בינת אדם, שער איסור והיתר כח

1שייך לכלל כ"א סימן א':

2(יז) שאלה זרע פשתן שנמצא דבוק בדקין של אווז מבחוץ וקרום עלה עליו עד שבודאי היה כן מחיים מה דינו:

3תשובה תחלה צריכין אנו לבאר דין דמחט שנמצא בחלל הגוף הב"י כתב בסי' מ' אהא דכתב הרשב"א בשם בה"ג דמחט שנמצא בטרפס ה"ז ס"ט וכ' הב"י דצ"ל דמחט שנמצא בחלל אינו אלא ס' טרפה שמא ניקב אחד מאיברים הפנימים ע"ש וכן מוכח שכן דעת אוהל מועד שהביא הב"י ובש"ע סימן מ"ט וסימן נ"א בספק אם ע"י חולי או מחט הוי ס"ס כו' ואת"ל ע"י מחט שמא לא ניקב אחד מהאיברים ע"ש מוכח דס"ל דאינו אלא ס"ט שמא נכנס מבחוץ וכן משמע בס' התרומה סי' י"ד שכתב בקורקבן זאש מבחוץ בא יש לחוש שמא ניקב הוושט עכ"ל הרי שכ' שיש לחוש ולא לודאי. ואמנם נ"ל דדעת רש"י ותוס' ורא"ש וסמ"ג דהוי ודאי טרפה דבפ' א"ט דף מ"ח ע"ב ד"ה דילמא כתב כיון דרוב הנכנסין דרך הוושט נכנס וא"כ ודאי שניקבה הוושט או הדקין וכ"כ התו' ד"ה אי קופא וז"ל דאי בחלל הגוף כו' הא ודאי דרך הוושט נקיב ואתא וכ"כ התוס' ד' נ' ע"ב ד"ה מחט וכ"כ בסוכה דף פ"ג וכ"כ הרא"ש פא"ט ססי' כ"ז וכ"כ הסמ"ג בה' טרפות וז"ל המחט שנמצאת מבחוץ לבה"כ בכלל הגוף אפי' לא ניקב כלל טרפה כי ודאי נקבה הוושט ויצאתה שם עכ"ל וכ"כ שס עוד בחתי' דכבדא ע"ש וכ"כ המרדכי גבי מחט שנמצא בבה"כ ע"ש וכ"כ בהגמ"ר בהדיא ריש פא"ט וכ"כ בש"ד סימן צ"ד וכ"כ בהדיא בהג"א סימן ל"ד המתחלת אפי' אנן ועוד צ"ע דכיון דכתב הרשב"א ס"ס להטריף שמא מבפנים ואת"ל מבחוץ שמא ניקב אחד מאיברים הפנימים וא"כ למה קרא ס' טרפה והלא על ס"ס סמכינן אפי' להקל באיסור כרת וכ"ש להחמיר ואפשר דבה"ג אזיל לשיטתו שכתב הב"י בשמו ובסי' נ"א דמהני ליה בדיקה ואפי' במחט ולכן קרי ליה ספק טרפה עד שיבדוק והא דכ' רש"י הביאו הב"י סי' נ"א בקוץ עד שתנקב לחלל פרש"י אבל הגיע לחלל יש לחוש שמא ניקבו דקין ובבדיקה א"א כו' והיינו בניכר שבא מבחוץ דאז בודאי גם לרש"י אינה אלא ס"ט וכן להסוברים דאין לוושט בדיקה מבחוץ אף לענין נקב וכ"ש במקום שא"י ודאי אין לו בדיקה מבחוץ וא"כ הא דמהני בדיקה לנמצא מחט בחלל ע"כ מיירי שידעינן סבא מבחוץ. ומעתה נבא לנידון דידן בענין גרעין דע"כ דלא גרע מנמצא מחט בחלל דג"כ יש ס' שמא נכנס דרך הוושט. ואמנם י"ל בזה עפ"י מש"כ הש"ך בסימן נ' דבהפ"מ יש לסמוך על התוס' דהיכא דאין שכיח לאיסור יותר מלהיתר מוקמינן אחזקת כשרות וכמו שנתבאר לעיל בדין הכללים וא"כ י"ל דדוקא במחט בחלל הוי לכ"ע ס"ט עכ"פ לא מוקמינן אחזקה דעכ"פ יותר שכיח האיסור מההיתר דהוי ס"ס להחמיר ספק ניקב הוושט ואת"ל מבחוץ נכנס שמא ניקב א' מאיברים הפנימים אבל בנידון דידן דהדבר שקיל אם ניקב הוושט או הזפק שפיר י"ל דמוקמינן אחזקה בהפ"מ לדעת הש"ך ואמרי' דניקב הזפק. ואמנם נ"ל כיון שהוא בענין שהוא דבוק בדקין ועלה עליו קרום א"כ הא קיי"ל דאין מחזיקין ממקום למקום וכ"כ הט"ז בשם או"ה בסי' ל"א סק"ד ובשער חזקה סי' כ"ח אפי' לקולא וכ"ש לחומרא וא"כ יותר מסתבר לומר כאן נמצא וכאן היה דמסתמ' נקבה באותו מקום הדקין ויותר מסתבר דגם זה הוי ודאי טריפה דכאן נמצא וכאן היה והיא סברא דאורייתא דאזלינן בתר הקרוב דקורבא דאורייתא כאשר הארכתי בזה בשער חזקה ולפי מש"כ הפ"ח בססי' נ"ג דלכן בניקב הזפק כשר דאפי' אם ניקב אין המאכל יורד לחלל וכן נראה כמעט לחוש העין וא"כ בלא"ה טרפה דליכא למיתלי כלל בזפק ואפשר י"ל דאין כאן מחלוקת דבודאי אם נמצא מחט בחלל הגוף ה"ז ודאי טרפה כמו שכתבתי שיש ס"ס להחמיר אלא דבכה"ג מיירי בענין דאין לחוש שנכנס דרך הוושט וכעין זה כתב הדו"פ רסי' נ"א וא"כ לא הוי אלא ס"ט או דס"ל דיש בדיקה לוושט לענין נקב ולכן כתב דהוי ס"ט עד שיבדוק הוושט וכל האיברים דלשיטתם מהני בדיקה כדאיתא בטור וב"י אבל כ"ז שלא בדק הוי ודאי טריפה: