי כמונו רעים אהובים אהבת עולם לא תשכח יקומו ויעשו כן המה ורעיהם כיוצא בהם ויחמו בבואם לשתות שתו ולעו וירם לבם ויהי כל איש מהם כמוהו כפרעה חשוב בעיניו כמלך כי תירוש ינובב וביין חמר אל מי תדמיוני ואשוה יאמר ובגובה לבו ישתרר גם השתרר על השתיה כדת גבורים לשתות יין והנה אשר יראה הרואה אותם בראשיתם צידה ברך יברך כי יראה על כל כוס וכוס תלי תלים של ברכות זה יאמר בנטותו את ידו אל גביע הקצף כה לחי תעמוד חי בשמחתך ביום תחונתך וזה ישוב ויאמר גם את בדם בריתך וכהנה וכהנה מאה ברכות הערובות בפיהם ובשפתותיהם אך כמרעיתם וישבעו יצא לבם ויחלו לשתות בכלים שונים רבים ונכבדים מהראשונים וימלאו את כליהם כאשר יוכלון שאת עד יגר מזה ואז יתהלל המתהלל באמת באמור מי כמוני גבור לשתות יין במדה טובה מרובה ובמדה שאדם מודד לו בה מודדין לכל א' מהמסובין עד אשר יצא מאפם ומכל היוצא מפיהם כל שולחנות מלאו קיא צואה ואז למי אוי למי אבוי זה נופל כשוכב בלב ים וזה קם והכה את רעהו באבן או באגרוף וזה יצא יצוא ומקלל אשר שתו וישכרו עמו עד ששמחה לתוגה נהפכה וגם אהבתם כבר אבדה וימירו את כבודם בפי חזיר כצואה עוברת ונחת שולחנם צואה בלי מקום עד אפס מקום והן זאת רעתם כי מר הרכה והענוגה שבדעתיהם במנעמיהם זולת שתים רעות אשר אלה ביין שגו בגזל ועריות כי ממשיך איש ביין את בשרו יבא עד ככר לחם וילסטם את הבריות כי על כן צוה לנו ית' להמית בן סורר ומורה כי מוטב שימות זכאי וכו' וגם לץ היין הומה זמה כי מפנק ביין את בשרו האספסוף אשר בקרבו יתאוה תאוה לגלות בשר ערוה כי בהשליך נפשו אחרי גיוו נמשל כבהמות נדמה רודפי זמה ואף גם בטוב לבם יבחרו בשירי זמרה זני זמרא והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיה' שובע שמחות ישיתו בטוחות ועל ערבים שירי עגבים ישאו קולם יחדיו ירננו כי ישישו בני מעיהם בכל היוצא מפיהם כדבר אחת הנבלות ומה ירמזון עיניהם אשר הם זונים אחריהם כי יחמדו לבות ויפעלו גויתם והן אלה קצות דרכיהם ומה שמץ דבר מרעותיהם כי מי שלח ידו ביין ונקה כי שאל נא לימים ראשונים כי אבינו הראשון חטא כמאמרם ז"ל גפן היתה וכי חוה סחטה ענבים ונתנה לו וימת הוא וכל זרעו ונח מצא חן בעיני ה' ויאשם ביין ונפגע ואצילי בני ישראל שתויי יין נכנסו ועברו ונענשו ומורם מהם כיוצא בהם עד נחדל לספור כי אין מספר:

3והן אמת כי אחר שתו וישכרו בימים ראשונים אשר היו לפנינו כאשר נכון היה בית וארמון על משפטו והוכן בחסד כסא כבוד לבית ישראל חטאתם לא כבדה מאד כי רוב טובתם התעה אותם ועל כן רבים שתו. נימא אך עתה כי הנה בעתה רבים ישתו לא נימא כי אל ישמח ישראל אל גיל בעמים כי יראה כי אזלת יד כי נפלה עטרת ראשנו וגלינו מארצנו ושכינת עוזנו בקרב העכו"ם ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות ברע ובשת הפנים כיום הזה כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו ואך לזאת יחרד כל לב כי מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו יין להתהולל בו ומי האיש אשר הוא יהודי ולא דמוע תדמע עינו לילה ויום מאין הפוגות כי עיניו רואות וכלות עובדי כוכבים אשר הבל המה מעשה תעתועים מנייהו מלכי מנייהו הפרכי ועבדי ה' אשר לו הגדולה ואין זולתו כי יוצר הכל הוא נתונים נתונים תחת און עובדי מזלות ומבטן מי יצא הרעה הגדולה הזאת אם לא מרוע מעללינו אנחנו ואבותינו כי מידנו היתה שפחה כי תירש גבורתה לו חכמנו נשכילה זאת קרענו את בגדנו ונלבש שק ואפר ונצא בתוך העיר ונזעק זעקה גדולה ומרה עד פור התפוררה גויתנו ואדמתנו ויקרא זה אל זה ויאמר לכו ונשובה אל ה' בצום ושק ואפר ואל ניתן פוגת לו עד יחונן ועד יקים את סוכת דוד הנופלת ולא די שלא יעשה כן כ"א שתחת היותם כאבלים כל ימיהם ולבלתי מלא שחוק פיהם הלא יאמרו נקחה יין ונסבאה שכר והיה זה כיום מחר ולא אמרו איה ה' היש בקרבנו אם אין כי היו מבדילים בינינו לבין אלהינו הלא נכלם כי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ואבחר דרכי ואתנה שכר לאובד ויין למרי נפש ואשבה משומם ואבכה בצום נפשי ואפר כלחם אוכל ושקויי בבכי עד ישקיף וירא ה' משמים לתקן עולם במלכות שדי וישמח ה' במעשיו וישראל ישמח בעושיו:

4ואחשבה כי ככל החזיון הזה הנביא דבר באומרו אבל תירוש וכו' שבת משוש תפים וכו' בשיר לא ישתו כו' נשברה וכו' צוחה וכו' נשאר וכו' והוא בשום לב שאחר אומרו אומללה גפן הל"ל אבל תירוש אך יאמר במה שידענו כי לא נברא יין אלא לנחם אבלים והנה בהפוך הוא כי לא ישתו אותו כי אם שמחי לב שכל ימיהם כחגים על כן אבל ויתלבא תירוש כי לא ישמח בראוי לו על כן מה עושה הוא ית' מחריב הגפנים וזהו אומללה גפן לגמרי שלא ימצא תירוש והטעם כי על ידי כן נאנחו כל שמחי לב כי לא ימצא כלל להם כי האבלים גם מבלי יכרת לגמרי היו נאנחים כי לא ימצא להם כי שמחי לב ישתו בכח זרועם ועתה נאנחו גם שמחי לב. או שעור הכתוב אבל תירוש מתחלה שהיה מעט ויוסיף ה' ויכרת הכל וזהו אומללה גפן ולמה עשה כך כדי שע"י כן נאנחו כל שמחי לב מה שאין כן בהיות מעט כי שמחי לב ישתוהו בזרוע ויאנחו האבלים והנה כל זה הוא טרם החרבן שלא תכבד אשמת שותי יין כ"כ אך אחר ששבת משוש תפים שהיה בבית השואבה חדל שאון עליונים של המון חוגג לשלש רגלים וכן שבת משוש כנור לוים שכל זה הוא אחר החרבן מאז ראוי שבשיר לא ישתו יין שהוא גם כי ישתה איש מציאות יין בביתו שלא בכונת שכרות לא יהיה בשיר אך המכוון לשכרות ושמחת מריעות גם בלא שיר יימר שכר לשותיו וזהו שיצא בל' שכר לרמוז השכרות כמדובר עד נתבשר כי נשברה קרית תוהו הוא רומי עד סוגר כל בית מבא אז צוחה על היין בחוצות כי ישישו בשמחה כי כשזה נופל זה קם כי כשיום נקם בלבו ית' אז שנת גאולה באה אך עתה לא כן כי ערבה כל שמחה כי גלה משוש הארץ היא גלות שכינה כן גלה דודי ובא שודדי ונשאר בעיר שמה בקבע וכו':