בית יוסף, אבן העזר מא:ג
בית יוסף · Beit Yosef, Even HaEzer 41:3
Open in the reader →1ומ"ש היו עמהן נכריות ואמר כולכם מקודשות לי וקבלה אחת מהן בשביל כולן לרב אלפס אחיות אינם מקודשות ונכריות כולן מקודשות ולבעל הלכות אף נכריות אינן מקודשות אלא אם יאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי כבר נתבאר בסמוך טעם מחלוקתן: ומ"ש ואז כל אחת מהנכריות הוי מקודשת מספק הוא תימא למה לא יהיו מקודשות ודאי כל הנכריות כיון שהן ראויות לביאה ואין לומר דמשום דאמר הראויה לביאה דמשמע שאינו מקדש אלא אחת מש"ה קאמר דכולן מקודשות מספק דהראויה לביאה לא בשביל אחת בלבד קאמר אלח כל שראויה לביאה קאמר וכ"נ מדברי הרמב"ם שכל הנכריות מקודשות קידושי ודאי שכתב כלשון הזה ואם אמר להן הראויה מכם לביאה מקודשת לי הרי כולן מקודשות לו חוץ מאחיות או אשה ובתה וכיוצא בהן הילכך נראה שזה שכתוב כאן בספרי רבינו מספק שיש למוחקו: ומצאתי בקצת נסחאות מספרי רבינו שכתוב אחר בבא זו ואם אמר אחת מכולכם מקודשת לי כולן מקודשות מספק וכן כתב הרמב"ם ובהא ודאי שפיר כתב שאינן מקודשות אלא מספק שהרי פירש שאינו מקדש אלא אחת ואף האחיות הם בספק זה כיון שאמר אחת מכולכם ולגבי אחיות היינו קדושין שאינן מסורין לביאה דאיפסיקא הלכתא כאביי דאמר דהוו קדושין כלומר להצריך גט לכל אחת מהם וזהו שכתב כולן מקודשות מספק דמשמע דאף אחיות נמי בכלל ומ"ש רבינו שהרא"ש כתב כרב אלפס אינו נראה בעיני שהרי הרא"ש לא הכריע בין ב' הסברות: ומ"ש וכן אם אמר כולכם מקודשות לי והיה בהן שפחה או כותית או א"א או אחת מכל העריות כ"כ הרמב"ם בפ"ט ופשוט הוא: