בינת אדם, שער איסור והיתר כז

1שייך לכלל כ' סימן כ"ה:

2שאלה קורקבן שנמצא בו מחט בשעת אכילתו ואי אפשר לבדקו:

3תשובה כבר מבואר דין זה בסי' מ"ח בט"ז ס"ק י"ח ודעתו לאסור והנה דין זה בודאי גרע טפי מדינו של רשב"א שכתב שם בש"ע סעיף י"א בקורקבן שכולה נבלעת דהתם בדקו אותו מב' צדדין ולא נמצא שום נקב מבחוץ ולא נמצא עליו ק"ד בזה מכשיר רשב"א דרוב נבלעין דרך הוושט אבל בנידון דידן מה בכך שנבלט דרך הוושט אפשר היה בו נקב דק לחוץ וזה דומה ממש למש"כ הש"ך שם בס"ק כ"ה בנאבד ולא היה ידוע אי ניקב לחוץ או לא ודעתו נוטה להטריף אלא שכ' דרש"ל מכשיר גם בזה והתב"ש כ' ישתקע היתר זה דאדרבה ברש"ל משמע להיפך ועיינתי ברש"ל וכ' וז"ל ולפיכך כשנמצא מחט מצד א' צריך לבדוק אם ניקב מבחוץ או אם נמצא דם אכן אם שטפו והדיחו קודם שבדקו אחר דם כשר ול"ח שמא היה ק"ד מזה משמע קצת כתב"ש אך מה שכ' שם בפיסקא כתב רשב"א נשאל במחט כו' וקודם שבדקו אם נקבו מב' צדדין ניטל המחט כז' והשיב דודאי צריכה בדיקה וכיון שכן כו' טרפה וע"ז כתב רש"ל ול"נ כדפרישית דכשר ופשטא דלישנא משמע אפי' בלא ידע כלל אפי' ע"פ אומדנא אם לא ניקב מבחוץ אפ"ה כתב דכשר משמע כש"ך. ואמנם אפי' אי נימא דדעת רש"ל להטריף באם לא בדק מבחוץ י"ל דרש"ל לשיטתו דמשמע דס"ל דשמא הבריא ר"ל נתרפא וס"ל דבעור עב לא חיישינן לנתרפא אבל מ"מ חיישינן לשמא ניקב וא"כ ודאי דצריך בדיקה מבחוץ אבל להסוברים דא"ח שמא הבריא ר"ל שמא ניקב כמש"כ הרא"ש אם הפכה דלשיטתו א"צ לבדוק כלל דמוקמינן אחזקה כמו שהארכתי בזה בשער רוב וחזקה סימן כ' (נדפס בסוף שער הקבוע) וא"כ פשיטא אפי' אי נימא דלכתחלה צריך לבדוק כמש"כ הכו"פ אבל אם לא בדק כשרה וא"כ כ"ש בנאבד או במקום שא"א לבדוק כגון בנ"ד דכשר וכיון שכ' רמ"א לסמוך בהפ"מ על הרא"ש צ"ל ע"כ אפי' לא בדק כלל וכ"ש דרוב הפוסקי' פירשו הבריא ניקב כמש"כ הפ"ח וכו"פ ולראב"ן ורא"ש קי"ל כעולא וא"כ עכ"פ בנאבד כשר ואפי' את"ל דגם להרא"ש אינו כשר אלא כשבדק עכ"פ שלא ניקב מב' צדדין הרי לשיטת התוס' שכ' הש"ך בסי' נ' לסמוך עליהם בהפ"מ בכל ס' השקול דמוקמינן אחזקה ואף את"ל דמודו תוס' היכא דשכיח י"ל דהיינו בהמסס ואפשר גם בבה"כ אבל בקורקבן שעירו עב ובודאי רוב פעמים דמטרף ע"י מחט בקורקבן הוא שנכנס המחט דרך הוושט ויוצא מפנים לחוץ וא"כ עכ"פ לא שכיח איסורו יותר מהיתר וא"כ לתוס' יש להכשיר וכ"ש ופשטא דלישנא דרא"ש וראב"ן משמע דא"צ בדיקה כלל דל"ח שמא ניקב כמו שהארכתי שם לדעת רא"ש וא"כ בהפסד גדול או בשבת שאין לו מה לאכול יש מקום להקל ולסמוך ע"ד הש"ך שהבין דרמ"א בד"מ ורש"ל מכשירים אבל בלא זה ח"ו להקל ובחג השבועות בא לפני מעשה כזה שבליל א' מצאו בקורקבן בשעת אכילתו מחט ובשחרית היריתי שאותו עוף טרפה והנמלח עמו בקליפה כדלקמן סי' נ"ז והכלים ישהו מע"ל כמו שכת' הפ"ח בסימן מ"א:

4והנה הש"ך שם ס"ק ל"ז כתב בשם הרשב"א דרוב הנבלעין דרך הוושט ועוד העמידנה על חזקתו דעוף זה בחזקת כשרות לגבי נקבים אלו וצ"ע שהרי הרשב"א ס"ל דבמקום ריעותא לא מוקמינן אחזקה כמש"כ הש"ך סי' נ' ומה שכ' התב"ש דזה היה ס"ד דרשב"א לא נראה לעשות רשב"א הדרנא ומש"כ הט"ז ס"ק י"ח דוחק ול"נ פשוט שהרי כתב הרשב"א הבאתי דבריו בשער רוב וחזקה סימן י"ג דהיכא דאפשר לימר אין כאן ריעותא מוקמינן אחזקה וא"כ א"ש דכ' דהעמד העוף על חזקתו דכיון די"ל דאין כאן ריעותא כלל מבחוץ שהרי יש לו חזקה זו אפי' ל"א רוב הנבלעין אלא מחצה ע"מ מ"מ יותר יש לנו לומר שנכנס דרך הוושט ואמרי' דצד החיצון לא אתרע כלל כן נלע"ד: