ברטנורא על משנה פסחים ב:ח

1בחרוסת. דבר שיש בו חומץ ומים ועשוי לטבל בו בשר:

2ואם נתן. לתוך החרדל:

3יאכל מיד. שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת. אבל בחרוסת מודה תנא קמא לרבי מאיר דאסור:

4ורבי מאיר אוסר. אף אם נתן לתוך החרדל, דסבר חרדל לאלתר מחמיץ כמו החרוסת. ואין הלכה כרבי מאיר:

5לא במשקין ולא במי פירות. דכתיב (שמות י״ב:ט׳) ובשל מבושל, מכל מקום:

6אבל סכין ומטבילין. לאחר צלייתו, ולא אמרינן דמבטל טעמו. אי נמי אפילו קודם צלייתו שרי לסוך הפסח במי פירות, דהכי תנן בכיצד צולין, סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו:

7מי תשמישו של נחתום. שמצנן בהן ידיו בשעה שמקטף את המצה:

8ישפכו. במקום מדרון, שלא ישארו מכונסים במקום אחד ויחמיצו: