בית יוסף, חושן משפט תכה:ג
בית יוסף · Beit Yosef, Choshen Mishpat 425:3
Open in the reader →1(ג) במה דברים אמורים דיני נפשות שצריכים בית דין ועדים אבל הנהרגים בלא בית דין נדונים גם עתה ואלו הם הרודף אחר חבירו להרגו שמצוה על כל הרואה אותו שרודף שיהרגהו כדי להציל הנרדף. משנה וגמרא בסוף פרק בן סורר (סנהדרין עג.):
2(ד) ומ"ש אפילו הוא קטן כיצד התרו בו שאם יהרגו יהרגוהו והוא רודף אחריו ואפילו שאינו מקבל התראה כיון שעדיין הוא רודף נהרג. שם (עב:) אמר רב הונא קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו קסבר רודף אינו צריך התראה לא שנא גדול לא שנא קטן ופירש רש"י קטן הרודף - את קטן אחר להרגו: ניתן להצילו בנפשו. כדילפינן לקמן רוצח ניתן להצילו בנפשו והאי אף על גב דקטן הוא ולאו בר קבול התראה לגבי רדיפה דינו כגדול: דקסבר. רב הונא רוצח אין צריך התראה לענין להצילו בנפשו. וקאמר עלה בגמרא (שם) נימא מסייע ליה רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו אומר לו ראה ישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה (בראשית ט ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך אמרה תורה הציל דמו של זה בדמו של זה ההיא רבי יוסי בר יהודה וכו' ומשמע דהלכה כרב הונא וכפשטה דברייתא דמסייעא ליה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות רוצח (ה"ו - ז) וז"ל הרודף אחר חבירו להרגו אפילו היה הרודף קטן הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף ואפילו בנפשו של רודף כיצד אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו אף על פי שלא קבל עליו התראה כיון שעדיין הוא רודף הרי זה נהרג ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף עושין:
3ומ"ש ונראה שאין צריך להתרות וכו'. הם דברי רבינו וכתב כן משום דמשמע ליה שמ"ש הרמב"ם שאם הזהירוהו היינו שהתרו בו שאם יהרגו יהרגוהו ולפיכך כתב דנראה שאין צריך להתרות רק שיודיעוהו שהנרדף הוא ישראל וכפשטה דברייתא דמסייעא לרב הונא ואני אומר שגם זו היא כוונת הרמב"ם ז"ל ולפיכך דקדק לכתוב שאם הזהירוהו ולא כתב שאם התרו בו:
4ומ"ש ואם יכולים להציל הנרדף באחד מאיברי הרודף אסור להרגו. שם (עד.) תניא רבי יונתן בן שאול אומר רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ויכול להצילו באחד מאיבריו ולא הציל נהרג עליו וכתב הרא"ש (סי' ב) דהלכתא כוותיה דסוגיא דשמעתין כוותיה בסוף פרק נגמר הדין (סנהדרין מט.) גבי אבנר ויואב:
5וכתב הרמב"ם היה יכול להצילו באחד מאיבריו וכו' אבל אין בית דין ממיתין אותו. בפ"א מהלכות רוצח (הי"ג):
6ומ"ש רבינו ואיני יודע כיון שחייב מיתה למה אין בית דין ממיתין אותו. איפשר לומר דהיינו טעמא דהרמב"ם דכיון שנכנס ברשות אינו בדין שיהרגוהו בית דין: [בדק הבית] ועוד י"ל דפירכא מעיקרא ליתא דלית ביה התראה ושיקבל עליו מאחר שאינו מתכוין אלא להציל [עד כאן]: