בינת אדם, שער איסור והיתר נז

1(מ) שאלה תרנגולת שמינה טרפה שנמלח עם בשר ומקצת חתיכה נוגעת בתרנגולת ושאר החתיכות נוגעת זו בזו והוא הפ"מ מה דינו:

2תשובה לכאורה אין למצוא היתר כמו שכתב רמ"א בסמן ק"ה ססעי' ט' דבהפ"מ יש להתיר במליחה בקליפה בכחוש אבל לא בשמן ומי יבא אחר הכרעת רמ"א:

3ואמנם אחר העיון נ"ל דיש הרבה צדדים להקל החתיכות שאינם נוגעים בטרפה גופה. דהנה במליחה אם אוסרת כ"ק כדעת הראב"י ודעמי' והיא דעת י"א שכתב רמ"א או עד ס' כדעת רשב"א ור"ן כבר הכריע המחבר ורמ"א דבשמן אוסר עד ס' ואמנם כ"ז היא בחתיכה שנגעה בחלב עצמו ואמנם שאינם נוגעות רק בחתיכה שנוגעת בחלב היא פלוגתת מוהר"ם ור"נ במרדכי הביאו הב"י דדעת מהר"ם דחלב אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה ומה שאינו נוגע בחלב מותר אף בלא קליפה ור"נ מספקא ליה ומצריך ס' בין הכל נגד החלב והמחבר הכריע להדיא כמהר"ם ובודאי משמע דדעת המחבר אפילו לקולא אינו מפעפע לשאר חתיכות כמו שכתב הט"ז ס"ק כ"ב ואמנם מה שתמה הט"ז שהרי בצלי פסק דאם בלע דבר המפעפע אוסר חברתה וכתב וא"ל דצלי חמור ממליחה דהא מסקינן בגמרא דמליחה כרותח דצלי עכ"ל אני בעניי לא זכיתי להבין תמיהתו שהרי הרא"ש וכל הפוסקים כתבו להדיא דאף דס"ד בגמרא דמליחה חמור מצלי אבל לפי האמת קיל מצלי וכן פסק המחבר דצלי הכחוש בעי נטילה ובמליחה די בקליפ' והרי גדולי הפוסקים ס"ל דמליחה אפילו בשמן אינו אוסר יותר מכ"ק ומה שכתב הש"ך בנקה"כ דהב"י הכריע כמהר"ם רק לחומרא אבל באמת אפי' חתיכות שאינם נוגעות באמת אסורין דלקילא ל"א דאינו מפעפע המעיין בב"י יראה דליתא שהרי כתב על האי פלוגתא דמהר"ם ור"ן שנ"ל להכריע כמהר"ם דלא שבקינן פשיטותא דמהר"ם מחמ' ספק דר"נ ומהר"ם אפי' לקולא ס"ל דאינו מפעפע כמ"ש בהגה' ש"ד שער ל"ז בהג"ה המתחלת פסק מהר"ם וכ"כ שם בהגהת ש"ד וכן יש לדון וע"ש במ"ש שכן דעת הר"ש מקוצי ועוד דאי איתא כדברי נקה"כ למה לא הזכיר המחבר דין של שאר חתיכות בידוע שלא נגעו באיסור והיתר א"ו דדעת המחבר לגמרי כמהר"ם דאינו מפעפע אפילו לקולא ואמנם רמ"א כתב דאין לשנות המנהג לשער בכל מליחה בס' וא"ל הכל אסור דדיינינן למליחה כבשול ואח"ז כ' הרמ"א י"א דבהפ"מ יש להקל בקליפה והיא דעת מהר"ם פדווא בתשו' רמ"א והביאו בד"מ ור"ל דאפי' לפי המנהג ומוכח שם דדעתו דבהפ"מ יש לסמוך אסברת ראבי"ה ודעימי' דאפי' בשמן מליחה אינו אוסר רק כ"ק ונ"ל שע"ז כתב רמ"א שיש לסמוך עליו בכחוש אבל לא בשמן דמדינא צריך ס' ור"ל שאותה חתיכה שנגעה באיסור שמן אין להתיר אפי' בהפ"מ ע"י קליפה דבזה צריך ס' מדינא לשיטת הרשב"א ודעמיה וכהכרעת הב"י אבל משאר חתיכות לא מיירי רמ"א כלל שהרי בד"מ כתב והאריך כשיט' הרשב"א לשער הכל בס' אם אין דבוק ואח"ז כתב וז"ל אבל לא משמע כן מדברי או"ה דמשמע דאין מצטרפין כל החתיכות ומ"ש נ"ל כי מדינא לא היה צריך במליחה רק כ"ק שהיא דעת רוב הפוסקים אלא שאנו מחמירין לשויה כבשול ודי לנו בחומרא זו ולא להחמי' בו יותר מבשול. ומטעם זה השיב לי מהר"מ פדווא דמנהגו להתיר ע"י קליפה במקום הפ"מ עכ"ל ודעת מהר"מ פדווא הוא אפילו בשמן ואיך כתב הרמ"א בהג"ה דמדינא צריך ס' אע"כ דר"ל לשיטת המחבר צריך ס' מדינא והיינו דוקא באותה חתיכה שנגע אבל בשאר חתיכות לא הכריע רמ"א כלל וכן כתב בהדיא בתשוב' רמ"א סי' קי"א דמדינא מליחה כ"ק ונ"ל דע"כ גם הש"ך ס"ל כפירוש דברי רמ"א שהרי בסי' צ"ב ס"ק י"ו כתב הש"ך בשם הת"ח דאף לפי מנהגנו לשער כל מליחה בס' מ"מ בהפ"מ עכ"פ לא אמרי' חנ"נ וכתב הש"ך דמשמע שם אפי' בשמן ודבריו צ"ע שהרי רמ"א כתב בסי' ק"ה דצריך ס' נגד איסור דבוק וידוע דא"א לומר איסור דבוק אלא בדבר שי"ל חנ"נ ולדעת הש"ך איך אפשר לומר דבוק ואח"ז מצאתי במנ"י והכריע משום זה דלא כש"ך וכתב כיון שרמ"א חזר בו בש"ע ממה שכתב בת"ח ואחר המחילה לא עיין יפה שהרי המנהג הזה הוא דוקא בלא הפ"מ ואז אמרינן חנ"נ ודבוק אבל בהפ"מ כבר הכריע רמ"א דאינו אוסר רק כ"ק וא"כ פשיטא דל"א חנ"נ ופשיטא דבוק וא"כ דברי רמ"א ודברי ת"ח עולין יפה בסגנון אחד ואמנם הא תינח בכחיש אבל הש"ך שכתב דת"ח מיירי אף בשמן ל"א חנ"נ והרי הרמ"א כתב דבשמן אף בהפ"מ בעינן ס' ומשמע דלמנהגנו מחמרינן אף בדבוק אע"כ צ"ל דס"ל לש"ך דמה שכתב רמ"א בשמן היינו דוקא לענין אותה חתיכה כיון דדעת הרבה פוסקים דבעינן ס' מדינא אבל שאר חתיכות שאינם נוגעות בחלב יש לסמוך אדע' מהר"ם והמחבר דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה והוי כעין ס"ס דפלוגתא דשמא הלכה כראבי' וא"כ אף אותה חתיכה שנגעה בחלב מותר ע"י קליפה ואת"ל כרשב"א שמא עכ"פ אינו מפעפע מחתי' לחתיכה ועיין במנ"י בכללי ס"ס ובמחודשים סי' ו' וכעין זה כתב הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ל"ב בכשרה שינקה מן הטרפה ולפ"ז יש מקום להתיר שאר חתיכות שאינן נוגעין בתרנגולת ועיין בפ"ח שכתב ג"כ כעין זה ומכ"ש שכתבתי דגם דדעת ר"ש מקוצי כמהר"ם ולא הוי יחידאי ומה שכתב הפ"ח דהרשב"א בתה"א דף צ"ה חולק על מהר"ם אמת שמדבריו משמע הכי אך מה שהביא מדברי הרשב"א בת"ה שם אדרבה מוכח מדבריו דס"ל דדוקא באותה חתיכה מפעפע בכולה אבל לא מפעפע מחתיכה לחתיכה וכ"מ עוד מדבריו שכתב שם אם נמצא חלב מפעפע כו' ולא נודע באיזה מהן נגע מוכח דאם ודאי לא נגע בחלב גופה אלא בחתיכה שנגע בחלב אינו מפעפע אח"ז ראיתי בתשו' אמ"ו נודע ביהודה סי' ל"ב דמצטרף ג"כ סברא זו דאפשר דרמ"א לא כתב דנוהגין לאסור במליחה בשמן רק באותה חתיכ' אבל לא באלו שנגעו בה ומצטרף ג"כ דעת ראב' לזה אלא דשם היה מב"מ וכשהצעתי הדברים להגאון בית מאיר הודה לדברי לפסוק כן בהפ"מ וסעודת מצוה ואמר לי דהוי ספיקא דדינא ודוקא שלא נגע ודאי בטריפה אבל אם יש לספק שמא נגע הגם שיש ג"כ ס"ס שמא לא נגע ואת"ל נגע שמא הלכה כראב"י ז"א דיש ג"כ ס"ס להחמיר שמא נגע ואת"ל לא נגע שמא הלכה דמפעפע מחתי' לחתיכה:

4אח"ז בא לידי הפר כו"פ וראיתי שכ"כ בסי' ס"ט בספק אם נמלח חלב עם בשר והתיר ע"י קליפה מטעם זה ע"ש ודע דאין ללמוד מזה להתיר החתי' שנגעה בס"ט מטעם ס"ס שמא הל' כראבי' ושמא אינה טרפה דלא יהא אלא איסור דרבנן דקיי"ל דצריך ס' וכבר דחה זה בתשובת אמ"ו בנ"ב ואי משום הא נראה לי דלק"מ דכיון דאנן קיי"ל מליחה בס' ולכן אף באיסור דרבנן נהיגין כן דכל מה דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומ"מ יש להחשיב דעת ראב"י לספיקא דדינא וכן איתא בתשובת שבות יעקב במעשה במיץ עגל שנמצא קוץ תחוב עד החלל ומלחו עמו עוד בשר ופסק להיתר מטעם ס"ס שמא לא היה טריפה ואת"ל דטריפה שמא הלכה כראב"י בסי' ק"ה דמליחה אינו אוסר רק כ"ק ואפילו בשמן וא"כ אם אינו ידוע איזו חתי' נגעה בטל חד בתרי והגם שאמ"ו בנ"ב חולק ע"ז היינו דס"ל דבהגיע לחלל טריפה ודאי ולא הוי ספק ובאמת לא זכיתי להבין כונתו שהרי מ"מ אינה טריפה רק מספק שמא ניקב א' מאיברים הפנימים וגם לענין התערובת אפשר לצדד ולהחשיב דעת ראב"י לספיקא דדינא כנ"ל:

5ואמנם כ"ז כשהתרנגולת מונח על דף שמולחין עליו לצד מטה והבשר מונח למעל' או שמולחין בכלי העשוי מקנים באופן שאין ציר הטרפה זב תחת שאר חתיכות אבל כשנמלח על דף והתרנגולת מונחת לצד מעלה וא"כ בודאי שהציר זב תחת כולם וציר נבלה דאורייתא ואמנם מצאתי בש"ד שם שכתב דהציר נעשה כגדי כחוש וע"ש בהגה' דמיירי מציר מחלב שמן ואפ"ה חשיב ליה כחוש ומצאתי בא"וה כלל ד' דין ז' שכ' בשם סמ"ק כשיש בשתיהן לבטל החלב אבל לא בא' מהן אותה שנגעה בו אסורה דשמא לא מפעפע והשני מותר ממ"נ (וזה סברת ר"נ שבמרדכי) ואין לאסור השני אפי' את"ל שאינו מפעפע מחמת הציר הראשונה הסמוך שנ"נ דציר מחתי' שנאסרה מחמת בליעת איסור אינו דאורייתא ואמרי' בי' שפיר משרק שריק אעפ"י שנאסרה מהחלב דלא גרע מהחלב עצמו שאין מפעפע לשם עכ"ל א"וה ודבריו צ"ע דהא ציר נבלה דאורייתא וגם משרק שריק ל"ש אלא בדם אבל ציר אדרבה מסרך ונ"ל דכונתו דכיון דאנ"נ בשאר איסורין אינו אלא מדרבנן וא"כ אין הציר יכול לאסור יותר מן החלב וכשם שהחלב אינו מפעפע לחתיכה אחרת שאינו נוגע בו כך הציר שלו הנבלע בחתי' ראשונה אינו נבלע בחתי' ומה שכתב משרק שריק ר"ל אינו נבלע ועוד צ"ע בדבריו שכתב דהשניה יאסור מציר הראשונה הסמוך ול"ל דקאמר שיאסור מציר החלב גופה וצ"ל דס"ל כיון דמיירי אינו נוגע בחלב וא"כ מסתמא כשמגיע הציר מן החלב לחתיכה ראשונה נבלע בו ואינו מגיע לחתיכה שתחתי' או דמיירי שמונחים החתי' לרוחב נמצא דאין הציר של חלב מגיע לחתיכה ב' והנלע"ד כתבתי:

6ודע דשם בש"ד כתב דר"י הלבן הביא ראיה דמליחה בס' מהא דאית' בחולין צ"ז ע"ב הנהו אטמהתא דאמלחו בגידא דנשיא ולא פירש כיצד הוא הראיה וע"ש בתב"ש מה שפירש דראיתו כיון דקיי"ל כרב הונא דף צ"ו בגדי שצלאו בחלבו אסור וא"כ ק' היאך התיר ר' אחא וע"כ דהוי ס' ודבריו תמוהים דא"כ היאך ס"ד דר' אחא לאסור ונ"ל דכך הוא הראיה שהרי קשי' דפריך התם לר' אחא מדשמואל דאמר בירך שנצלה בג"ה קולף כו' וקשיא אדפריך משמואל לייתי ראיה מדרב הונא דאמר אסור לאכול אפי' מראש אזנו וצ"ל דשאני דר' הונא דהוי שמן כדמשני הש"ס שם שאני חלב דמפעפע ופריך מר' יוחנן ומשני כחוש הוי וא"כ פריך שפיר מדשמואל שהרי בג"ה דהוי כחוש קיי"ל כשמואל וכבר כתבו תוס' שם אדשמואל דאמר קולף כו' היינו דקליפה עכ"פ אסור וא"כ ר' אחא דאוסר משמע ודאי דאוסר כולו והיינו דס"ל דאין חילוק בין כחוש לשמן ולכן פריך מדשמואל עכ"פ מוכח דבשמן מליחה וצלי שוה עד כאן: