עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק חמישי יד
עבודת ישראל · Avodat Yisrael, Pirkei Avot, Chapter 5 14
Open in the reader →1ד' מדות בהולכי לביהמ"ד הולך ועושה כו': גם בכאן מקשים העולם אמאי קרי לכולהו הולכי לביהמ"ד הלא יש ביניהם שאין הולכין כלל אך דהענין רומז על זה המוכיח את העולם ואומר להם ד"ת ומוסר ה'. שצריך זה האדם להיות הולך בתוך לבבות בני ישראל בלב כל אחד ואחד אף בשפל הדיוטא התחתונה אף בלב הרשעים גמורים רח"ל למען יעורר לבבם לעבודת השי"ת ואז יוכל להעלות אותם ע"י שיעלה הוא בעבודתו ויעלו הם עמו ויאחז בידם להעלותם מעומק הקליפות אך דיש כמה בני אדם אשר המה כ"כ מגושמים אשר לא יועיל להם כל זאת אף שהצדיק יוריד עצמו אליהם לא יומשכו אחריו. ויש ג"כ שהצדיק לא יוריד עצמו אליהם לתוך עומק הקליפה שמפחד שלפעמים יודבק בו ג"כ ממיני החטאים האלה בנפשותם כי בלא זה אי אפשר כי באפס מה אי אפשר שלא יודבק בו. רק עושה עד"ז שאומר להם ד"ת ומוסר ה' עד שיעורר לבבם הערל שיחזרו בתשובה כ"ז הוא טוב והכל יפה בעתו ולז"א הולך ואינו עושה. בהיות שלא מסתייעא מילתא כנ"ל שלא היה יכול להעלותם אעפ"כ שכר הליכה בידו על שהי' אוחז בהם בידו להעלותם משפלותם ואעפ"י שלא פעל אעפ"כ אין המניעה ממנו והוא עשה מה שמוטל עליו: וכן עושה ואינו הולך. אע"פ שאינו הולך בתוך לבותם להעלותם. הוא מחמת שמפחד כנ"ל עכ"פ עושה. ר"ל בתורתו ובמוסרו מחזירם למוטב אעפ"כ שכר מעשה בידו: הולך ועושה חסיד. כי בידאי אין למעלה ממנו. אבל כשאינו הולך ולא עושה רק דורש בדברי' רק להתפאר ועבור איזה טובה שיגיע לו ממנה הרי זה רשע. כמאמר התנא ולא עטרה להתגדל בה על זה הענין נקרא רשע: