ברטנורא על משנה שבת כב:ג

1שובר אדם את החבית. מפני שהוא מקלקל:

2ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. לעשות לה פה נאה:

3אין נוקבים מגופה. הדבוקה בפי חבית אלא נוטל את כולה דכי נקיב לה מתקן פתחא הוא:

4ר׳ יוסי מתיר. דאין דרך פתח חבית בכך. והלכה כר׳ יוסי:

5ולא יקבנה מצדה. כלומר הא דשרי ר׳ יוסי להיות נוקב את המגופה, לא שרי אלא למעלה בראש המגופה דלאו אורחא למעבד פתחא התם אלא נוטל כל המגופה. אבל מצדה, זימנין דעביד ליה לנקב בצד המגופה משום פתחא ואינו רוצה לפתחה למעלה שלא יפלו צרורות או עפר ביין:

6ממרח. ויש כאן משום ממחק:

7בערב. שם מקום:

8חוששני לו מחטאת. אם מירח השעוה לדבקה בדופני הכלי סביב הנקב: