בית יוסף, אבן העזר קכב:ג
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 122:3
Open in the reader →1אמר לסופר ולעדים כתבו וחתמו ותנו לשליח וכו' בפרק הנזכר גבי עובדא דנפתא שכתבתי בסמוך גרסינן בעא מיניה רבא מרב נחמן כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סליק להו או דילמא לטירחא דידהו חייש א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו תיקו והרי"ף פירש בעיות אלו לענין אם יכולין העדים להיות שלוחין להולכה ואין כן דעת רש"י שהוא ז"ל פי' דקאי אמאי דאמרינן בסמוך אי כתוב גיטא מעליא דכותבין ונותנין משום דלא אמר להו כתבו ואנחו בכיסייכו שכך כתב כתבו ותנו לשליח שלי שמיניתי וכן עשו ואבד בדרך מי אמרינן עשו כל שליחותן ונסתלקו או דילמא האי נמי עד שיבא גט לידה ותתגרש עשאם שלוחים לכתוב אלא לטירחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה אמר ליה רבינא לרב אשי ויוליך מהו אם תמצא לומר בהך דלא אמר אלא כתבו ותנו לשליח והם כתבו ונתנו לו ואבד דעשו שליחותן דהא כל מה שצוום כתבו ועשו הכא מאי מי אמרינן כיון דאמר כתבו ותנו לשליח ויוליך לה עשאן שלוחים לחזור ולכתוב עד שיגיע לידה לכך פי' להם כ"כ או דילמא ל"ש עכ"ל גם העיטור במאמר שביעי פי' דנאבד מיבעיא ליה ושגם הרי"ף בתשובה פי' כפירש"י. גם דעת הרמב"ם בפ"ב שלא לפרש בעיות אלו כהרי"ף אלא דקאי אעובדא דבסמוך דכתיב טפתא במקום נפתא דהיינו נמצא הגט בטל או פסול. ומפשט דברי רש"י משמע דע"כ לא איבעיא לן אלא שכתב גיטא מעליא ונאבד אבל אם נמצא בטל או פסול אחר שנתנוהו לשליח פשיטא לן דכותבין ונותנין אפי' מאה פעמים דאפי' רבה מודה בהא דאטו מי אמר להו כתובו חספא והבו לה ומה לי לה ומה לי לשליח וע"פ זה כתב רבינו בסוף דבריו אבל אם כתבו גט פסול ונתנו לשליח ודאי יכולין לכתוב אחר אבל הרמב"ם סובר דלא אמר אטו מי אמר להו כתובו חספא והבו לה אלא כי אמר ותנו לה דכיון שצוה ליתן ליד האשה דעתו היה שתתגרש באותה נתינה אבל כשצוה ליתן ביד השליח כיון שאפי' יהיה כשר אינה מתגרשת באותה נתינה כיון שנתנו גט לידו אפי' יהיה בטל עשו שליחותן ומשמע דלדידיה היכא דכתבו גט מעליא ונתנו לשליח אפי' לא אמר ויוליך פשיטא ודאי דעשו שליחותן ושוב אין כותבין ונותנין. ויש לתמוה על רבינו שכתב סתם דבנאבד אם כתבו אחר ה"ז ספק מגורשת וה"ל לפרושי דהיינו לרש"י אבל להרמב"ם כיון שהגט שנאבד היה כשר אם כתבו לה אחר בטל הוא ועוד שכתב בפשיטות אבל אם כתב גט פסול ונתנו לשליח ודאי יכולין לכתוב גט אחר והרי להרמב"ם היינו בעיין וספיקא הויא דהא סלקא בתיקו ורבינו ירוחם בח"ג עירבב שני הפירושים וכתב בשם רש"י דבעיין הוא היכא דנאבד או נמצא פסול שסובר דנאבד דנקט רש"י לאו דוקא דה"ה לנמצא פסול אלא דחדא מינייהו נקט ולפי דעת הרמב"ם נמי דנקט נמצא פסול ה"ה לנאבד וא"כ תרוייהו הוו ספיקא והמדקדק בלשון רש"י יראה שלא כיון אלא למה שפירשתי בו וגם רבי' כך פי' דבריו דאל"כ הא דכתב אבל אם כתבו גט פסול ונתנו לשליח ודאי יכולין לכתוב גט אחר דלא כמאן ומדברי תשובת הרמב"ן שכתבתי בסימן זה נראה שמפרש להני בעיי היכא שכתבו גט פסול ונתנו לשליח מיהו לא נתברר בדבריו מה ס"ל בכתבו לה גיטא מעליא ויהבו לשליח ונאבד ודע שאף ע"פ שפירש"י בעי' דויוליך באת"ל מבעיא ראשונה ודרך הגאונים לפסוק האת"ל אין לפסוק הבעיא כאת"ל משום דע"כ לא פסקו הגאונים כמו האת"ל אלא כשהאת"ל מפורש אבל כל שאינו מפורש אע"פ שבעיא שניה תהיה באת"ל מהראשונה ליכא מאן דפסק כאת"ל לכך ב' הבעיות האלו ספיקא הוו ומ"ש רבי' ואם כתבו אחר ונתגרשה ה"ז ספק מגורשת אאבעיא קמייתא נמי קאי אע"פ שלשונו מגומגם קצת שכתב בהא ודאי לא עשתה שלוחים אלא להגיע ליד השליח מ"מ ע"כ כך צריך לפרש דבריו כמו שכתבתי דאף היכא דלא אמר ויוליך אם כתבו גט אחר ונתגרשה בו הויא ספק מגורשת: והרמב"ם לא כתב אלא בעיא דויוליך משום דאפי' כי אמר ויוליך לא איפשיטא לן דכותבין כ"ש היכא דלא אמר ויוליך אלא דמ"מ קשה דה"ל לכתוב דין היכא דלא אמר ויוליך לאשמועינן דבהא נמי אם כתבו ונתנו לשליח גט אחר הוי ספק מגורשת דהשתא דבאמר ויוליך כתב דהויא ספק מגורשת איפשר למטעי ולמידק דכי לא אמר ויוליך לא הויא מגורשת משום דעשו עדים שליחותן. ואיפשר לדחוק ולומר דבעיא קמייתא לא מפרש לה הרמב"ם לענין אם עשו עדים שליחותן כמו בעיא בתרייתא אלא לענין אם יכולין העדים להיות שלוחים להולכה וכמו שפי' הרי"ף ז"ל: