ב"ח, חושן משפט רט:ז
ב"ח · Bach, Choshen Mishpat 209:7
Open in the reader →1כשם שאין אדם מקנה דשלב"ל כך אין אדם משייר דבר שלא בא לעולם וכו' ר"פ המוכר את הבית ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו וכולי ופריך אמאי הא אין אדם מקנה דשלב"ל ומשני כיון דא"ל על מנת שמעשר ראשון שלי שיוריה שייריה למקום מעשר אלמא דס"ל לתלמודא דאין אדם מוכר ומשייר דשלב"ל אפילו בדלא שייר אלא מקצת פירות לעצמו כי התם דלא שייר לעצמו אלא המעשר אלא אם כן דמשייר למקום מעשר והחילוק דבין שייר לעצמו ובין שייר לשמעון מפורש בגמרא פרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ח): ומ"ש רבינו ורואין כאילו שייר לו מקום הפירות והוי דבר שיש בו ממש לכאורה קשה דהו"ל לומר והוי דבר שבא לעולם וכן כתב ב"י שהלשון אינו מדוקדק ולפעד"נ דרבינו דקדק מדברי הרמב"ן שכתב אהך דבן לוי שמכר וכו' וז"ל דאע"ג דשיורא הוא דשייר בגוף קנין גמור לפירות מ"מ גוף ודאי ללוקח וכיון שלא שייר דבר מסויים הו"ל כתנאי וכו' עכ"ל ומביאו ב"י השתא ודאי ליכא למימר דשייר לעצמו דבר שבא לעולם שהרי כל שבא לעולם הוי ללוקח ולא שייר לעצמו דבר מסויים ואין לנו לומר אלא כיון דבעין יפה משייר רואין כאילו מקום צימוח הפירות הוי דבר שיש בו ממש ונמשך מזה דהו"ל נמי כדבר שבא לעולם דאם לא היה נחשב כדבר שיש בו ממש ליכא כאן דבר שבא לעולם כיון שכל הגוף שבא לעולם הוי ללוקח: