בינת אדם, שער איסור והיתר צו
בינת אדם · Binat Adam, Shaar Isur Veheter 96
Open in the reader →1(עו) (עיין בב"י ובפרט בספר הזכרונות דף י' י"א י"ב ותמצא באריכות גדול כל הדיעות ולמען תשכיל ותדע בטוב בקל איזה כלאים דאורייתא ואיזה דרבנן אעתיק דברי ספר הזכרונות בקצרה וע"ש שמאריך מאד ויש בו ד' שיטות. שיטה א' דעת רש"י דס"ל שאין כלאים דאוריי' עד שיהיו הצמר והפשתן סרוקים יחד במסרק ונטווים יחד וארוגים יחד ואם חסר אחד משלש אלו אין בו כלאים דאורייתא ומ"מ ונ"ל ע"כ מודה רש"י דדוקא על ידי אריגה בעינן שיהיו שוע יחד ונטוה יחד כדכתיב שעטנ"ז ודרשינן שוע טוי נוז: ונוז ר"ל ארוג אבל כשקשרן או תפרן או קלען אע"פי שסרקן וטוון כ"א בפני עצמן הוי דאורייתא כדמוכח מכלאים בציצית וכדכתיב יחדיו ב' תכיפות: השיטה ב' היא שיטת' ר"ת דס"ל דשוע וטוי ונוז דדרשינן משעטנז ר"ל שוע וטוי כ"א בפ"ע ונוז אינו ר"ל ארוג אלא ר"ל שזור דבעינן שיהיו החוטין שזורין ואז ל"ש שנתחברו ע"י אריגה או קשירה או תפירה או קליעה הוי דאורייתא כדכתיב יחדיו: השיטה הג' הוא דעת ר"ש בפי' המשנה דס"ל דר"ל שוע וטוי כר"ת אפי' כ"א ואחד בפ"ע אבל בנוז ס"ל כרש"י ולא בעינן שזור ואפ"ה כיון שכל אחד שוע וטוי בפ"ע הוי כלאים דאורייתא: השיטה הד' היא שיטת הרמב"ם כפי הנוסחא שבידינו ברמב"ם דס"ל דבכל ענין שנתחברו יחד הצמר עם הפשתן בין ע"י שוע שטרפן יחד ועשה מהן לבדין ובין על ידי טויה ובין על ידי אריגה שארג בלא טויה אפ"ה הוי הכל כלאים דאורייתא):