בית יוסף, אבן העזר מא:ב
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 41:2
Open in the reader →1המקדש אשה ובתה או שתי אחיות כאחת שאומר הרי שתיכן מקודשות לי אינן מקודשות וכו' בפ' האיש מקדש (שם) תנן המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאח' אינן מקודשות מעשה בה' נשים ובהם שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ואמר להן הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו וקבלתה אחת מהן ע"י כולן אמרו חכמים אין אחיות מקודשות ובגמרא (נא.) איתמר קדושין שאין מסורין לביאה אביי אמר הוי קדושין רבא אמר לא הוי קדושין פרש"י קדושין שאין מסורין לביאה. קידש אחת מב' אחיות ולא פירש אי זו מהן דאין יכול לישא אחת מהן דשמא זו היא אחות אשתו ופרכינן בגמרא עליה דרבא ממתניתין דתנן המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה מקודשת כלומר דוקא כאחת הוא דאינן מקודשות וכדרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו הא א' מאשה ובתה א' מאשה ואחותה ולא פירש מקודשת ואע"פ דקדושין שאין מסורין לביאה נינהו ותיובתא דרבא אמר לך רבא וליטעמיך אימא סיפא מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וכו' אמרו חכמים אין אחיות מקודשות אחיות הוא דאין מקודשות הא נכריות שעמהן מקודשות ה"ד אי נימא דא"ל כולכם קני את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה אלא לאו דא"ל אחת מכם כלומר דלאו את וחמור הוא דאם קידש זו לא קידש זו וקתני אין אחיות מקודשות לאביי קשיא סיפא ולרבא קשיא רישא ומפרקינן אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות הא אחת מאשה ובתה אחת מאשה ואחותה מקודשות ואם אמר הראויה מכם לביאה מקודשת לי אין אחיות מקודשות ומעשה בחמש נשים וכו' ואמר הראויה מכם תתקדש לי ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ורבא מתרץ לטעמיה וכו' וכתב הר"ן הרי"ף לא הביא מזה כלום וכתב משנתינו כצורתה ולא העמידה באומר הראויה מכם לביאה תתקדש לי וטעמו משום דלא איצטרכינן לאוקמא בהכי אלא משום פירכא דאת וחמור הוא כלומר ותקשי למ"ד דלא קנה ואף ע"ג דקי"ל קנה אשכחן דכותא בתלמודא פירכא אליבא דלא כהלכתא ומיהו לדידן דקי"ל דאת וחמור קנה מחצה מיתוקמא לן מתני' אליבא דאביי דקי"ל כותיה כפשטא בדאמר כולכם ולא קשיא לן מידי אבל בעל הלכות והרמב"ם בפ"ט העמידו משנתינו דוקא באומר הראויה מכם לביאה מקודשת הא לאו הכי אין אחת מקודשת ויש לתמוה למה ונ"ל שהם סוברים דהכא אליבא דהלכתא מקשינן דאפילו לדידן דקי"ל קנה מחצה הכא לא מקדשה חדא מינייהו משום דבשלמא במקנה איכא למימר שדעתו הוא שיקנה מי שיוכל לקנות שאין טעם לומר שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד אבל מקדש זה קונה הוא אותם נשים בכלכלה של תאנים ולא נתנה להם אלא כדי שיזכה בכולן שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת וסברו ז"ל כך כדי שתהא עולה שמועתינו להלכה ואע"פ כן אין הדבר מחוור להקל בכך כיון דאשכחן פירכא בתלמודא אליבא דלאו כהלכתא עכ"ל וגם הרא"ש כתב שהטעם שלא הביא הרי"ף אלא המשנה בלבד הוא משום דס"ל דהך פירכא דפריך רבא לאביי היא דלא כהלכתא ומיהו בעל הלכות מוקי מתני' דוקא באומר הראויה מכם לביאה תתקדש לי ור"י פירשה דרבא דפריך מאת וחמור לא פליג ארב נחמן רביה אלא אליבא דמאן דאמר לא קנה פריך דאיהו ע"כ מפרש מתניתין הכי ולא אשכחן אמוראי אחריני דפליג עליה באוקימתא דמתני' ויש מחלקין דהתם דמפיק להו בתרי דאמר את וחמור קאמר רב נחמן דקני מחצה אבל הכא דבחד לישנא מפיק להו דאמר כולכם מודה רב נחמן דלא קנה עכ"ל הרא"ש וכל זה נזכר בדברי ה"ה וכתב שדעת הרמב"ן כדברי האומרים דהך סוגיא אתיא דלא כהלכתא והרשב"א הניח הדבר בצ"ע והשתא מ"ש רבינו המקדש אשה ובתה או שתי אחיות כאחת שאומר הרי שתיכם מקודשות לי אינן מקודשות וכו' היינו מתני' דהמקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות ומ"ש ואם קידש אחת ולא פירש אי זו וכו' הוו קדושין ואסור בשתיהן וכו' ונותן גט לשתיהן היינו קדושין שאין מסורין לביאה דאיפסקא בהו הלכתא כאביי דאמר דהוו קידושין: