עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבית יוסף

בית יוסף, חושן משפט ריד:יח

בית יוסף · Beit Yosef, Choshen Mishpat 214:18

Open in the reader →

1האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה וכו' בפרק הנודר מן הירק (נדרים נו.) תנן הנודר מן הבית מותר בעלייה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עלייה בכלל בית ובגמרא כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא משמיה דעולא בית בבתי אני מוכר לך מראהו עלייה טעמא דא"ל בית בבתי אני מוכר לך אבל בית סתם אינו מראהו עלייה לימא ר"מ היא אפילו תימא רבנן מאי עלייה מעולה שבנכסים ופירש הרא"ש לימא ר"מ היא דמשמע משום שאמר בית בבתי דמשמע בית כל דהו הא אמר בית סתם אינו יכול ליתן לו עלייה והיינו כר"מ דאמר עלייה ליתא בכלל בית דאי רבנן אפילו אמר בית סתם נמי: מאי עלייה מעולה שבבתים. ודאי אם א"ל בית סתם מראהו עלייה אבל השתא דא"ל בית בבתי האי לישנא משמע לאפוקי עלייה דגריעא משום עלייה וירידה וצריך ליתן לו המעולה שבין שני בתים דהיינו בית ועלייה מיהו הגרוע שיש לו יכול ליתן לו והכי מסיק בשילהי מנחות (קח:) דיד בעל השטר על התחתונה עכ"ל. וההיא דשילהי מסכת מנחות הכי איתא דתנן התם האומר אחד מכבשי הקדש אחד משוורי הקדש היו לו שנים הקטן שבהם הקדש שלשה הבינוני שבהם הקדש ובגמרא א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה ל"ש אלא דאמר אחד משוורי הקדש אבל אמר שור בשוורי הקדש הגדול שבהם הקדש תורא בתוראי קאמר איני והאמר רב הונא אמר רבי חייא משמיה דעולא האומר לחבירו בית בבתי אני מוכר לך מראהו עלייה לאו משום דגרוע לא מעולה שבבתים מיתיבי בית בבתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפל ואמאי ליחזי הידין נפל לוקח קאמרת שאני לוקח דיד בעל השטר על התחתונה השתא דאתית להכי אפילו תימא עלייה דגריעא יד בעל השטר על התחתונה וכתב הר"ן בפרק הנודר מן הירק לפום הך מסקנא דמנחות דאמרינן דעלייה ממש דגריעא משמע דליכא לאוקמי לדרב הונא כרבנן דא"כ ל"ל בבתי דקאמר אפילו בית נמי בכלל עלייה הוא ואפ"ה איפשר דקי"ל כרבי מאיר מיהו כתב הרמב"ן דאפילו למסקנא דהתם הא דרב הונא כרבנן אתיא דאיכא למימר דהאי דנקט בית בבתי ולא נקט בית סתם לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בית סתם דמראה עלייה דגריעא אלא אפילו כי אמר בית בבתי דכה"ג למעליותא משמע כדאמרינן התם הגדול הקדש אפ"ה גבי לוקח מראהו עלייה דגריעא הילכך כיון דלפום מסקנא דהתם איכא למימר דמימריה דרב הונא כרבנן אתיא נקטינן כוותייהו דעלייה בכלל בית. וכן פסק הרמב"ם ז"ל עכ"ל וז"ל הרמב"ם בפרק כ"א מה"מ האומר לחבירו בית מבתי ושור שבשוורי אני מוכר לך נותן לו הקטן שבהם מת אחד מן השוורים או שנפל אחד מן הבתים מראה לו זה שמת או שנפל שיד בעל השטר על התחתונה עכ"ל והיינו כמסקנא בסוף מנחות ורבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש: