ברטנורא על משנה זבחים יג:ג

1שהשוחט להדיוט כו׳. השוחט קדשים בחוץ לאכילת הדיוט חייב:

2המעלה בחוץ. לצורך הדיוט, פטור משום העלאת חוץ. דגבי שחיטה כתיב דם יחשב לאיש, אפילו השוחט לאיש. וגבי העלאה כתיב לעשות אותו לה׳, אינו חייב כשמעלהו בחוץ עד שיכוין בו לה׳:

3ושחטו פטורים. דכתיב (שם י״ז) דם יחשב לאיש ההוא, אחד ולא שנים:

4והעלוהו חייבין. דכתיב (שם) איש איש וגו׳ אשר יעלה כו׳, שאין תלמוד לומר איש איש, אלא לרבות שנים שאחזו באבר והעלוהו, שהן חייבין:

5העלה. ונודע לו:

6וחזר והעלה. מאותה בהמה עצמה, חייב על כל אחת ואחת:

7עד שיעלה לראש המזבח. דכתיב (בראשית ח׳) ויבן נח מזבח לה׳. אלמא אפילו במת יחיד שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח:

8אפילו העלה על הסלע. דכתיב (ויקרא י״ז) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה׳ פתח אהל מועד, ולא מזבח בבמת יחיד. ובפרשת המעלה בחוץ כתיב. והלכה כר׳ יוסי: