ב"ח, אבן העזר קמג:טז
ב"ח · Bach, Even HaEzer 143:16
Open in the reader →1מת האב או הבן וכו' קאי אדלעיל באומר בסתם על מנת שתניקי את בני ולא פי' כמה דלהרא"ש צריך להניק עד כ"ד חדש כשהוא חי אבל במת אפי' ליום א' הוי גט אבל להרמב"ם דאפי' הוא חי סגי ביום א' לא איצטריך ליה למיתני במת דסגי ביום א' דליכא למימר דבחי בעינן יום א' בדוקא ובמת אפי' בשעה א' הוי גט דהא אפי' בחי נמי לאו דוקא יום א' קאמר אלא אפי' שעה א' סגי כיון דאמר בסתם כדפרישית בסמוך ס"ח וכ"כ הר"ן וב"י מביאו וכ"כ התוס' (בדף ע"ה) בד"ה ורמינהו ואם תאמר כיון דלהרא"ש בסתם צריך להניקו עד כ"ד חדש בע"כ דטעמו משום דלצעורה קמכוין וביום א' לא הוי צער א"כ במת כיון דליכא צערא ביום א' נמי נימא הא כיון לצערה ולא ציערה כדלעיל ס"ה גבי על מנת שתתן לי ר' זוז ומחל לה עליהם דאינו גט וי"ל דהתם אמר בפי' ע"מ שתתן לי ר' זוז אבל הכא לא אמר בפי' ע"מ שתניקי את בני שתי שנים אלא סתם אמר ע"מ שתניקי את בני אף ע"ג דסתם נמי כפריש שתי שנים דמי אפ"ה אין דעתו לצעורה בחנם אלא לכשיצטרך להניקו וכיון דמת וא"צ להניקו נתקיים התנאי והוי גט מאחר שאמר בסתם וכ"כ הרשב"א (דף קו ע"ב) שכך פר"י וכ"כ התוס' ריש (דף ע"ו) בד"ה בשלמא ומ"ש אבל מתו קודם שהתחילה כלל אינו גט כך פירש"י והסכים הרא"ש עמו אבל התוס' בשם ר"י פסקו דהוי גט וכך הסכים הרשב"א ומביאו ב"י: